גן נעול, בית שלישי ד:י

1"לכי איעצך נא עצה ומלטי את נפשך ואת נפש בנך שלמה" (מל"א, א, יב). פירוש. נתן הנביא הודיע לבת שבע כי אדוניה בן חגית מָלָך, ודוד לא ידע כמבואר בפרשה. ואין ספק כי [נבוכה] בת שבע, כי לא ידעה מה תעשה לְהִנָצֵל עם שלמה בנה מפני אדוניה, ואיך תסבב שתסוב המלוכה לשלמה כאשר נבא על זה נתן הנביא בדבר ה'. ושאלה את נתן הנביא על דבר עצה כי הוא היה מנבא על המלכת שלמה, ועל זה אמר "ועתה לכי איעצך נא עצה". כדרך "ועתה שמע בקולי איעצך" (שמות יח, יט). שמלת "ועתה" כמו תשובה לשאלת השואל כמבואר למעלה (חלון א'). וכן "ועתה הנני הולך לעמי לכה איעצך" (במדבר כד, יד), שגם זה תשובה לשאלת בלק כמו שבארנו (חלון ב'). וכן "ועתה לכי" הנאמר אצל בת שבע גם הוא תשובת הנביא לשאלת בת שבע על דבר עצה. ודרך הכתובים לקצר בשאלות ותשובות הנופלים בענין, כשאין צורך להוכיח ומובנים מעצמן. ועל זה יורה מלת "איעצך" שפירושו אגיד לך עצה ששאלת עליה, וכדרך הכלל (חדר א חלון כב) שיסדנו על זה. והוסיף מלת "עצה" להורות שיגיד לה עצה טובה שבה ישיג המבוקש, למלט נפשה ונפש שלמה ולהסב לו המלוכה, כמו "עוצו עצה" המבואר למעלה (חלון ט'), וכדרך הכלל שיסדנו (חדר א' כלל ט"ז) שכל לשון "עצה" הכתוב סתם בספרי הנבואה הכונה עצה טובה להשגת המבוקש. כי ידע נתן 1 הנביא שעצתו טובה, כי אין ספק שנגלה לו דבר מאת אלהים שככה תעשה. ולא נאמר "עצה" אצל בלעם, כי הוא לא יעץ לבלק מה יעשה רק הודיעו עצת ה' כמבואר למעלה. גם אם יָעַצוֹ להחטיאם בבנות מואב, לא יתכן שיאמר על עצתו שהיא טובה ואולי לא תצלח, כי ברשעת נפשו נתן העצה, לא ברוח אלהים. גם אצל עצת יתרו לא הוסיף מלת "עצה", כי לא הגיד יתרו עצתו בנבואה, ואולי לא תישר בעיני ה' ולא תצלח, לכן הוסיף "וצוך אלהים". אבל נתן הנביא ידע כי כן חפץ אלהים, ורמז לבת שבע שתצלח בעצה זו, וכמו שקרה באמת.

2"וכי איעצך לא תשמע אלי" (ירמיה לח, טו). פירוש. אם אגיד לך עצה מה תעשה להחיות נפשך, לא תשמע אלי ולא תסמוך על עצתי לעשות כן. ומפורש בכתוב שהיה צדקיה המלך שואל את פי ירמיה על דבר עצה, שנאמר "שואל אני אותך דבר אל תכחד ממני דבר" (ירמיה לח, יד). כלומר אני חפץ לשמוע ממך מה יהיה אחרית דבר ומה לי לעשות לעת כזאת. ועל זה השיב ירמיה, "כי אגיד לך, הלא הָמֵת תמיתני", כלומר אם אתה חפץ לשמוע דבר הגזרה העליונה עליך ועל העיר הזאת, אם אגידנה הלא תמיתני. ואם חפץ אתה לשמוע דבר-עצה איך תעשה להינצל מן הגזרה, כי איעצך לא תשמע אלי, כלומר אם אגיד לך עצה לא תשמע אלי. ונשבע צדקיה שלא ימיתהו ולא ירע עמו, ואז הגיד לו גזרת השם. גם הגיד לו עצה טובה בנבואה שיפול אל הכשדים, ואז יחיו הוא וביתו ולא תשרף העיר. ולא הוצרך ירמיה לומר "איעצך עצה", כי ידע צדקיה שכל היום מדבר בשם ה'. ואעפ"כ לא שמע לנבואתו והיה מסרב. כן בִּדְבַר נתן עם בת שבע שידע נתן אם ירמוז לה שהוא מדבר ברוח הקדש תשמע אליו, והבן.

3"כי יעץ עליכם נבוכדראצר מלך בבל עצה וחשב עליכם מחשבה" (ירמיה מט, ל). פירוש. שרי הצבא אשר למלך בבל שאלוהו אנה ילכו עם מחניהם, ויעץ אותם שילכו לקדר ולממלכות חצור. והסכים לְהִלָחֵם עם הממלכות האלה כי דן במשפט שכלו שבזמן קצר יכבשם ויבוזם, שכן מפורש שאמר "קומו עלו אל גוי שליו יושב לבטח נאם יי', לא דלתים ולא בריח לו, בדד ישכונו" (מט, לא). כלומר נבוכדנצר יעץ בתשובתו לשרי צבאותיו שיקומו ויעלו אל גוי שָׁלֵיו היושבים לבטח ואינם מוכנים למלחמה, ואין לעריהם דלתים ובריח, גם שוכני-בדד ואין להם עם שאר האומות דבר שיעזרם, ועל כן הסכים לעלות עליהם. גם פה הוסיף "עצה" כדרך הכלל להורות שיעץ לעבדיו עצה טובה להשגת המבוקש, כי יעשו ויצליחו, כי ראה כן בנבואה, שבגזרת השם ב"ה יחריבם. והוא ב"ה [העיד] על עצתו, וראיה, שאמר "נאם יי'", כלומר אני ה' יעצתי כן עליהם. וכבר אמרנו (חלון ט') שלענין המלחמה צריך עצה אחר משפט השכל, גם אמרנו כי נבוכדנצר היה יועץ ובעל תחבולות, ולכן "יעץ" מן הקל. ועוד (חדר י' חלון י"ח) יתבאר פסוק זה בעז"ה. ויתפרש לשון "מחשבה" הנזכר בו.

4ועם זה התבארו כל הכתובים שנזכר בהם לשון "עצה" בבנין הקל הסמוכים אל אדם. כי הסמוכים אל השם ב"ה יתבארו (חדר ג') בפני עצמם. ותראה שכולם הולכים על סדר הכללים שבארנו, וענין אחד לכולם על נתינת הסכמות החלטיות לשואלים לעשות מעשה מן המעשים; קצתן על עצות טובות, וקצתן על עצות רעות, ובתנאים המבוארים המורים בכל דבר ודבר ענין העצה ודרכה, אם טוב ואם רע, והבן.