גן נעול, בית שלישי ה:ה

1והנמצאים מסוג זה בלשון רבים רבים, ואמרנו שדינן כדין הזכרו סתם אצל יחיד, שהן על העצות מנפשם לעצמם, וכולם מסכימים על דרך אחד אלו הן.

2"וַיִוָעַצוּ כל הקהל לעשות שבעת ימים אחרים, ויעשו שבעת ימים שמחה" (דהי"ב ל, כג). פירוש. כראות כל הקהל כי פתאום הוכן הקדש, ושָׁבָה העבודה על מקומה, היתה השמחה גדולה בלבם, כמו שכתוב "ויעשו בני ישראל הנמצאים בירושלים את חג המצות שבעת ימים בשמחה גדולה" (דהי"ב ל, כא), ומרוב שמחתם הסכים כל אחד מנפשו לעשות עוד שבעת ימים אחרים שמחה. ושמא תאמר איך אפשר שתהיה הסכמת כולם שוה, וכל אחד יועץ כן מנפשו? דע כי הענין היה אפשר, לפי שהיתה כזאת מימי קדם בימי שלמה, כאשר חנך את הבית עשו את חנוכת המזבח שבעת ימים, וחג הסכות שבעה ימים, והיה דבר זה מפורסם בכל ישראל. לכן גם בימי חזקיהו שנעשה להם נס כדוגמת הנס שנעשה בימי שלמה, כי לפני זה היה עבודת המקדש בטלה, ונפטרו הכהנים והלוים מעבודתם כל ימי אחז, ולא נקבצו ישראל [לשם] כמו שכתוב [פסוקים טו-טז] ששב הכל על מכונו, ונשמעה תפלתם. ורפא השם ב"ה את העם, ובאו ישראל לראות פני ה' ועשו שבעת ימים חג המצות, דנו כולם והסכימו לעשות עוד שבעת ימים שמחה וחנוכת המזבח. ועל זה רמז הכתוב "ותהי שמחה גדולה בירושלים, כי מימי שלמה בן דוד מלך ישראל לא כזאת בירושלים" (ל, כו). להורות 1 הוזכר כאן שמו של שלמה, וזהו "להורות" שעשו עתה כמו שעשו בימי שלמה, ובהיות בעת ההיא שמחת אלהים בלב כל הקהל, נועצו כולם על הפועַל הנבדל הזה.