גן נעול, בית שלישי ה:ו

1"כי אמרו אויבי לי, ושומרי נפשי נועצו יחדו. לאמר אלהים עֲזָבוֹ רִדְפוּ ותפשוהו כי אין מציל" (תהלים עא, יא). פירוש. אלו השונאים הסכימו כולם הסכמה אחת לרדפני ולתפשני, כי לדעתם אין מציל אותי מידם, לפי שֶׁעֲזָבַנִי אלהים. וכבר אמרנו למעלה (חדר ב חלון ד כלל רביעי) כי כתבי הקדש יכנו מעשה הרשעים הגדולים שהם מסכימים עליהם בלשון "מחשבה", בעבור הִמָשֵׁל ציור הרע שבהם, ועל פיו עושים בלי משפט השכל, כי אין פחד אלהים לנגד עינם, וכמו שיתבאר בבית זה בעז"ה. וכן אמרנו שבהיות מחשבות רבות הפוכות זו מזו, והעושה מסכים באחת מהן במשפט השכל בין טוב בין רע יתואר בלשון "עצה". והנה אין כונת המשורר להודיע הִמָשֵׁל הציור הרע שבלב הרשעים האלו, אבל הכונה על העצה שלקחו אחר משפט שִׂכְלָם, כי היו בהם מחשבות סותרות זו את זו. שנאתם אותו, חשבו מחשבת שנאה לרדפו ולהרע עמו. ופחד השם שהיה עליהם כי ראו עין בעין כי השם מגן [בעד] דוד ומצילו באופנים נפלאים, חשבה 1 צ"ל פחד אלהים הביא אותם לחשוב מחשבה הפוכה מחשבה הפוכה שישתמרו מעשות לו מאומה רע, כי השם יריב ריבו מאתם. ואמר המשורר שלעת זקנתו שקרהו צרות רבות, אז פתאום מצאו האנשים האלה הסכמה בנפשם להרע עמו, כי בנו במשפט שכלם כי אלהים עֲזָבוֹ ולא יריב ריבו עוד. ולפי שאין מציל אותו מידם, יכולים לרדוף אותו ולתפשו ולעשות עמו רע כחפצם. והודיע שכל כך גדלה צרתו והסתיר פניו ית' ממנו עד שאין אחד מכל שונאיו שלא יבין כי אלהים עֲזָבוֹ. ולפי שדנו כן כולם לכן הסכים כל אחד ואחד מהן מנפשו לרדפו ולתופשו. ועל היסוד הזה סובבים כל דברי המזמור, שהוא צועק על צרותיו הגדולות הנותנים יד לפושעים לומר בהחלט כי עֲזָבוֹ אלהים, ובקש מאת השם ב"ה שימהר להושיעו, ולהראות לאויביו כי הוא נושע בו תשועת עולמים. ואז יכלמו ויבושו מעצתם שהיתה בנויה על יסוד שוא שֶׁעֲזָבוֹ אלהים. שכן אמר "אלהים, אל תרחק ממני, אלהַי לעזרתי חושה. יבושו יכלו שוטני נפשי, יעטו חרפה וכלמה מבקשי רעתי" (תהלים עא, יב-יג), ואמר עוד "וגם עד זקנה ושיבה, אלהים אל תעזבני" (עא, יח). "כי אפפו עלי רעות" (תהלים מ, יג) "אשר הראיתני צרות רבות ורעות, תשוב תחייני" (תהלים עא, כ), והבן.

2"כי נועצו לב יחדו, עליך ברית יכרותו" (תהלים פג, ו). פירוש. המשורר האלוהי הגדיל רשעת הגוים האלו שהן מנאצי ה' ומשנאיו. ומלבד שכל מחשבותם רעות ואין פחד אלהים לנגד עינם, והם מריעים ומציקים לישראל בכל אופן כפי דרכי מחשבותם, אבל עוד הסכימו הסכמה אחר משפט שִׂכְלָם התועה שהיא רעה מכל, והוא שיתחברו וישתתפו לאגודה אחת ויקומו יחדו על ישראל להכחידם מן הארץ. שכן אמרנו "על עמך יערימו סוד ויתיעצו על צפוניך. אמרו לכו ונכחידם מגוי ולא יזכר שם ישראל עוד" (תהלים פג, ד-ה). כלומר שבאו בסוד ובוַעַד אחד כדרך "הפר מחשבות באֵין סוד" (משלי טו, כב) כמבואר למעלה. וכל אחד יגיד עצתו, ואמרו כולם בעצה אחת "לכו ונכחידם מגוי" וגו'. וזה האות כי רשעת כולם בתכלית מה שתוכל להיות. וזהו שאמר "כי נועצו לב יחדיו" (פג, ו), ומלת "לב" על השכל והבינה הנטועים בנפש כמבואר בבית הראשון. כלומר כשחקרו ונשאו ונתנו בדבר זה "כדת מה לעשות בישראל", הסכימו כולם בעצת נפשם להכחידם מן הארץ. ואתה ה' אמרת שלא תשבית ישראל מתחת השמים, ועל כן "עליך ברית יכרותו" (פג, ו) כי מה שהסכימו שיתאספו כולם כאיש אחד למחות שם ישראל, הנה הם כורתים ברית עליך לבטל מה שצוית. והנה הזכיר המשורר העצה כדרך הכלל שיסדנו למעלה (חדר ב חלון ה), שהוא להודיע הדרך הפרטי שבחרו בה במשפט לבם, וכדרך "נועצו יחדו אלהים עֲזָבוֹ" המבואר למעלה. והזכיר "נועצו יחדו", להגיד שהם נועצים כולם מנפשם על דרך אחד, וזה אות כי הנטיה הצפונה שבכולם אין רעה ממנה. והבן. ועוד יתבאר בעז"ה.