עיני משה על רות ד:ט

1ויאמר וכו'. הנה אומרו עדים אתם לבלי צורך הוא כי אחרי אומרו בשעת הקנין קניתי את כל וכו' אין צריך לומר אתם עדי וכן מלת היום מיותרת. ועוד אומרו וגם את רות וכו' כי אחר שאינו נקנית בקנין סודר שנקנו בו הקרקעות למה מזכיר קניינה עם קנין כל אשר לאלימלך. ועוד למה מכנה אותה עתה בתואר מואביה. ועוד למה אומר שהיא אשת מחלון ומה גם כי אחר מות מחלון היא לא אשתו והוא לא אישה ואלמנת מחלון תקרא ולא אשת מחלון. ועוד אומרו ולא יכרת שם המת וכו' כי הלא בכלל אומרו להקים שם המת על נחלתו הוא שלא יכרת שם המת. ועוד אומרו ומשער מקומו מה ענין שם המת אצל שער מקומו. ועוד למה חוזר פעם שנית ואומר עדים אתם היום. ועוד בפסוק שאחריו חוזר ואומר והזקנים עדים למה יאמר שהם עדים ומה גם אם חוזר אל אומרו יתן ה' וכו' שאין שייכות עדות בברכה. אמנם הנה יראה מרז"ל כי העם אשר בשער הנה הנם סנהדרי גדולה והזקנים הם העשרה אנשים מזקני העיר ואין ספק כי הופיע עליהם אור רוח הקדש כי הלא ברכתם עשתה פירות ולא נפל דבר מדבריהם ארצה. ונבא אל ענין והוא בשום לב אל מאמר הכתוב באומרו ויאמרו כל העם אשר בשער והזקנים עדים כ"א מה שאמרו הוא יתן ה' את האשה וכו' הראוי יאמר ויברכו כל העם וכו' ואמרו יתן ה' וכו' כי ברכה היא ולא אמירה. ועוד אומרו עדים הוא משולל הבנה בין אם הוא שדבר זה אומרו העם אשר בשער שהם הסנהדרין וגם אמרו זה הזקנים שנתייחדו לעדים לא כן הוא כי לא נתייחדו רק לברך ברכת חתנים בעשרה וגם מה בא להודיע באומרו שהזקנים הם עדים שלענין הברכה מה יתן ומה יוסיף היותה מפי עדים או מפי זולתם. אך הנה בבא הזווג הזה אל הפועל הרהר בועז בלבו לומר מי יודע אם לעת כזאת עלי יתלחשו כל העם אשר בשער או זולתם ועלי יחשבו רעה באומרם מה זה היה לגדול הדור ראש הסנהדרין לבא לקחת לו בת מקרב גוי אשר הבדיל ה' אותם מלבא בקהל ה' כי גם בנות יולדו להם מכלל האיסור יצאו הלא ישקיף וירא מי אביהן ותגעל נפשו במור' מהם והמבלי אין בנות בישראל שהורתן במילה וטבילה ולידתן בקדושה וטהרה חלף הלך לו אל בנות פוטיאל שפיטמו אביה ואמה עגלים לע"ג ואם אדונים הוא איה כבודו כי מי אדון בישראל שר וגדול כמוהו ישא אשה נכשל בה מחלון ומת תחת ידה והמכשלה הזאת תחת יד בועז התיטב לה' ומי יסור מלב ראשי עם הארץ לדבר ולומר ולהקשות אין זה כי אם מאז בא מבית לחם ויאמר לקוצרים ה' עמכם שלום בפיו ידבר ועיניו לנוכח רות יביטו ועד ממהר מערכי לב מענה לשונו תוך כדי דבור למי הנערה הזאת כי הוא יורה כי חשק בה ויהי כמחריש עד עת מצוא זו אשה בעבור זעם שלשת חדשי המתנת הגיורת אשר תמו בכלות קציר השעורים וקציר החטים כמדובר למעלה ע"כ להרים מכשול מדרך עם ה' בל יצא עתק מפיהם ולבל תהיה טינא בקרב לבם ענה ואמר אל הזקנים וכו' עדים וכו' והוא להודיע ולהודע כי זאת האשה לא כנשים מבנות המתגיירות היא כי זאת לא זאת השפלה כיתר גיורת כ"א הגבה למעלה ואשרי שיאחז בה כי הלא זאת האשה אשר הוכיח ה' לבא לבנות לה בית מלכות בישראל שנית כי דרך ייבום לה כי כאשר כי ישבו אחים יחדיו ומת א' מהם והוא נשוי ישראלית הלא ישאיר מרוחו בקרבה להקים שמו בישראל על ידי אחיו כן גם בזאת רוח מחלון דבקה בה והבן אשר תלד יקום על שם בעלה המת ויהיה גדול בישראל באופן כי הטבתי אשר עשיתי והנה לחזק הדבר לעיני כל שומעיו ענה ואמר לזקנים וכל העם הנה בלי ספק עדים אתם היום כי לעיניכם קניתי את כל אשר לאלימלך וכו' כן כדבר הנגלה הזה הוו עדים גם כאשר אנכי דובר באזניכם כי אמת הוא עם היותו בלתי נגלה כזה וז"א וגם את רות וכו' לומר וגם תעידו כי גם את רות וכו' קניתי כי נעשה כאלו יש לי זיקה עמה כבת יש' השומר' יבם כי הלא זאת המואביה כלומר הידועה המעותדת לבא ממואב שהיא פרידה טובה באמת וגם מעלה ב' לה והוא כי אשת מחלון תקרא כלו' ולא אלמנת מחלון והוא כי עדיין רוחו בקרבה להקים את שמו מעין יבום וזהו להקים שם המת על נחלתו ועוד אני מוסיף ברוח קדשו כי גם לא יכרת שם המת והוא כי בספר הזוהר נאמר כי להיות איוב בן יבמה היו לו צרות וכן דוד להיותו בא מיבמה נתעתד להיותו נפל לולא קדמוהו זקניו אדם והאבות. וע"ד זה יאמר דעו איפה כי הולד שיולד המקים את מחלון יהיה בקרב עמו ולא יכרת מעם אחיו כי לא ימות כי יחיה ולא עוד כי אם יהיה מורה הוראות בישראל שלא יכרת גם כן מהיות משער מקומו שהוא מסנהדרין אשר בשער. או מעין זה והוא מאמרם ז"ל במדבר רבה וז"ל אלהים מושב יחידים ביתה כל הנושא אשה הגונה לו הקב"ה עושה אותם בתים שנאמר אלהים מושב יחידים ביתה ומוצא מהם בנים בעלי תורה אוסרים ומכשירים שנאמר מוצא אסירים בכושרות וכו'. הנה כי הנושא אשה הגונה לו בשתים יתחתן א' שיהיה ביתו בית נאמן שלא יכרת זרעו. שנית שיוצאים ממנו מורי הוראות בישראל וזה יאמר בועז ראו עתה איך אשה הגונה זאת לי כי הנה השתי דברים המיוחדי' לנושא אשה הגונה לו כאן ימצאו וכאן יהיו על הא' שהוא כי יהיה לו בית נאמן שלא יכרת זרעו אמר ולא יכרת שם המת מעם אחיו. ועל השנית שהוא שיוצאים מהם בנים אוסרים ומכשירים בעלי הוראה אמר ומשער מקומו שגם לא יכרת זרעו מהיות מאנשי השער הם הסנהדרין שהם אוסרים ומכשירין ועל כל זה שאמר ברוח הקדש אמר בועז להם עדים אתם היום כי מעידים אתם עלי כי כן הוא ככל אשר דברתי שתהיו עדים על הדבר כי כן יהיה ולא אבוש כי יבא אמיתת כל זה בהמשך הזמן להגלות אז ויאמרו כל העם אשר בשער והזקנים הם השתי כתות שדבר אליהם בועז ומה היה אשר אמרו הלא הוא עדים כלומר עדים אנחנו כדברך שאמרת לנו עדים אתם היום מודים אנחנו ואומרים עדים:

2או שעור הענין אתה אמרת שנהיה עדים שאמרת כך ברוח קדשך ואנו אומרים עדים כלומר עדים ממש כי כן הוא כמאמריך כי הלא גם בנו דבר ה' ברוח קדשו והננו עדים מעתה כי דברך אמת ומלבד אשר היטבת לראות עוד יוסיף ויתן ה' את האשה וכו' כאשר נבאר בס"ד: