גן נעול, בית שלישי ו:יד

1"ועל עצת רשעים הופעת" (איוב י, ג). פירוש. איוב דִבֶּר קשות מתוך צערו וצעק כי הִרְבָּה השם פצעיו חנם. ואמר "הודיעני על מה תריבני" (י, ב) כי היה צדיק בעיניו. ואמר "הטוב לך כי תעשוק? כי תמאס יגיע כפיך?" (י, ג). ומלת "עושק" על הכובש שכר זולתו, ואינו משלם לו גמולו, כי הוא כתוב על שכר שכיר "לא תעשוק שכיר עני ואביון מאחיך" (דברים כד, יד). והמשיך לזה מעשה הצדק שהאדם עושה, ואמר עליו במקום אחר "וכשכיר יקוה פעלו" (איוב ז, ב). ואם יגיעו לצדיק רעות תמורת צדקתו, דומה הדבר לעושק חלילה. ועל זה אמר "הטוב לך כי תעשוק?", כלומר היש טעם לומר כי טוב בעיניך מדת העושק, יתברך ויתרומם עלוי רב מזה. ומלת "תמאס" על השנאה ההחלטית. וחלילה לחשוב כי השם ב"ה שונא בהחלט בריותיו, גם כשהולכים בדרך לא טוב. כי הוא ב"ה נשגב ומרומם ממדת השנאה אשר בנו, וכל מה שכתוב בתורה ובנביאים ענין של שנאה אצל השם ב"ה הכל למשל להסביר אזן שומעת. וראיה גדולה כי האדם השונא דבר ומואס בו לא יוכל להביטו, והוא מרחיק הדבר ההוא ומכלהו. ואם היה השם ב"ה מואס בבריותיו על דרך זה לא היתה תקומה לרשע אפילו רגע. ואנחנו רואים כי רשעים "עתקו גם גברו חיל" (איוב כא, ז). ויותר מזה כי הם יועצים עצות של רשעה, ועצתם טובה 1 מועילה להשגת מבוקשם, כי הם עושים ומצליחים. והנה זורח בנפש אור העצה הטובה להשגת המבוקש. וזהו שאמר "ועל עצת רשעים הופעת". ומלת "הופעת" כמו הזרחת, וכמו שאמרנו שהם עושים כפי הסכמתם במשפט שִׂכְלָם ומצליחים. והדרוש יקר מאד, כתבתיו בספר "רוח חן". 2 חכמת שלמה, פרשה יב פסקא א, דף פז ע"א ואין פה המקום להאריך בדרושים. והכונה לבד לבאר המליצות בקצרה.

2והנה לשון "עצה" הכתוב בארבעה הפסוקים שהבאנו שנכתבו סתם הכונה עצות טובות שעל ידם משיגים הרשעיות המבוקשות מן הרשעים, וכדרך הכלל שאמרנו. וכולם למדים מענינן שהן עצות רעות בעיני השם ב"ה. גם הזכיר בהם לשון "עצה" להורות שמדבר על מעשה הרשעיות, כי אין עצה בכל מקום רק הסכמה החלטית בדברים מעשיים שנמשך מהן מעשה בפועל, וכמבואר פעמים רבות. וכולם הסכמות במשפט שכלם, וכמו שבארנו. ותראה שכל הכתובים מסכימים עם הכללים שיסדנו.

3"ובקותי את עצת יהודה וירושלים במקום הזה" (ירמיה יט, ז). פירוש. כשאביא עליהם הרעה, לא ימצאו עצה למלחמה, כי תהיה רוחם נבוקה ולא יוכלו להעלות מחשבותם בפלס שכלם למצוא עצה והסכמה כדת מה לעשות. כדרך "ונבקה רוח מצרים בקרבו ועצתו אבלע" (ישעיה יט, ג) ומפורש למעלה. והכל אחד כמו שתבין מן המבואר שם. ובהיותם ריקנים מעצה יפלו בחרב כולם. וכדרך "אבדה עצה מבנים" (ירמיה מט, ז) המבואר למעלה. ולכן אמר "והפלתים בחרב לפני אויביהם" (ירמיה יט, ז). ו"עצה" הנזכרת סתם ענינה עצה טובה כדרך הכלל. כי לא ימצאו בנפשם עצה טובה. ולמד מענינו שמדבר מעצה בדרכי המלחמה, והבן.