אשכול הכופר על רות א:ח

1ותאמר נעמי לכלותיה שובנה כו' הנה כשראתה נעמי שלא דברו אליה דבר והיו הולכות עמה והיא אין רצונה בכך כמו שכתבנו להן שישובו אשה לבית אמה לרמוז שהיא היתה חמות ובטבע החמות שונאות לכלות ולכן טוב להם לשוב אצל אמותם שירחמו עליהם מה שלא תעשה היא וזהו אשה לבית אמה ולא אמרה לבית אביה. ולפי דעת רז"ל שאמרו שערפה ורות היו בנות עגלון מלך מואב אמרה לבית אמה לפי שאביהן כבר מת ואמר אשה לבית אמה כי אולי היו משתי נשים שהיה לעגלון.

2ובמדרש רות אמרו ולמדו מכאן שאין אב לגוי ואמרו שם שאבנימוס הגרדי מתה אמו בערב פסח עלה ר"מ להראות לו פנים מצאו אבל אמר לו כמדומה לי שאמך חביבה עליך יותר מאביך אמר כתיב אשה לבית אמה א"ל יפה אמרת שאין אב לגוי.

3יעש ה' עמכם חסד כאשר עשיתם עם המתים שנטפלתם בתכריכיהם ועמדי שוותרתם כתובתכם אר' זעירא המגלה הזאת אין בה לא טומאה ולא טהרה לא איסור ולא היתר אלא נכתבה מפני החסד להודיעך כמה מתן שכרם של גומלי חסדים ע"כ ובמדרש הזהר אמרו יעשה ה' עמכם חסד כאשר עשיתם כו' יעש כתיב אמרה להן אם תזכו להכנס תחת כנפי השכינה יעשה ואם לאו יעש חסר ה"א. ולפי הפשט אמרה יעשה ה' עמכם חסד לפי שאולי הן היו רוצות לילך עמה לא מצד אהבתה אלא מצד המועיל לפי שחשבו שיש לה בארץ ישראל נכסים רבים לכסף ולזהב לשדות ולכרמים לכן אמרה להן יעשה ה' עמכם חסד אבל ממני לא תצפו שום גמול שלא נשאר לי מאומה כאשר עשיתם עם המתים שגמלתם להם חסד במה שלא נזדווגתם לבעלים אחרים ועמדי שנתחברתם עמי ועזבתם אמכם ועשיתם עמי חסד לזון אותי לפי שהייתי זקינה ובשכר זה יתן ה' לכם חן וכבוד והון עתק בחסדו הגדול:

4ומצאן מנוחה בזה אשה בית אישה כאומרם ז"ל חן אשה בעיני בעלה ותשאנה קולן ותבכינה לפי שהיו בנות מלך והי' גנאי להן מה שאמרה שהיו הולכות מצד אהבת המועיל והממון ולא מצד אהבתה ולכן אמרו לה לא תאמר כן אלא אתך נשוב לעמך בשביל אהבתך ועמך ולא בשביל דבר אחר וזהו אתך נשוב. ואחר שזה כן למה חזרה לומר שובנה בנותי למה תלכנה עמי אבל היא השיבה להן תשובת אמת ואמרה להן אולי שמה שבתכם אינה בשביל הנאת הממון אבל אולי תחשבו שיש לי בנים אחרים או קרובים ממשפחתי ועמי או שאקח בעל אחד להוליד בנים וישאו אתכם וזה הבינה מדבריהם שאמרו אתך נשוב לעמך כי הי' די שיאמרו אתך נשוב אבל אמרו לעמך שרצונם לומר בשביל עמך ומשפחתך. לזה השיבה להן ואמרה למה תלכנה עמי לתכלית זה וכי עוד לי בנים במעי ואני מעוברת מן הרוח. ואם תחשבו שאעפ"י שאני זקנה שארצה ליקח בעל חדש והשם יעשה לי נס כמו שעשה לשרה וזהו כי אמרתי יש לי תקוה ואע"פ שיהיה זה כן בדרך נס יהיו לי בנים בזאת הלילה הלהן תשברנה עד אשר יגדלו זה א"א ולו הונח שנודה שתמתינו להם עד אשר יגדלו אולי ילכו למדינת הים ותשארו עגונות כל ימיכם זה דבר נמנע וזהו הלהן תעגינה לבלתי היות לאיש אל בנותי כלומר לא תאמרו או לא תחשבו כן ואע"פ שתהי' לכן עצבון ומרירות מבעליכון והייתם רוצים להדבק במשפחתם. יותר מרירות יש לי מכם לפי שהיו בני וכן יותר מר לי מכם מצד אחר לפי שאני יודעת שיצאה בי יד ה' כלומר שאני הייתי סבה למיתת בעלי לפי שלא מחיתי בידו וכן הייתי סבה למיתת בני לפי שלא מחיתי בידם שלא ישאו נשים מואביות וזהו כי מר לי מאד צר לי על בני ומר לי מאד שבשבילי יד ה' הויה בבעלי ובבני ובמדרשות בזהר אמרו כי מר לי מאד מכם עליכם מיבעי ליה כד"א צר לי עליך אחי מאי מכם א"ר קרוניא א"ר ביזנא עאקו בלבי מכם דאתון גרמתין לבני דימותין כמה דמתרעם מאחרא. רצו לומר שהיתה מצירה בלבה מהם לפי שהם עשו לה כל הרעה הבאה אליה ממיתת בניה וזהו מכם כמו שפרשתי בפי' קהלת טוב ללכת לבית אבל מלכת לבית המשתה וכן טוב כעס כשבא משחוק וכמ"ש אלישע אחר לר' מאיר עקיבא רבך לא כך דרש אלא טוב אחרית דבר כשהוא טוב מראשיתו וכן בכאן פירשו כי צר לי מאד מכם כלומר מצידיכם ולפי שהן הבינו דבריה שאמרה ותשאן קולן ותבכן עוד מבראשונה לפי שאלו הדברים נגעו להם עד הנפש אחר שהם גרמו לה כל הרעה. ואולי יאמר יעשה ה' עמכם חסד כאשר עשיתם עם המתים לרמוז שהאשה עושה חסד עם בעלה המת כשלא נשאת עוד אחר שהיא אינה מצווה על פו"ר ובזה היא עושה נחת רוח למת ונחת רוח לעצמה נחת רוח למת לפי שהאשה שמת בעלה בעל נעורים מתוך חבתם ואהבתם נשאר בהרוח בעלה ומקשקש בתוכה כפעמון כאומרו באות נפשה שאפה רוח ולכן תאנתה ואנחתה מי ישובנה ואם נשאת לבעל אחר לעולה היא זוכרת הראשון עד שלהבת זה היא נאנחה ותשב אחור ולסבה זה כתבו בסתרי תורה שמי שנושא אלמנה הוא כמי שנכנס בים הגדול בלי משוטות לפי שנשאר בקרבה רוחו וכשמתו אליו יאסוף וכשמתחברת עם בעל שני נכנס בקרבה רוח אחר והם לוחמים זה עם זה ולפעמים נוצח הראשון ומוציא ממנה הרוח השני ועת הבעל השני ולפעמים נוצח הרוח השני ומוציא הראשון ולכן אין ראוי לאדם לשום עצמו בסכנת זאת המלחמה ליקח אלמנה וכ"ש אם תתאלמנה שני פעמים שכבר היא מוחזקת בקטלנית לפי שטובים השנים מן האחד וצריך אדם זה זכיות הרבה וכ"ז תמצאהו בארוכה בפרשת משפטים בזהר בפ' אם אחרת יקח לו וכן בס' צרור הכסף כתבתי זה בענין יבום וחליצה ולכן צותה התורה וירקה בפניו כדי להוציא ממנה אותו רוח שנשאר בקרבה בזה העולם ויעלה למעלה במקום הראוי לו בחליצה זו כמו שכתבתי שם באופן שהאשה שמת בעלה ואינה לוקחת בעל אחר עושית טובה גדולה וחסד גדול עם המת להיות שלו ושקט על שמריו ולא יצטרך לעשות מלחמה בכל דור ודור כמלך עתיד לכידור. והאשה עושה נחת רוח לעצמה כשיושבת ושוהה ושוקטת על שמריה באופן שבשעת מיתתה עולה למעלה אל המקום אשר הי' שם אהלה בתחלה ומתרפקת על דודה ומתחברת עם בעלה היא בעלה אשר אהבה לפי שידוע בסתרי התורה כי נפש הבעל והאשה הם באות ממקור אחד כאומרם ז"ל בת פלוני לפלוני וזה מ' יום קודם יצירת הולד ולכן נפש האשה הולכת ודבקה עם בעלה ואישה ואפי' אם נשאת לשני אחרי מותה הולכת ודבקה באישה הראשון כאומרו אלכה ואשיבה אל אישי הראשון ואחר שהיא עתידה לחזור אל בעלה הראשון למה לה ליקח בעל שני לילך מדחי אל דחי מבעל לבעל ולעשות רע לעצמה כי כמו שלוחמים הרוחות בקרבה כך יש בין הבעל השני והאשה מלחמה ערוכה במחשבה או במעשה לפי שהוא חושבת שאינו אוהב אותה כמו הבעל הא' והוא חושב כי ברוחה אשר בקרבה אוהבת הראשון וזוכרת אותו ולכן אמר בכאן יעשה ה' עמכם חסד כאשר עשיתם עם המתים אחר שלא רציתם ליקח בעל אחר. ועמדי שלא ראיתי איש אחר עמכם כי זה קשה לי ממיתת בני וכן עשיתם חסד עמדי כי אחר שבני במנוחה בלי מלחמת רוח אחרת זאת היא מנוחתי עדי עד וזהו עם המתים ועמדי: