גן נעול, בית שלישי ו:ח

1"הוי המעמיקים מיי' לסתיר עצה, והיה במחשך מעשיהם ויאמרו מי רואֵנו ומי יודענו?" (ישעיה כט, טו). פירוש. הוי על הרשעים המעמיקים לפי מחשבתם מה' וזה על דרך משל כאדם הרוצה להסתיר דבר מאדם זולתו, הוא מעמיק במקום עמוק אין רואה. וכן הם יאמינו להעמיק מן השם, להסתיר עצה שנועצו והסכימו לעשות רעה, להסתירה בעומקי הנפש אין רואה, כדרך "מים עמוקים עצה בלב איש" (משלי כ, ה) ויתבאר בעז"ה. והם חושבים שאם יסתירו עצה במעמקי הלב לא יֵדָעֶנָה השם ב"ה. והנה הם נוהגים בענין זה כמו מנהג האדם לאדם שבהסכימו עליו דבר, מסתיר עצתו שלא יִוָדַע לו ויפירנה בתחבולותיו, כמו שבארנו למעלה (חדר ה חלון ב). וכן כשעושים המעשה על פי הסכמתם ועצתם יעשוה במחשך אין רואה לבעבור לא תופר מעשיהם. ועל זה אמר "והיה במחשך מעשיהם". כלומר המעשים הרעים שעושים על פי העצה שהסתירו יעשום במחשך. "ויאמרו מי רואֵנו ומי יודענו?". ואין הֶשְׁחֵת הדעת גדול מזה, כמו שאמר "הפככם אם כחמר היוצר יחשב? כי יאמר מעשה לעושהו לא עשני, וְיֵצֶר אמר ליוצרו לא הבין" (ישעיה כט, טז) שיתבאר בעז"ה בבית זה. ונכתב "עצה" סתם להורות על עצה טובה 1 מועילה להשגת המבוקש. "והיה במחשך מעשיהם" כי ידם רב להם לעשות הָרֶשַׁע כעצתם. ולמד מענינו שאיננה עצה ישרה בעיני ה', כי מדבר מעצת רשעים האומרים "לא יראה יה ולא יבין אלהי יעקב" (תהלים צד, ז).

2"הוי בנים סוררים נאם יי', לעשות עצה ולא מני" (ישעיה ל, א). פירוש. אוי על בנים הסוררים באביהם, כי ישראל נקראו בנים למקום ב"ה שנאמר "בנים אתם ליי' אלהיכם" (דברים יד, א). ונאמר "כי אתה אבינו" (ישעיה סג, טז), שהוא ב"ה גִדְלָם כאב את בנו, כשהם צריכין לעצה יועץ אותם, כי נתן להם האורים ותומים, ובמשפט האורים יגיד להם הכהן עצת ה', כמבואר למעלה. מלבד התורה והמצווֹת שהן כולם מועצות ישרות. ואם היו בנים שומעים לקול אלהים לא היו עושים מאומה רק בעצת ה'. וכשהם מבקשים לדעת העתידות הוא ב"ה מודיעם, כי הקים מבניהם לנביאים ושפך עליהם רוחו כמו שנאמר בתורה "נביא אקים להם מקרב אחיהם" (דברים יח, יח). ואם היו בנים טובים היו מבקשים דעת העתידיות מן הנביא איש הרוח. והם [חוטאים] בשתיהן, כי הם עושים מעשיהם בעצת נפשם, ואינם שואלים עצה מן השם ב"ה. ועל זה אמר "לעשות עצה ולא מני", כלומר שעושים בהסכמת לבם, ואינם שואלים ממני עצה. וכן הם דורשים פסל ותרפים ומסכה לבקש מהם היצליחו אם לא, ואינן דורשים מן הנביאים המדברים ברוח אלהים, ועל זה אמר "ולנסוך מסכה ולא רוחי" (ישעיה ל, א), כלומר הם נוסכים כסף וזהב לעשות מסכה פסל ותרפים לבקש מהם דרכם וקורותיהם ומה העתיד לבא עליהם, ואינם מבקשים רוחי אשר נתתי על עבדי הנביאים. ופרשת פסל מיכה (שופטים יח, ה) עֵד גדול על דברי הפירוש הזה. ראה וחקור ותמצא האמת. ומלת "ולנסוך" הוא על ההתכה שמתיכים הצורפים בנסך לעשות מסכה. וכן כל התכה ששופכים דבר נגר קרוי "נסך" במקרא, כמו "ונסך לא תסכו עליו" (שמות ל, ט), והוא על היין הנסך מן הכלי על המזבח, וכן המחצבים נתכים מן הכור אל הדפוס. והנה שתים [רעות] עושים, שמסכימים בלבם ואינם שואלים פי ה' מה יעשו, גם דורשים אל התרפים לדעת היצליחו דרכיהם. ולכן אמר "למען ספות חטאת על חטאת" (ישעיה ל, א). והיתה העצה בדרכי המלחמה, כי נועצו לעשות ברית עם מלך מצרים שיעזרום וכן עשו. וזה מפורש בענין כי אמר "ההולכים לרדת מצרים, ופי לא שאלו. לעוז במעוז פרעה ולחסות בצל מצרים" (ל, ב). וזהו העצה שהזכיר ולא שאלו את פי ה'. והיתה עצתם רעה ולא השיגו על ידה מבוקשם. ואעפ"י שנזכר "עצה" סתם, אין צורך להודיע שהיתה נבערה ונסתרה, כי הזכיר בפירוש שלא תועיל להם עצתו אמר "והיה לכם מעוז פרעה לבֹשת, והחסות בצל מצרים לכלמה" (ל, ג). ואמר עוד "כל הובאיש על עם לא יועילו למו, לא לעזר ולא להועיל כי לבושת וגם לחרפה" (ל, ה). ואולי קרא תגר על היורדים מצרים בעת ההיא מפני מלך אשור שבא אל ארץ יהודה, ועזבו רבים ארצם ומולדתם והלכו לגור בארץ מצרים. כי הסכימו לעוז במעוז פרעה ולשבת שם בטח, ולחסות בצל מצרים החזקה בעיניהם שתעמוד נגד מלך אשור. וזה מרי גדול לפי התורה שנאמר "לא תוסיפו לראותם עוד עד עולם" (שמות יד, יג), וכמו שאמרו קדמונינו ז"ל (ירושלמי סוכה פ"ה ה"ד) "בשלשה מקומות הוזהרו ישראל שלא לשוב לארץ מצרים". וזאת היא עצת ה'. והם הסכימו עצה נגד עצתו ית' לשוב למצרים. ועל זה אמר "לעשות עצה ולא מני". וקראם "בנים סוררים" בעבור שעוברים על מה שכתוב בתורה, וכן שואלים במסכה ועוברים על מה שכתוב בתורה. והודיעם שיהיה להם מעוז מצרים לחרפה ולבושת, כי מלך אשור נלחם במצרים והשיגתם החרב אשר היו יראים ממנו. וזה ענין חדש לא פירשו כן מפרשי המקרא ז"ל. ויש לי להאריך, אבל אין כונתי [כאן] רק לפרש המליצות. רק ארמוז לך על מה שנזכר עוד בפרשה הסמוכה המדברת מענין זה "כי עם מְרִי הוא, בנים כֶּחָשִׁים, בנים לא אָבוּ שְׁמוֹעַ תורת יי'" (ישעיה ל, ט). והמליצה הזאת מתוכנת נגד עצתם שנועצו לשבת במצרים לעבור על מצות התורה שאסרה לשכון שם. וזהו "אשר אמרו לרואים לא תראו, ולחוזים לא תחזו לנו נכוחות" (ל, י). והמליצה הזאת מתוכנת נגד "ולנסוך מסכה ולא רוחי" (ל, א). ואמר עוד "וְטִמֵּאֵתֶם את צִפּוּי פסילי כספך, ואת אפודת מסכת זהבך" (ל, כב), והמליצה הזאת תּוֹרֶה על "ולנסוך מסכה" האמור בראש הענין, והבן.