עיני משה על רות ג:טז

1ותבא אל חמותה וכו'. הנה אומרו ותבא אל חמותה ולא אמר אל נעמי בא להורות חסידות נעמי כי הלא דרך החמות להצטער בהנשא אלמנת בנה לאיש אחר מש"כ בבת שתשמח אמה בנישואיה אחר אלמנותה אמר כי עם היות שבאה אל חמותה אשר בטבע החמות לבלתי תשמח מדבר זה עם כל זה שאלה מי את שהיא פנויה או נשואה כמ"ש ז"ל והיתה שאלתה זו בהחזיקה אותה כבת וז"א בתי כלומר מיחלת תאמר לה כי נתקבלה ונשאה ותאמר רות בלבה אם אומר כי נשואה אנכי לא כן הוא עדיין ואם אומר כי אין לא כן הוא ג"כ כי הלא קרוב הדבר מאד כמ"ש והיה בבקר אם יגאלך וכו' ואם אומר לה שהדבר שקול ויגמר היום ולא אספר כל המאורע מראש ועד סוף הלא תשב נעמי ותאמר פטומי מלי היו לבל תתביישי כי א"כ איפה שהיה חפץ לגאלך למה נתן ליך שש שעורים האלה אך אין זה כ"א שכר בושתך נתן לך ולא יעשה דבר שאל"כ לא היה לו לתת לך מאומה כי הכל שליך אם יקחך ואם תאמר כי לנעמי שלחה לא תאמין באומרה מה יום מיומים ע"כ מה עשתה סיפרה לה כל אשר עשה לה האיש שהוא כי ערכה לפניה כל מעשיו וכל דבריו כלומר הנה נא ערכתי כל הענין לפניך ובין תביני את בטיב שכלך מה כונתו וכן היה כי מתוך דבריו הכירה כי נכון לבו עמה ולא ישקוט עד אם כלה הדבר היום וכאשר כלתה לספר כל אשר עשה לה האיש אז עשתה אמירה אחרת כלאחר יד מפתחון פה אשר היה מענין השש שעורים כלומר אשר ספרתי הוא העיקר אשר עליו אסמוך באמת ע"כ נאמר ותאמר פעם שנית בל יראה כי מזה היתה תשובה על הקודם ע"כ לא אמרה ושש השעורים האלה כי יאמר וכו' פן תראה כאומרת ואם תשיבני על הוראת אשר סיפרתי מאשר נתן לי הוא כי אמר וכו' יורה כי אין די בדבריו להחזיק בם עד שלא יספיק ראות השעורים אלה להפך כוונה הנראית בם ע"כ עשתה אמירה וענייה בפני עצמה כאלו היא כלאחר יד משיבה על הדבר גם שלא היה צריך בעצם ותאמר שש השעורים האלה נתן לי כלומר אין מזה הוכחה בצד מה שדחה אותי כי אין ספק שאני כנשואה וכנפרדת מאתך לבית אישי כי השעורים האלה הוא שנתנם לו לגמרי כדי שאני כבאה לבקר אותך בלבד לא אבוא ריקם והוא מעין הבא לראות את פני האדון ה' שהולך האדם מביתי כביכו"ל להראות ולבקר בהיכל אדוניו ומפני הכבוד נצטווה לא יראו פניו יתברך ריקם כן הדבר הזה ר"ל מה שאני באתי כמבקרת אותך כאלו עיקר שבתי בבית אישי ובאתי לבקרך ובזה אל תאמרי מה יום מיומים ששולחת ליך כי הוא נתן לי לגמרי כדי שאני מעצמי לא אבוא ריקם אליך שלא אבקרך בידים רקניות. ויתכן באומרו אל חמותך כי עתה היא כחמותך כי בן בנה היא רוח שבמעיכי אשר אני בא להוליד: ובכן עתה ראוי ליך אל תבואי אליה ריקם:

2או יאמר מי את בתי כלומר לו באת בידים רקניות לא שמתי לבי לספק כי נתקבלת אליו אך מראותי שש שעורים האלה אשאלה מי את בתי כלומר האם אתנה המה לך אשר נתן לך בועז ולא לשם אישות היה הדבר ופטרתך לנפשך ע"כ אז אמרה בלבה אם אומר לה האמת כי בשתיקה נעשה הדבר ולא דבר לי מאומה בתת אותם לי הלא תתחזק לומר כי לא פירש כי בוש לפרש היה בתורת אתנן אך מאליו יובן ואם אומר אליה כי למענה נתן לה כי נעמי קרובה אליו מאד כמ"ש ז"ל הלא לא תאמין נעמי שכ"כ יקרה בעיניו ע"כ הקדימה ואמר' לה כל אשר עשה לה האיש שבכלל אומרו הטבת חסדך האחרון מן הראשון וביארנו שהוא הטבת חסדך עם חמותך ועם המת אישך בזה החסד האחרון ללכת אחר גואל שיקרא שם המת על נחלתו מן הראשון שהיתה הטבה גשמית ליותר הכתוב כמ"ש ז"ל ולהטפל בתכריכי המת בעלה ובכן מזה יראה כי כן לב בועז עם נעמי שהחזיק לרות את כל הטובה אשר עשתה עמה אז ע"י הקדמ' זו תאמין לה באומרה כי נתנה בשביל נעמי בל תבוא ריקם אליה וזהו ותאמ' שש וכו' לומר שע"י הקדמה הקודמת ותאמר שש וכו' כי אמר אל תבואי ריקם אל חמותך:

3עוד יתכן שאחרי אומר' כל אשר עשה לה האיש שיורה כי חפץ בה וממהר לעשות הדבר חששה פן תאמר א"כ איפה למה נתן לך דבר שתאכלי ממנו ימים הרבה לז"א אם שש השעורים האלה שהוא שיעור רב נתן לי הוא כי אמר אלי כו' כאמור וגם זה יתכן על הדרך הראשון: