גן נעול, בית שלישי ד:ח

1"ויעזוב את עצת הזקנים אשר יעצוהו" (מל"א יב, ח). ידוע כי רחבעם שאל את פי הזקנים על עצתם, והגידו לו דבר עצה איך ינהג עם העם. ולכן אמר "יעצוהו" בקל. והודיע הכתוב זה אעפ"י שמפורש בענין שדבר עליהם כעצת הילדים וידענו שעזב עצת הזקנים, כי רצה להורות שלא עזב רחבעם עצת הזקנים אחרי שָׁמְעוֹ עצת הילדים, כי אם היה עושה כן אולי יש לו התנצלות כי לא הסכים עם הזקנים ולא עם הילדים, אבל נשען על עצת הילדים בעבור שחשב את הזקנים שאינן חוששין לכבודו כמו הילדים שגדלו עמו, ולולי כן היה עצת הזקנים טובה בעיניו יותר. לכן טרם נכתב ששאל מאת הילדים עצה, הודיע שעזב את עצת הזקנים לפי שמאס בעצתם בטבע נפשו, כי הם בדבריהם נגד כבודו ורום עיניו. ואחרי שמאס בדבריהם שאל את הילדים. וראיתי כי קרוב לזה כתב ר"י אברבנאל ז"ל בפירושו.

2"ויען המלך את העם קשה, ויעזוב את עצת הזקנים אשר יעצוהו" (מל"א יב, יג). גם זה בקל מטעם המבואר. אבל תימה שהזכיר זה פעם שניה ללא צורך כלל? ולא כתב ר"י אברבנאל ז"ל דבר ולא התעורר עליו. ואשמיעך כונת המליצה הזאת. דע כי רחבעם אמר לזקנים "איך אתם נועצים להשיב את העם הזה דבר?". ולפי דעתי כללה שאלתו שלשה ענינים. האחד, אם זה לפי כבודו להשיב להם דבר מטוב עד רע, כי היה בדבריהם פגם גדול בכבוד המלכות. או לא ישיב ובשובם אליו יאמר להם ע"י אחד מעבדיו שישובו לביתם ויצוה עליהם ושאין להם לְדַבֵּר עוד. או יעניש קצתם ויכלאם בבית הכלא וכיוצא בזה. השני, אם ישיב דבר באיזו אופן ישיב, אם ידבר עליהם דברים קשים כגידים ויגיד עליהם כדרך "צעקת מושל בכסילים" 1 מליצה ע"פ קהלת ט, יז ומה הן הדברים שידבר אליהם. והשלישי, אם יקל מעליהם העול כבקשתם או לא. ענו הזקנים ואמרו "אם היום תהיה עבד לעם הזה ועבדתָּם ועניתָם ודברת אליהם דברים טובים, והיו לך עבדים כל הימים" (מל"א יב, ז). השיבו על שתים. על האחד, אמרו אם ינהג יום זה עם העם כאשר ינהג העבד מול אדוניו. אם יוכיחהו, ישיב העבד תשובה 2 מענה ויתנצל לפני אדונו. וכן יעשה הוא שיענה על תוכחת העם. וגם יהיה המענה בדברים טובים ונעימים לא [עזים] וקשים; אז יהיו הם לו עבדים כל הימים. כנגד האחד, אמרו "ועבדתם ועניתם". וכנגד השני, אמרו "ודברת אליהם דברים טובים".

3כנגד השלישי לא ענו דבר, כי לא הזכירו בתשובתם אם יקל המלך עולו מעליהם אם לא. כי ראו בחכמתם שאין צורך בזה, רק שישיב להם דברים טובים ו"מענה רך ישיב חמה" 3 משלי טו, א העם. על דרך משל שיאמר להם "אחי ועמי, צר לי על עוּלכם הכבד שסבלתם, ואבי לא בשנאתו אתכם הכביד עולו עליכם, אבל לטובת המדינה והקבוץ עשה כן. ואני אשים לבי ועיני לראות במה אקל עליכם". ועל ידי דברי טובים ונחומים הללו היה מתרצה העם והולכים לאהליהם וממליכים אותו עליהם והיו לו עבד עולם מן היום ההוא והלאה, אעפ"י שהיה מכביד העול עליהם כמו שעשה אביו. וכן נראה מדברי הזקנים שאמרו שיהיו עָרֵב להם ביום זה לבד. 4 כמו שדייקו בדבורם "אם היום תהיה עבד". רק "היום". ואם היה הכונה שיפיק רצונם יהיה עבד עליהם יום יום וככל אשר ישאלו ינתן להם. כעבד העושה רצון אדוניו. וכל יום יוסיפו שאלות אחרות והמלך יהיה נכון לפניהם? אבל עצם העצה שיהיה ערב להם ביום זה. 5 בלבד ופרשו דבריהם שהעבדות יהיה כי יענם, ולא יבזה דבריהם. ושתהיה המענה דברים טובים ורכים. כי אם ישיב קשות לא ימליכוהו עליהם כלל, כי זה החילם למרוד והם נאספים עליו עתה. ואם ימליכוהו עליהם ויפרדו איש מעל אחיו לא יירא עוד, בין יעשה רצונם בין לא יעשה, כי יהיו לו עבדים כל הימים. והיה מסכלות עצת הילדים שייעצוהו שיאמר להם שאינו חפץ לעשות שאלתם, וימלוך עליהם בחזקה ויכביד עולו עליהם. ואין המלך מרויח בזה דבר, כי אם היה נשמע לעצת הזקנים היה ג"כ יכול למנוע מהם מה ששאלו וכדרך שבארנו. ולפי זה היה עצת הזקנים ועצת הילדים שוה בשני דברים ונבדל בדבר אחד. כי שניהם יעצו שישיב דבר, ושניהם כיונו שאין לו צורך להקל העול מעליהם. ורק נבדלו העצות בדבר אחד, שהזקנים יעצוהו שידבר דברים טובים ונעימים [לרכך] רוח העם יום זה לבד עד שימליכוהו עליהם וישובו לביתם. והילדים יעצו שישיב קשות ויודיעם כי לא יעשה שאלתם ובקשתם. ואם היו הזקנים יועצים שיקל עולו מעליהם יהיה דרך התנצלות לרחבעם שלא שמע לעצתם, כי אולי ידע שצרכי המדינה והמלכות מרובים, ואי אפשר שיקל עול המיסים מעליהם. אבל בהיות שתי העצות בעצם הדבר על דרך אחד ואין הבדל ביניהם רק בדבר-שפתים, שיענם מענה רך יום אחד לבדו, וכמוהו לא יוסיף, יש להפלא עד מאד על רחבעם שדחה עצת הזקנים והכניס עצמו בסכנה עצומה שימרדו בו העם, וכמעט הוא דבר שאין הדעת סובלתו. ואולם מאת ה' היה הדבר, לא כפי טבע הענין. והכתוב רוצה ללמדנו כל זה. ולכן אמר "ויען המלך את העם קשה", כלומר שדבר כנגדם דברי [חורפות] ומאמרים מבהילים לב העם, ועזב את עצת הזקנים אשר יעצוהו. כלומר זהו העזיבה שאמרנו שעזב עצת הזקנים שיעצוהו שיענם מענה רק דברים טובים, לא בעבור שלא הפיק רצונם ושאלתם להקל העול מעליהם, כי הם לא יעצוהו שיקל מעליהם. ואחר כן אמר "וידבר אליהם כעצת הילדים" וגו' כלומר מלבד שסכל לעשות לדבר קשות, עוד סכל יותר שבחר לדבר אליהם כעצת הילידים להודיעם בפירוש שמלבד שלא יקל עולו מעליהם, גם יכביד העול עליהם. ומה היה מפסיד אם היה מחריש מִדַבֵּר זאת? ואחר שהיו ממליכים אותו היה עושה כרצונו ומכביד עוּלָם כהנה וכהנה. כי "באשר דבר מלך שלטון ומי יאמר לו מה תעשה?" (קהלת ח, ד) אין זה אלא כי מה' יצא הדבר. והוא ב"ה "משיב חכמים אחור ודעתם יסכל" (ישעיה מד, כה) למען הביא עליהם את אשר גזר בארח חכמתו העליונה, כמו שמפורש בענין "כי היתה סבה מעם ה' למען הקים את דברו אשר דבר יי' ביד אחיה השילוני אל ירבעם בן נבט" (מל"א יב, טו) והבן.

4"ויעזוב את עצת הזקנים אשר יעצוהו" (דהי"ב י, ח). הוא ספור זה עצמו 6 שבררנו בפרק זה על מלכים-א יב, יג הנשנה בספר דברי הימים. ודומה אליו בפירושו.