גן נעול, בית שלישי ו:יט

1"נלאית ברוב עֲצָתָיִךְ" (ישעיה מז, יג). פירוש. את בבל המרשעת בטחת על חכמתך ודעתך, ואמרת כי לך עצות טובות להנצל בהן מכל רע. הנה [כל] הסכמותיך שהסכמת עליהן במשפט לבבך, הן בעניני המלחמות, הן בכל דבר ודבר לא יעמדו לך ביום אידך. וכמו שאמר "פתאום יקום אידם" (משלי כד, כב) רעה והוה אשר לא ידעו ולא חשבו עליה, ועל זה אמר "עמדי נא בחבריך וברוב כשפיך וגו' אולי תוכלי הועיל, אולי תערוצי" (ישעיה מז, יב), כלומר כשתמצאי הצרה ירפו ידי חבָריך וכשפיך נותני עצותיך, ולא ידעו כדת מה לעשות להנצל. "ונלאית ברוב עצתיך", כלומר אין לך מהם כי אם יגיעה ולֵאוּת, לא עזר ולא תועלת. והנה יש אתך "הוברי שמים המודיעים לחדשים מאשר יבואו עליך" (מז, יג). והיה להם להגיד לך הצרות טרם בואנה [ויתנו] לך עצה טובה להנצל. אך מהבל המה יחד, כי גם את נפשם לא יצילו, וכל שכן שלא יצילוך מידי ומגזרתי. וכבר פרשנו ענין בבל המרשעת בבית הראשון.

2"יצרו צעדי אונו ותשליכהו עצתו" (איוב יח, ז). פירוש. צעדי גבורתו יהיו צרים מאפיסת כחו. גם עצתו שהסכים עליו הרשע במשפט לבו לעשות, היא [תוביל] אל ארץ גזרה בצרה ובמצוקה לעת תמוט רגליו בבוא יום אידיו. כי יסכים עצה נבערה למשחית לו, וכדרך יועצי פרעה עצה נבערה כי באה בקרבם רוח עועים וטרוף הדעת, מדה כנגד מדה. לפי שיעצו עצות רעות במשפט לבם, וכדרך "עצת רשעים רחקה מני" (איוב כא, טז). ובפסוק שלפניה אמר "אור חשך באהלו ונרו עליו ידעך" (איוב יח, ו), והוא אור הנשמה, ובארנוהו למעלה (חלון י"ג).