גן נעול, בית שלישי ד:ג

1"עַמי זְכָר נא מה יעץ בלק מלך מואב, ומה ענה אותו בלעם בן בעור מן השטים עד הגלגל" (מיכה ו, ה). פירוש. זְכוֹר חסד השם ב"ה שעשה עמך, כי בלק מלך מואב הסכים להאבידכם. וכן עשה כי שלח אחר בלעם לקללכם. ולולי כי מנע השם ממנו הכח לעשות, היה מאביד אתכם. ולכן יפול על זה לשון "עצה" כדרך הכלל שבארנו למעלה (חדר ב, חלון ה). וכמו "יועץ בליעל" האמור על סנחריב מלך אשור ובארנוהו למעלה (חדר ג חלון ט). וידוע כי כל מחשבות אנשי מואב ובלק מלכם היו לרעה ולהצר לישראל, כמבואר בתורה. ולוא יכול יוכלו, היו מאבידים אותם במלחמה או באיזו רעה שתהיה. אבל אין כונת הכתוב להודיע זה, כי רבים קמים עלינו בכל דור ודור לכלותינו והקב"ה מצילנו מידם. אך הכוונה להזכיר העצה שלקח באיזו אופן יעשה עמכם רע, והוא לשלוח אחר בלעם לקוב אתכם. וע"י כן נתגלגל הדבר שהיה מוכרח לברך אתכם ולהזכיר אתכם לשם ולתהלה לכבוד ולתפארת, ומלאך רע בעל כרחו היה מדבר טוב עליכם. ונתפרסם מעלתכם בעיני העמים השונאים אתכם, כי האמינו לדברי בלעם. ועל זה אמר זְכָר נא עצת בלק, ומה ענה אותו בלעם בן בעור. ולכן לא נזכר לשון "מחשבה" אלא לשון "עצה" שלקח בלק אחר משפט שִׂכְלוֹ ששפט בין מחשבותיו הרעות, וזה כדרך הכלל שיסדנו למעלה. וגם על זה רמזנו למעלה אצל סנחריב. וידוע כי חכמי מואב וזקני מדין היו נבוכים בלבד, ולא ידעו מה יעשו, כי לכן השלימו ביניהם וקראו לזקני מדין להועץ במה יוכלו להם. כי ידעו כי ישראל עם רב, כמו שכתוב "ויגר מואב מפני העם מאד כי רב הוא" (במדבר כב, ג) הודיע שהיה מגורתם בעבור ריבוי העם, לא בעבור פחד אלהים וענן כבודו הנוסע לפניהם לְהִלָחֵם להם. כי אם היו נותנים לבם למעלת ישראל וכי ה' נלחם להם, לא היו יראים בעבור כי רב הוא, כי גם מתי מספר ינצחו בעזרת ה' גבור מלחמה. ולפי שהם לא פחדו רק מריבוי העם, אם היו יכולין לקבץ עם רב מהם היו נלחמים אתם. אבל לא היה להם מחנה רב, ולכן השלימו עם מדין והגידו להם הסכנה, כמו שכתוב "ויאמר מואב אל זקני מדין עתה ילחכו הַקָהָל את כל סביבותינו" (במדבר כב, ד). כדי שיאספו גם מדין מחניהם וילחמו מואב ומדין כאחד עם ישראל ואז אפשר שינצחום. אבל בלק בן צפור היה קוסם קסמים ובעל חקירות ותחבולות, ומאז הבין שאין ישראל מנצחים בעבור רבויים, כי ראה בשכלו שיש בענין ישראל זכות יוצא מדרך הטבע. ודן כן ממלחמת סיחון ועוג, שני מלכי האמורי הגדולים שנאמר עליהם "אשר כגובה ארזים גבהו" (עמוס ב, ט), ואין ספק שנעשו נפלאות לישראל במלחמה [אתם]. וראיה, מה שאמר השם למשה "אל תירא אותו" (במדבר כא, לד). וכן הנצחון המבהיל שהכוהו ואת כל עמו כמו שנאמר "עד בלתי השאיר לו שריד" (כא, לה), וכן כל כיוצא בזה [נצחון] התפרסם בתורה והיה נודע בימים ההם לשכני האמוריים. וכל זה ראה בלק בעין לבו. ובעת שנצחו ישראל את האמורי לא היה בלק מלך למואב, כי אם היה בעת ההיא מלך לא היה קורא לזקני מדין להתחבר עמהם להלחם עם ישראל, כי לפי דעתו לא יעמדו במלחמה נגד ישראל גם אם יהיו רבים מהם. ובעת שבאו ישראל אל ערבות מואב הומלך בלק. ואז אמר לעמו שישמרו מהלחם עם ישראל, כי היא לא תצלח. [אמר] להם הטעמים והודיעום כי הם נצבים למעלה מדרך הטבע.

2ולפי שהיו עַם מואב יראים מאד שאלוהו "ומה נעשה?" ואז נתן להם עצה כי צריך לצאת כנגדם בדרך זה למעלה מדרך הטבע, במלאכת הכשפים והקסם, "כמו שהם עושים" 1 חשב כך על ישראל לפי דעת הרשע הזה שחשב כי בני יעקב מנחשים וקוסמי קסמים. ומדברי בלעם אתה למד כן שאמר בברכותיו "כי לא נחש ביעקב ולא קסם בישראל" (במדבר כג, כג), להכלים רוע מחשבת בלק שחשב עליהם כן. ולכן שלח אל בלעם בן בעור הקוסם שיקלל את ישראל. והתורה רמזה כל זה שאמרה "וירא בלק בן צפור את כל אשר עשה ישראל לאמורי" (במדבר כב, ב), לא אמר "וישמע בלק בן צפור", כי הוא היה במואב. 2 ולא ראה בעיני בשר את מלחמתם ונצחונם אך מלת "וירא" כמו "וירא העם כי בושש משה" (שמות לב, א), "ותרא האשה" (בראשית ג, ו), "ולבי ראה הרבה חכמה" (קהלת א, טז), והוא מראה הלב בעין השכל, ובארנוהו בבית הראשון. ולא אמר "בלק בן צפור מלך מואב", כי בעת שראה כל זה לא היה עדיין מלך למואב. ולא אמר "כי השמיד ישראל את האמורי" או "נצח ישראל את האמורי", אך "כל אשר עשה ישראל" על צד הפלא למעלה מן הטבע. והודיע הכתוב כי זה האיש פִּקֵחַ גדול היה ומיד ששמע השמועה מן האמורי, ראה בעין לבו הזרות והפלא שיש בענין מלחמת ישראל ונצחונם, ודן בלבו כי לא בעם רב ובמחנה גדולה [ינצח] מלך כמותם. אבל דלות העם ושרי מואב לא ראו כן, ואמרו כי ישראל עם רב ובכח ידם הם נוצחים. ועל זה אמר "ויגר מואב מפני העם כי רב הוא" (במדבר כב, ג). כלומר כששמעו הם מה שקרה לאמורי, חשבו כי יכלו להם לישראל מפני רבוים, ולכן שלחו אנשי מואב לזקני מדין שיתחברו עמהם להלחם בישראל. וכשבאו זקני מדין אל מואב בין כך ובין כך באו ישראל אל ערבות מואב, ובעת ההיא הקימו את בלק למלך עליהם. ועל זה אמר "ובלק בן צפור מלך למואב בעת ההיא" פירושו בעת שבאו זקני מדין אל ארץ מואב עוד הוקם בלק למלך. ובהיותו מלך וּמְצַוֶה השליך עצת מואב ומדיָן, והעריך לפניהם הסכנה, ושאין תקומה לנלחמים עם ישראל, כי הם מנצחים למעלה מן הטבע. והם שאלו פי מלכם שיתן עצה מה יעשו? ואז יעץ לשלוח אחר בלעם. כך נראין בעיני פשטי הכתובים כפי הסברא הגוברת, ואם לא אמרו כן מפרשי המקרא. וזהו שהודיע הנביא "זְכָר נא מה יעץ בלק מלך מואב" (מיכה ו, ה), למדנו שהוא היה היועץ עצה לקרוא את בלעם. ובהזכרו בבנין הקל למדנו שהיה זה מעמו לתת להם עצה כמו שאמרנו, ומסכים עם הכלל שיסדנו (חדר א חלון כא) בענין זה.