גן נעול, בית שלישי ו:טו

1"וילכו במועצות, בשרירות לבם הרע" (ירמיה ז, כד). פירוש. הנביא מוכיח כי סרו ישראל מן הדרך אשר צוה ה', והם מועצות ישרות בדרכי החכמה. והלכו במועצות והסכמות שהסכימו עליהם במשפט שכלם התועה, כי הם שקלו הדרכים בלבם, והסכימו בדרכי הסכלות. ואמר "בשרירות לבם הרע" ומלת "לב" בארנוהו פעמים רבות שהוא על השכל והבינה הנטועים בנפש. וכשהם ממציאים וחוקרים שלא במשפט החכמה לא יתוארו בתוארי השכל והבינה, כי אם בתאר "לב". ויצר הלב רע, כי הוא מצייר בסכלות וברשע, כמבואר בבית הראשון, ויצר הרע [מתעה] מאז. וגם זה בארנוהו. ואמרנו כי נמשל בכתבי הקדש לאבן קשה, 1 סוכה נב ע"א ובהיות השכל והבינה עבדים לציורים הרעים, תהיינה ההסכמות הרעות בהן בכל העצה חזקות מאד. ועל זה הפיל מלת "בשרירות" שהוא החוזק. והנה הלכו ישראל במועצות רעות כאלו, ולא הלכו במועצות שיעץ ה' כמו שאמר בפסוק שלפניו "כי אם את הדבר צויתי אותם לאמר שמעו בקולי וגו' והלכתם בכל הדרך אשר אצוה אתכם וגו' ולא שמעו ולא הִטו את אזנם, וילכו במועצות בשרירות לבם הרע" (ירמיה ז, כג-כד) כי הלכו בעצת רשעים, והבן.

2"וישתמר חֻקוֹת עמרי וכל מעשה בית מואב, ותלכו במועצותם" (מיכה ו, טז). פירוש. הנביא מוכיח את ישראל שעזבו עצת עליון, חֻקי התורה כמו שאמר "עוד האיש בית רשע, ואיפת רזון זעומה. האזכה במאזני רֶשַׁע, ובכיס אבני מרמה. אשר עשיריה מלאו חמס" (מיכה ז, י-יב). וחֻקוֹת עמרי ומעשה בית אחאב הרעים שמרו, והם היו רשעים גדולים כמבואר בספרי הנביאים, ויעצו עצות רעות במשפטי לבם התועה. ואמר הנביא שהם הולכים [בדעתם] ובמה שהסכימו עליו בשכלם. ואין צריך להזכיר פה שהן מועצות "רעות", כי למד מענינו שמדבר ממועצות עמרי ואחאב, וידוע כי היו יועצי בליעל. ומלת "ותלכו" בארנוהו למעלה (חלון ה'). ואמר "למען תתי אותך לשַׁמָּה ויושביה לשרקה, וחרפת עמי תשאו" (ז, טז). פירוש. בעבור לכתכם בדרך הרשעים תהיו לְשַׁמָּה ולשרקה. כי לא עמי אתם לקבל הטובה אשר דברתי על ישראל. כי הוא בתנאי שילכו במועצות הטובות אשר לפניהם. אבל אתם הלכתם במועצות הרשעים, תשאו חרפת עמי שכתבתי בתורה "והיית לשַׁמָּה למשל ולשנינה בכל העמים" (דברים כח, לז) וכל שאר התוכחות הכתובים בתורה שיחולו על עם ה' הַפְלֵא-וָפֶלֶא יותר מחרפת שאר האומות החוטאים. וכמו שבארנו בבית הראשון. וכתבתי מליצת הנביא שלא פירשוהו כן מפרשי המקרא ז"ל.