עיני משה על רות ד:יג

1ויקח בועז כו'. למען דעת צדקות ה' אלהים הופיע את רוחו לשמואל הנביא להודיע ולהודע צדקות צדיקים כי הלא מי ימלל גבורות בועז ישמיע תהלתו כי לא קרב אליה כאשר בא אל המשכב אשר הוא שוכב שם ותגל מרגלותיו ותשכב כי כל השומע יצחק ולא יאמין באמת באמור כי לא איפה מי יכזיבנו וישימו לאל מילתו באומר' כי קרוב אדם אצל עצמו ע"כ דברי אלהים חיים ברוח קדשו יעידון יגידון כי אם לא קרב אליה בלילה ההוא כ"א אחר ליקוחיה ע"י חופה וקידושין וברכת חתנים וז"א ויקח בועז את רות שהוא קדושין וגם חופה וזהו ותהי לו לאשה כלומר ותהי לו לו לבדו שהוא ייחוד הנקרא חופה ועי"כ קנאה לאשה ואז ויבא אליה לומר אחר הדברים האלה שהן קדושין וחופה הוא מה שויבא אליה אך קודם לכן שהוא בלילה ההוא שנדדה שנת בועז ויחרד האיש וכו' לא באה אליה ועדותו זו יתברך ילמדנו להועיל למען יהי כבוד חברנו חביב עלינו כי נשא קל וחומר ומה אם אלהי העולמות כלם חש על כבוד אדם מן האדמה ומה גם עתה איש לאיש כערכו שיענדנו עטרות לו ויחוש על כבודו ואמר כי כאשר רות עשתה את שלה לשם שמים ותלך לה אל בועז לידבק בקדושה ולא אחרי הבחורים וגם בועז עשה את שלו ונשבע ליצרו ולא קרוב אליה עד עשות ליקוחין גמורים גם ה' עשה את שלו ויתן ה' לה הריון ויחס עליה אז יותר לעשות העיקר למענה יען כי נכלמה לשום שמים למען יבינו כל כי את טוב לבה ראה אלהים שהוא לבלתי צאת ריקם מזרע קדוש לכן נתן ה' לה הריון ותלד בן. עוד יתכן כיוון לומר כי הנה מצות היבם היא ביאה ראשונה והנה יש בלתי מתעברות מביאה ראשונה אמר ראה נא איך גם ה' היה ממהר להוציא הזרע הקדוש ההוא אל העולם ולהביאו בעיקר ביאת המצוה כי הנה בביאה ראשונה מיד נתן לה הריון ותלד בו וז"א ויבא אליה ויתן ה' לה וכו' כי מיד בבואו אליה נתן ה' לה הריון גם לא קדמה נקבה כ"א ותלד בן. או יאמר שעם שהיא בחורה ואישה זקן ודרכו להזריע תחלה ולהוליד נקבה נתן ה' לה הריון תחלה להזריע קודם ועי"כ ותלד בן ולא בת וכמשז"ל על פסוק ויתן לך האלהים כו' שהוא יתן ויחזור ויתן שהוא על תוספת הוא"ו על דרך זה יאמר כי נוסף על רוח מחלון המקשקש במעיה הוסיף הוא יתברך מדיליה ויתן לה הריון לגמור הדבר ותלד בן. והנה נראה מספר הזוהר כי המגולגל הוא מעלמא דמותא ועל כן הלידה תתייחס אחר האשה כד"א והיה הבכור אשר תלד וע"כ בן היבמה מעותד אל המיתה ע"כ אחשבה כי לתת הוא יתברך מתנה שלמה וקיימת לכן נתן לה מתנה מש"כ לשאר יבמות כי ויתן ה' הוא השם הגדול מעלמא דדכורא לה הריון שע"י תתו יתברך לה ההריון ולא משם של עלמא דנוקבא יהיה סופו להתקיים בעצם:

2ובמדרש ויתן ה' לה הריון כל הנשים יולדת למנין הריון ע"כ. ויראה מאמרם זה הפך הפסוק כי מהפסוק נראה כי נתן ה' לה דבר בייחוד ולפי דבריהם הוא דבר כולל לכל הנשים וא"כ איך יאמר ויתן ה' לה. ואחשוב יאמר כי למה שהיא באה לבדה עם נעמי משדי מואב וגם היתה בשדות בועז ללקט עד כלות קציר השעורים וקציר החטים והלא מי יסור מלב עם הארץ מלהרהר ולומר מי יודע אם בבאנה בית לחם משדי מואב או בלכתה בדרך בערב היא בא מן השדה העירה או בבקר היא שבה אל השדה אם לא פגעו בה בני בליעל והתעללו בה לכן מה עשה הוא יתברך מעת לקחה בועז ויבא אליה נתן הוא יתברך לה הריון שהוא בצמצום שעברו ימים כמספר הריון שהם רע"א יום שהוא הריון מצומצם אל כל הנשים ואז ותלד בן למען ישימו יד על פה ויאמרו כל העם כי הן לו התעללו בה מקודם ותהר למו לא היתה יולדת בצמצום כמלת מספר עיבור אשר לכל הנשים מביאת בועז עד לדתה לא פחות ולא יותר: