גן נעול, בית שלישי ד:ט

1"שימו לכם עליה עוצו ודברו" (שופטים יט, ל). פירוש. הכינו לבבכם על הנבָלה הזאת. חִקְרוּ בגודל הרעה, ושפטו במשפט השכל מה לעשות. ומה שימצא לבו הַגידו כל אחד מה שהסכים, ועל זה מלת "עוצו". כלומר הַגידו עצתכם, כי אנו מבקשים עצה מיועץ. ולכן הונח בקל כי כל אחד מכם נשאל מחבריו על דבר עצה. מלת "ודברו" איננה על אמירת העצה כי "עוצו" כולל הגדת העצה, כדרך הכלל שיסדנו, וזה עצמו על מה שיורה "עוצו", כי אין הוראת המלה על מציאת העצה בלב, כי לא יתכן לצוות על מציאת עצה, כי היא איננה ביד האדם, כמבואר למעלה (חדר א חלון יט). ואם יהיה הציווי על לקיחת הדבר במשפט הלב ולשקול אותו במאזני החכמה והבינה, על זה נאמר "שימו לכם עליה", כמו שפירשנו שיחקרו וישפטו במשפט לבם בענין הנבלה הנעשה. ומלת "עוצו" על ההגדה. כלומר אם יש עמכם עצה, עוצו והגידו אותה לעם המבקשים עצה. אלא מלת "ודברו" על דברים של עצה, כלומר מי שיש אתו דבר לדבר, ידבר דבריו ולא יעלימם. על דרך משל שיודע כך היה מעשה, או שיוכל ללמד חובה או זכות או לדמות מעשיהם למעשה אחר מפורסם, וכיוצא בזה. וה"עצה" היא ההסכמה כדת מה לעשות עם בני בנימין, כמו "דברו דבר ולא יקום" ויתבאר בסמוך בעז"ה.

2"עוצו עצה ותופר, דברו דבר ולא יקום כי עמנו אל" (ישעיה ח, י). פירוש. הגידו עצה והסכמה ותופר, כלומר גם אם תסכימו בהחלט להרע עם יהודה וירושלים ותהי עצתכם טובה 1 מועילה להשגת המבוקש, לא תשיגו חפציכם כי תופר עצתכם. כי אעפ"י שהאדם מסכים בהחלט לעשות, ביד השם להפר עצתו שלא יוכל להשלים המעשה. והנה מלת "עוצו" איננה צווי שיקחו עצה. אבל הוא ציווי על הגדת העצה מי שיש בו עצה כמו שפירשנו למעלה. והוסיף מלת "עצה" להורות כי גם אם יגידו עצה טובה 2 כלומר מועילה כפי הענין הרע המבוקש, לא תועיל. וזה כדרך הכלל ט"ז שבארנו למעלה לשון "עצה" הכתוב סתם בספרי הנבואה מבלי שמובאר שם-לווַי, תמיד הכוונה עצה טובה להשלים מחשבת איש הטוב או להשלים מחשבת רע לזולתו; תופר בגזרת השם, כמו שאמר "כי עִמָנוּ אל". ולכן תתואר "עצה" בעבור שהרשעים הסכימו בהחלט והיו עושים, לולי כי השם מונע מהם עצתם, כמו שבארנו למעלה. אחר כן אמר "דברו דבר", כמו "ודברו" (שופטים יט, ל) המפורש בחלון זה, כלומר גם כל שידבר אחד מכם בלי עצה 3 בלי סיכום החלטה מה לעשות לא יקום ולא יהיה כדבר הוא, כי עִמָנוּ אֵל להפר עצתכם, ולבטל דבריכם, והבן.

3"יעצת בושת לביתך, קצות עמים רבים וחוטא נפשך" (חבקוק ב, י). פירוש. הנביא מדבר על נבוכדנצר הרשע שהיה אכזרי מאד, ובגאוותו היה מכלה והורג עמים רבים בלי חמלה. וכל מי שעשה נגד רצונו, הן קטן הן גדול, היה עוקרו מארץ חיים; כמו שאמר עליו "ותמיד להרוג גוים לא יחמול" (חבקוק א, יז). והיתה נפש נבוכדנצר רחבה ומתאוה לכל התאות הרעות מאד, וכל מי שלא עשה כתאותו נגזר עליו ההריגה. וכן אמר עליו "אשר הרחיב כשאול נפשו והוא כמות ולא ישבע, ויאסוף אליו כל הגוים ויקבוץ אליו כל העמים" (חבקוק ב, ה). ותבא עליו [המות] כי אחריתו לרעה ולאבדון. ושכל העמים ישמחו במפלתו ובאבדן מלכות בבל ו"בית גאים יסח יי'" (משלי טו, כה) ושכל הגוים ישאו עליו משל ומליצה לחרפתו ולחרפת ביתו אחריו. וכן כתוב בנבואת ישעיה בן אמוץ. וזה הרשע היה יועץ ובעל תחבולות לרעה על פיו יצאו ועל פיו יבואו. ואם היו שואלין פיו בדבר משפט ובעניני המלוכה, היה נותן עצות והסכמות אכזריות ורעות מאד, שהן לחרפה ולבושת לביתו. ומלת "בית" על משפחת המלוכה, כמו "ונאמן ביתך" (שמואל ב ז, טז). כי היה אומר להם שיתאכזרו גם יהרגו כל העובר על רצונו ותאותו הרעה. ועל זה אמר "יעצת בשת לביתך", כלומר הגדת עצות לשואלים שהן בושת לביתך. "קצות עמים רבים וחוטא נפשך" (חבקוק ב, י), כי שרי צבאך כששאלוך מה יעשו עם העמים שכבשו, יעצת לקצות אותם ולהרגם. ואנשי משפטיך ששאלוך מה יֵעָשֶׂה לאיש העובר על רצונך, יעצת לקצותו. ומלת "נפשך" כמו תאותך ורצונך וזה הרבה. כמו "אם יש את נפשכם" (בראשית כג, ח). ומלת "חוטא" על העובר. וכן לדעתי "נהם ככפיר אימת מלך, מתעברו חוטא נפשו" (משלי כ, ב), כלומר עֶבְרָתוֹ על העובר על רצונו, לא חוטא לאבד נפשו, כדברי המפרשים ז"ל, אלא הוא ההתפעל ושב על המלך. ואם על החוטא יאמר "שֶׁעִבְּרוֹ" בבנין הכבד. 4 לשון פִּיעֵל גם "חוטא נפשו" לא מצינו על חוטא לאבד נפשו. ונאמר "וחוטאי חומס נפשו" (משלי ח, לו), כלומר העובר על דברַי חומס נפשו, ומבואר בבית הראשון. וכן כל חוטא שעובר על מצות זולתו, לכן "חוטא נפשו", על נפש המלך ורצונו. וכן "וחוטא נפשך" (חבקוק ב, י). ומה צורך לומר שהוא חוטא אם כבר אמר שיעץ לאחרים לחטוא והוא מחטיא את הרבים? ותבין זה ממה שבארנו (חלון ו') בפסוק "הוא זִמוֹת יעץ", וענין שתי הכתובים דומים, והבן.