עיני משה על רות ג:ב

1ועתה וכו' הנה על כללות הענין ראוי לשום שכל והבין הזאת נעמי שיאמרו כלילת דעת ויראת ה' והצנע לכת ומה ראתה על ככה ומה הגיע אליה איך אמרה אל רות עצה נבערה הלוך תלך בנשף בערב יום אל המשכב אשר ישכב שם בועז ולגלות מרגלותיו לשכב אצלו להיות עמה ואוי לה לאות' בושה למה יאמרו הרואים כי בשוקי האיש תרצה וכן לא יעשה ועל נעמי יפלא כי הכזונה תעשה את כלתה אשר אהבתה וכי התענית בכל אשר התענית ולא שתה לבה מה תעשה כי יקום בועז משנתו והנה אשה שוכבת מרגלותיו אולי תבער בו חמתו ויזעק זעקה גדולה ומרה גשו נא אלי סביבותי נערים ראו באה אלי אשה ותגל מרגלותי ותשכב רדפו ותפסוה רמסוה גרשוה פטרוה תרכוה מכל המקו' הזה עשו לה כדת עשו לה כנימוס עשו לה כראוי תוכח' מגולה לעיני כל יש' ונוסרו כל הנשים ולא תעשינה כדבר הרע הזה כי רע עלי המעשה ואם אחר שב גם ישיש כמוני היום הלך לבה מה תעשה אחרי הבחורים וגם המה יענו אחריו עזות ומפניה לא יחשכו רוק ותשבע בחרפה וגם כי מיד בועז לא תצא לה תקלה הלא מביתה עד גרן השעורים בנשף בערב יום הלא יפגעו בה כמה וכמה ריקים ופוחזים מאחרי בנשף יאחזו בה ולא ירפוה עד עשותם נבלה ומושיע אין לה והמבלי אין שדכני' בישראל דבר ידברו אל בועז לאמר הלא ראית הנערה הזאת אשר היתה עם נערותיך והלא שמת לבך אל צנועותה וכשרותה והגד הוגד לך כל אשר עשתה עם חמותה אחרי מות אישה ותעזוב אביה ואמה ותבא לחסות תחת כנפי ה' ומי כמוה תפרוש גם אתה כנפיך עליה כי היא טובה לך להבנות ממנה או נעמי בעצמה דבר תדבר היא עם בועז כי קרוב לה האיש ולא ישיב את פניה.

2אמנם אומר כי מרוב חכמה ורוח אלהים בקרבה עשתה זאת והוא כי הן אמת כי לו היתה נפש גיורת זולתה תחת נפש רות לא היתה ראויה לינשא לשר וגדול בישראל ראש הסנהדרין כבועז אך רות א' היתה ואין כמוה ביתר גיורות והוא כי היא היתה אשר לו יעד' הוא יתברך להוציא ממנו כתר מלכות בית דוד מאז ושכבה בת לוט בנעורי' את אבי' במערה לשום שמים בחשבה לקיים העולם כי העולה על רוחה כי איש אין בארץ זולת אביה להחיות זרע ע"פ כל הארץ ומה גם למאמר' ז"ל כי באומרה ונחיה מאבינו זרע הוא על מלך משיח כי אמרה אותו הזרע העתיד לבא ממקום אחר יהיה על ידינו כי מאז נתעתדו לבא שתי פרידות טובות לבנות מהם מלכות בית דוד עד מלך המשיח שהן רות המואבי' ונעמי העמונית והוא מאמרם ז"ל שאמר הוא יתברך מצאתי דוד עבדי היכן מצאתיו בסדום ומה גם למאמרנו לפנים כי הן הן בנות לוט כי גלגלן ה' לקבל שכר טוב כונתן הבכירה רות והצעירה נעמי באופן שלהיות רות האשה אשר הוכיח ה' להביא ממואב להוציא ממנה רב טוב לבית ישראל היתה ראויה לבועז מה שאין כן אם היתה גיורת זולתה עם שכשרה תהיה והנה ראתה נעמי קצת הוכחה בענייני בועז ואשר דבר לרות כי לצדקת וצנועה בתכלית היתה בעיניו אך אמרה מי יודע אם בלב בועז שזו היא הפרידה טובה העתידה לבא ממואב או היא זולתה ואין טובה רק כי כשרה היא והוא כ"א יהיה לבו שלם כי זאת היא העתידה לבא לא יגעל בה מש"כ אם אחרת היא וגם נעמי בעצמה היה ספק זה בלבה ע"כ מה עשתה אמרה בלבה אם אדברה אל בועז יקחנה לו או אשלח לו משדכין והוא מסופק בעניינה לא ישמע ולא יאבה ע"כ ייעצוה כליותיה לאמר לה לעשות המעשה הזה שתלך למשכב בועז ותגל מרגלותיו לשם שמים כי גואל הוא ושיהיה אחר כלותו לאכול ולשתות ושלא ידע הוא בשכבה כאומרה אל תודעי לאיש שלא יכיר בה וגם לבא בלט שלא ידע בשכבה אז אין ספק כי בועז יתן אל לבו אין זה כי אם זאת הבאה מבנות לוט כי רחילא בתר רחילא אזלא וכעובדי אמה כך עובדי ברתה כי כאשר אחר כלות לוט לאכול ולשתות בא בלט ולא ידע בשכבה ותשכב את אביה לשם שמים שגלתה מרגלותיו ותשכב עמו כן עשתה זאת וא"כ בודאי כי זאת היא ולא אחרת באופן שעי"כ יחזיק בה ולא ירפנה כי אין כמוה להוציא ממנה על ידה שורש ישי אשר עומד לנס עמים ומה גם למה שהפרידה הטובה היא עצמה הבכירה עצמה כי נפשה אותה ותעש את אשר היחלה לעשות פעם אחת ותשנה לה באופן כי בשמוע נעמי אחרי דברה אליה אשר השיבה ותאמר לה כל אשר תאמרי אלי אעשה מיד נתחזק הדבר בלבה כי זאת הפרידה אשר הוכיח ה' ומה גם בועז בראותו המעש' ממש כעובדי אמה בפועל נכנס הדבר בלבו ולא נח ולא שקט עד אם כלה הדבר ביום ההוא כמפורש בכתובים הנה כי מחכמה עשתה נעמי הדבר וה' גמר על ידה והנה עדיין להמתיק הדבר בלבה אמרה לה נעמי דברים המתיישבים בל יהיה הדבר כמו זר נחשב בעיניה כאשר יבא ביאור התכת הכתובים בס"ד. ולבא אל הענין. נעיר ראשונה אומרו ועתה הלא בועז מדעתנו כי מלת ועתה בלתי נכונה כי אין דבר מתחדש עתה והנה על זאת כתבנו דרך לרז"ל ועוד נניף יד בה על דרך הפשט. ב' אומ' אשר היית את נערותיו מה לה להזכיר עתה היותה עם נערותיו מה יתן זה ומה יוסיף אל אשר יעצתה לעשות. ג' אומרו הנה הוא זורה וכו' מה צורך לאמר לה שזורה את השעורים והיה די שתאמר לה ללכת ותסתר מעיניו עד כלותו לאכול ולשתות ויהי בשכבו וידעת את המקום וכו'. ד' אומרו ורחצת וסכת מה היה צורך הסיכה. ה' או' ושמת שמלותיך האם צריך לומר לה שתלבש שמלותיה:

3אך הנה כיוונה להסיר מורך מלבה מעשות הדבר והיא כי הלא היתה יכולה להשיב אמריה לה מה המעשה הזה אשר תצוני הלבזותני את מבקשת כי הלא יש ויש כמה דברים ימנעינו מכבוד. א' פן אהיה בעיני בועז כמתעתעת והבאתי עלי קללה כמאמרם ז"ל שהיה דוד משלם תודות לה' ששמר פי בועז מלקלל את רות. שנית מפני הרואים כי הלא דרך השדות להיות מקום מישור וגם שהשוכבים שם בלילות ירחקו מטתם זה מזה לא יבצר מהיות א' תוך חלא עיני חברו ואם כן איפה בשכבה מרגלות בועז מי יודע אם עיני הנערים אשר סביבותיו אשר היו עזר כנגדו לזרות השעורים עיניהם בה בשכבה מרגלתיו ותהיה לבוז ולבושת וגם לחרפה. שלישית כי ירחק ממנה על הטבילה פן יחוש על אשר איננה טהורה. ד' כי גם שלא יהיה לא זה ולא זה הלא יאמר בועז בלבו מה לי לידבק בגיורת והלא טוב טוב הוא אקח בת ישראל מבת מואביה גם כי כשרה ומוכנת תהיה. ה' פן בלכתה בדרך יתנו עיניהם בה עוברי דרך ויתעללו בה. ע"כ להעלות ארוכת חמשה אלה אמרה על האחד ועתה הלא בועז מדעתנו לומר הנה מאשר ראינו עתה נראה כי קורבה נפשיית בצד מה יש לך עם בועז והוא בשום לב אל אומר' מודעתנו בלשון רבים כי הלא מודע לה בלבד היה אך אמרה הנה מאשר ראיתי עתה יראה כי מודע הוא גם לי גם לך והוא מאמרנו למעלה כי רוח מחלון בקרבה להקי' שם מחלון בישראל ע"ד ייבום שעל יד בועז והנה גם למחלון הוא מודע כי בועז ומחלון בני שני אחים המה באופן כי בהיות רוח מחלון בקרבה מודע לשתיהן יקרא וז"א מודעתנו כלומר שעל כן קרוב הדבר כי נפש בועז קרובה אליה לקחתה וש"ת במה הכרתי עתה כי מודע הוא גם לך הלא הוא אשר היית את נערותיו והוא מש"ל כי מאין ולאין הניח נערותיו המיוחדת לשר וגדול כמוהו להיות עם הגבירה בתולות חשובות תניח' מתחלת קציר השעורים עד תחלת קציר החטים ג' חדשים לחורב ביום שתכה שרב ושמש להיות צוותו לאשה עניה סוערה גיורת מואביה ולמה חרד אליה את כל החרדה ההיא אך אין זה כי אם שזה יורה כי לבו ועיניו עליה להמליכה תחת אשתו ראשונה כי ע"כ הנערות אשר היו עם האשה שמתה בהיותה גבירה מחנך אותן עם רות מעתה כי זה יורה כי לבו עמה להמליכה תחת הראשונה והוא כי נפשו אותה לתקן נפש קרובו. ועל השנית אמר הנה הוא זורה וכו' כי לילה מעמד כרי והוא שוכב בצידו והנערים רחוקים משם כמאמר ז"ל כי היה שומר הגורן פן יטלו מהגורן לתת אתנני זונות ובזה נתקנה השנית כי הכרי שהוא תל מפסיק בינם לבינו באופן לא ישלטו בעיניהם במקום אשר בועז בו. ועל השלישית אמר ורחצת שהוא טבילה. ועל הרביעית אמר וסכת שהוא לרמוז לו בראותו אותה משיחת שמן בבשרה כי רמזה לו כי ממנו יצאו מלכים משוחים בשמן ואין ערך ליקר וגדולה זו לבלתי הרפות ממנה. ועל החמישית אמר ושמת שמלותיך עליך והוא כי לא אמרה ולבשי כי אם ושמת שהוא שתשים אותם עליה שהיא על ראשה ופניה להתנכר ולאיש יחשבוה ולא יחמדוה ולא בלבד תתנכר מעם הארץ כי אם גם מבועז עצמו וזהו אל תודעי לאיש מן הטעם האמור למעלה לדמות הענין אל מעשה לוט כמדובר ואף זה פקחה עיניה לאמר אליה ושמת שמלותיך והוא כי אין ספק כי גם שבגדי שבת היו כמ"ש ז"ל אין ספק כי לא בגדי משי ורקמה היו כי ירדו לשערים היא וחמותה ובכן היה לה לשאול מאת מכרותיה ושכנותיה שמלות נאים ואם ככה היתה עושה יקראו לה השכנות שם רע באומרן למה זה תשאלי בגדי חופש ורקמה לא חדש ולא שבת ותחשד בעיניהן ע"כ אמרה לה ושמת שמלותיך שלך כאשר המה ולא מזולתך:

4ובמדרש ורחצת מעו"ג שלך וסכת אלו מצות וצדקות ושמת שמלותיך עליך וכי ערומה היתה אלא אלו בגדי שבת. והנה ראוי לשום לב במאמרם זה כי היעלה על לב כי מאז נתגיירה עדיין לא הטהרה מע"ג. ב' אומרו וסכת אלו מצות וצדקות כי הזמן קציר לעשות בו מצות וצדקות. ג' מה ראו על ככה להוציא הרחיצה והסיכה ממשמען. ד' אומרו אלו בגדי שבת כי הלא לא טובה העצה ללבוש בגדי שבת כי אדרבה היא עת האסף ולכת כמתגנבת באישון לילה ולא ללבוש בגדי מועד ושבת כמתייהרת וחוגגת ומה גם אם יכלימנה בועז על בואה לשכב מרגלותיו ואוי לה לאותה בושה באמור אליה האם לשמחת המעש' הזה הוד והדר לבשת וכדי בזיון.

5אמנם לבא אל ביאורו נזכירה מאמרם ז"ל על דבר הפרה אדומה והוא אומרם משל לבן שפחה שטינף פלטין של אדון אמר האדון תבא אמו ותקנח כך העגל הוא בנה של פרה תבא פרה ותכפר על מעש' העגל והנה נתבאר אצלנו במקומו שהענין היא כי כתם עון ע"ג גם כי ישוב האדם ממנו אינו נטהר כאחד פעם א' עד ישוב שנית ברחיצת תשובה פעם או פעמים וע"כ גם כי בעגל אשר עברו נענשו מהם במיתת ב"ד ע"י בני לוי ומהם נבדקו כסוטות ומהם במגפה והנשארים שבו בתשובה על מה שלא מיתו עם כל זה לא יבצר שחלאת זוהמת נחש שפסקה מהם וחזרה בעגל שנשארה אחר תיקון העגל והיא טומאה שהיא הכנה לאדם לחטא והיא הכרוכה באדם עד מותו כי היא תמיתנו והיא המתדבקת כנוגע במת לטמאו וע"כ תבא אמו ותקנת הטנוף שגרם העגל ונדבק כנוגע בחלל חרב או במת כלל הדברים כי טנופת אשר חטא בע"ג לא במהרה תנתק ותמוש מהשב ממנה כי עוד ישאר טינוף מה כי עם רוחו גויתו עודם בהכנת היותם קרוביה לחטא עד ישיב ירחץ בהרהורי תשובה וחרטה והתבייש בינו לקונו והכנע לפניו על אשר חטא על הנפש.

6עוד הקדמה שנית והיא מאמר ספר הזוהר הזכרנהו למעלה והוא כי בליל שבת שהנשמות עולים למעלה ממחיצתם בעולם העליון מתלבשות נשמות הצדיקים בנשמות הגרים וע"ד זה כתבנו למעלה שהוא לאשה הצדקת בעלות' כי תתלבש בנפש גיורת והוא אשר כתבנו שהיתה ברכת נעמי לרות באמור אליה יעש ה' עמכם חסד כאשר עשיתם עם המתים שהיא שתזכו להתגייר ויעש ה' עמכם חסד כאשר עשיתם עם המתים שהלבשתם אותם תכריכין משלכם כחסד ההוא יעש ה' עמכם חסד שתהיו אתן מלבושים לצדקניות ועמדי שיהיה חבור התלבשותכם עמדי כי תהיה מלבוש אלי.

7עוד הקדמה שלישית וגם היא מספר הזהר הלא היא כי כל נפש ונפש העולה למעלה טרם עלותה מקדושת השבת יושפע בה שפע קדושה עליונה מלמעלה ויתלבשו הנשמה ברוח והרוח בנפש ואח"כ תעלינה יחד נמצא כי נפש הגר או גיורת תחלה תתלבש לבושי יקר שפע עליון ותלבש הנשמה ברוח והרוח בנפש ואח"כ בכל שפע קדושתם ומלבושים של שבת תהיה לבוש לנפש הצדיק או צדקת.

8עוד הקדמה ד' והיא כי כאשר בשבת מאליו יהיה השפע כולל והתלבשות ועליות הנשמות לכל ישראל כן גם בחול לעושי מצוה ומה גם בהיות מצות זווג לשם שמים גם כן ימשוך ייחוד עליון נעשה ע"י עושה המצוה לפי בחינתו כענין מה שאין אנו מניחין תפילין בשבת על כי מה שנעשה בחול על ידי מצות תפילין נעשה בשבת מאליו מפאת השבת ובזה נבא אל הענין בשום שכל והבין מאמר' ז"ל באומר וירדת הגורן וירדתי כתיב זכותי תרד עמך כי הלא כמו זר נחשב איך זכותה תרד עמה וגם למה הכתוב תואר הדבר אל עצמה ממש באומר וירדתי הגורן כאלו היא ממש היורדת. ועוד כי על פי דרכם גם אומרו ושמתי שמלותיך ראוי לדרוש כי ושמתי כתיב ביו"ד ולמה עשו כעלמת עין ממנה:

9אמנם רז"ל הוקשה להם מה צורך הסיכה הזאת והיה די הרחיצה כי הטבילה מוכרחת. שנית מה שפירשו בפירוש באומרו ושמתי שמלותיך וכו' וכי ערומה היתה וגם ענין היודי"ן שבמלת ושמתי ובמלת וירדתי אלא שלא פירשו הדבר בעצם רק במלת וירדתי כי במלת ושמתי קרוב להשיב כי היא תעזור לה לנחץ הדבר ועוד הוקשה לו אמרו עליך שהיא מלה יתירה והיתה יכולה לקצר ולומר ולבשת שמלותיך ולשתוק ממלת עליך על כן פירשו כי הלא ראתה נעמי כי אך לזאת יחרד לב רות ויתר ממקומה באמת באמור כי לא טובה העצה אשר ייעצה בפעם הזאת כי מי ישמע לדבר הזה ולא תצילנה אזניו כי תרחץ ותסוך ותלך באישון לילה במקו' גדודי בחורים קוצרים ונערים ותלך בלט ותגל מרגלות איש שר וגדול בישראל ותעיז פניה ותאמר לו לשכב אצלה להיות עמה כי הלא תתעתד למקרים רעים ופגעים אשר לא טובים ותהיה לה למחיתה ולבושת וגם לחרפה ע"כ קידמה ותאמר אל תראי כי הנני מקשרת נפשי עם נפשך ע"י מצוה זו מעין אשר עתידה להתקשר בי אחרי מותנו בליל שבת כאשר כתבנו כי כאשר השב' גורם ייחוד ועלייה בלבושי יקר כן המצו' ומה גם מצו' זיווג לשם שמים כזה שבו זיווג ומעין ייבום והביא מלכות בית דוד לעולם אך צריכה את לעשות הכנה לחול בנפשך השפע הזה ראשונה לבער חלאת ע"ג הוא חלאה הנותרת לקרב האדם לידי עין וצריך הרהור תשובה וקבלת הפרד מכל הדומה לשום כיעור בכל לב וזהו ורחצת מע"ג והיא ההקדמה הראשונה ואחר בער כל כיעור עון אשמה ואח"כ וסכת שתקבלי בכל לב לשמור ולעשות כל מצות ה' ושע"י הסיר בכל לב חלאת כל עון וקבלת עול כל מצות וצדקות מחשבה טובה הקב"ה מצרפה למעשה וע"י כן ושמת שמלותיך הם בגדי שבת והוא כי טרם העשות נפשך מלבוש אל נפש היא מתלבשת מלמעלה משפע עליון ובכל שלשת חלקים הרוח מלבוש אל הנשמה והנפש אל הרוח כי נוסף על קבלתה מל"ת ומ"ע גם על יד מצוה זו שאת הולכת לעשות שהיא זיווג לשם שמים תעשי ייחוד למעלה ותלבשי בגדי שבת וכל זה עליך שהוא בשורשי חלקי נפשך שעליה למעל' מגופך והם הנקראים בגדי שבת שהם הנעשים בשבת ע"י השבת עתה יהיה לך על ידי המצוה הזאת ושתי הכונות שהקדמת אותם הבגדים והכוונה היא שע"י כן גם שורש נפשי למעלה ע"י העשות מצוה זו על ידי כעדי תלבש בגדי שבתך מעין אשר יהיה לי אחר סילוקי שתהי' מלבוש אלי. וזהו אומרו ושמתי שמלותיך כי אני אלבש שמלותיך שהם בגדי שבת שהם מלבוש אליה כמדובר למעלה ושעור הכתוב ושמתי שמלותיך הם בגדי שבת שהם עליך למעלה ממך ולא אמר' ותלבשי כי אינו רק בנפש שלמעלה ממנה שתשים השמלות זו על זו נשמה ברוח ורוח בנפש עליה למעלה ממנו וכתיב ביו"ד לרמוז שבגדי שבת שתשים רות עליה רוח נעמי תתלבש בם וע"י כן וירדתי הגורן שהיא עצמה יורדת עם רות כי נקשרה רוחה ברוח רות כי נתלבשה בה והיה כיורדת ממש וזה אז"ל זכותי תרד עמך כי זכותי שהיא מטפלת במצוה זו הוא הגורם ההתלבשות כעת וע"כ העתיקו הדבר בלשון זכות וגם להסתיר הדבר כדרכם בעניני סוד וע"כ עשו העלמת עין מסוד יו"ד של ושמתי על שהוא דבר קשה להלביש הדבר לבלתי גלות הסוד כדרכה: