גן נעול, בית שלישי ז:ט

1"האומרים ימהר יחישה מעשהו למען נראה, ותקרב ותבואה עצת קדוש ישראל ונדעה" (ישעיה ה, יט). פירוש. הנביא מוכיח אנשי העון ועקשי הלב, שהיו טוענים על דברי הנביאים המיעדים הפורענות בעבור חטאותיהם. וכשרואים רשעים מצליחים ואין הפורענות באה, חשבו מחשבות עון בלבם כדרך שאמר קהלת (ח, יא) "אשר אין נעשה פתגם מעשה הרעה מהרה, על כן מלא לב בני האדם בהם לעשות רע". כלומר לפי שגזרת הפורענות ותשלום על המעשים הרעים אינם באים מיד כשנעשה הרעה, לכן לב בני האדם בהם לעשות רע. לכן לב בני האדם מלא טענות שוא ומדוחים להסכים לעשות כחפץ היצר הרע הנטוע בה. כי מלת "לב" בלשוננו הקדוש על השכל והבינה בנפש כמבואר בבית הראשון (חדר ה חלון א), והוא כנוי לשכל ולבינה כשהולכים במעקשים כמו שבארנו פעמים רבות. ועל הכַּת הזאת דִבֶּר הנביא פה. ולכן החל "הוי מושכי העון בחבלי השוא, וכעבות העגלה חטאה" (ישעיה ה, יח). ומלת "עון" על הֵעָוּת השכל והבינה בטענותיהם, והוא בהפך מן "ישר". וגם זה בארנוהו. ומלת "חטא" על דרכי הציורים הנטועים בטבע הנפש, שיש בכל אחד מהן דבר והיפך-הדבר. והעושה הרעה דומה לחוטא מן הדרך הטוב. ומלת "שוא" על ההעדר והאפס שאיננו במציאות. וזה על מחשבת השכל והבינה כי הם חושבים ומציירים דברים שאין במציאות, כמו שבארנו בבית הראשון (חדר ז חלון ד). שאין בדרכי הבינה דבר והיפך-הדבר במציאות, אלא האחד אמת והשני שוא. כאילו תאמר שהם חושבים שאין השם ב"ה משגיח באדם או עזב את הארץ וכיוצא בזה, ועל ידי המחשבות האלו יסכים הלב לעשות רע תמיד. ואין כן החוטא. וכמו שבארנו למעלה בפירוש "אשר לא הלך בעצת רשעים ובדרך חטאים לא עמד" (חדר ב חלון יח). והנה הם מוסיפים כל עת חטא על חטא. ולכן אמר "הוי מושכי העון בחבלי השוא" (ישעיה ה, יח). כי הם מושכים בשכלם עונות בחבלים של שוא ותהו, מחשבות שאינן במציאות. וע"י כן "וכעבות העגלה חטאה", כי חוטאים חטא על חטא. ומפרש דבריו שהם אומרים "ימהר יחיש השם מעשהו שמודיע ע"י נביאיו למען נראה שכן הוא, כי על ידי שהוא מאריך ואינו עושה מהרה לִבֵּנוּ מלא לעשות רע". ועל כל פנים תקרב ותבוא "עצת קדוש ישראל" (ה, יט), כלומר הפורעניות והמעשים שהסכים עליו לעשותן. כי אחר שאינן על תנאי, ולפי דברי הנביאים יתקיימו בהחלט, מדוע אֶחֱרוּ לבוא? ואם תבאנה אז נדעה כי אמת בפי הנביאים. אבל עתה לא נוכל להבין ולהאמין כי יעץ כן עלינו. ולפני זה הוכיח כת משוקעי התאוה מושחתי הדעת בסכלות ובהוללות. ואחר זה הוכיח כת ה"חכמים-בעיניהם ונבונים נגד פניהם". וביניהם מוכיח לכַּת המסופקים אנשי העון. ותבין כי כל כתה רעה מחברתה. ולא אאריך יותר בזה, כי לא היתה הכונה רק לבאר מלת "עצה" הנזכר בכתוב שהיא על ההסכמה ההחלטית שהודיע השם ב"ה לנביאיו שהסכים על הפורעניות.

2"רבות מחשבות בלב איש ועצת יי' היא תקום" (משלי יט, כא). פירוש. אין תועלת לבני אדם בדרכיהם בהיותם נלוזים מדרך החכמה, כי מאז הסכים השם ב"ה בעצה העליונה מעשה השכר להולכים בתמים, ופירעון העונש לרשעים; ואם ה' יעץ מי יפר. והנה האדם ההולך בדרכי יצרו וכל צורה יוליד בו מחשבה חזקה לעשות מעשה להיות לו להועיל לפי מחשבתו, על דרך משל שיחשוב לעשות כך או כך ואומר שעל ידי כן יעשיר. יצלח ויעלה לגדולה וכיוצא בזה והוא טועה, כי בהיותו נוהג בסכלות לא תצלח מעשהו. כי עצת ה' וכאשר הסכים השם ב"ה כן יהיה, טוב לטובים ורע לרעים. ולכן ראוי לך לקבל מצותיו וללכת בחכמה למען ייטב לך והארכת ימים. ועל כן בפסוק שלפניו כתוב "שמע עצה וקבל מוסר, למען תחכם באחריתך" (יט, כ). כלומר אין לך לבקש רק הַהֶרְגֵל בדרכי החכמה, ואם תחכם אז ינוחו ברכות עליך, כאשר יעץ ה' על חסידיו. ואם לא תעשה כן לא תצליח, כי על כל פנים "עצת יי' היא תקום". ועוד יתבאר בעז"ה בבית זה.

3"עצת יי' לעולם תעמוד, מחשבות לבו לדור ודור" (תהלים לג, יא). פירוש. מה שמסכים עליו השם ב"ה לעשות, והן כלל גזרותיו לטוב ולרע, כל אחת מהן לעולם תעמוד כדרך "כי יי' צבאות יעץ, ומי יפר?" (ישעיה יד, כז). ובארנוהו למעלה (חלון ד). אבל מה שמסכימים עליו הגוים ברשעתם לא תעמוד. כדרך "עוצו עצה ותופר" (ישעיה ח, י) ובארנוהו למעלה (חדר ב חלון ט). ומה שאמר לפניו "יי' הפיר עצת גוים הניא מחשבות עמים" (תהלים לג, י) מבואר למעלה (חדר ג חלון ג).

4"והמה לא ידעו מחשבות יי' ולא הבינו עצתו, כי קבצם כעמיר גורנה" (מיכה ד, יב). פירוש. העמים שיבואו אז למלחמה לא הבינו מה שהסכים השם ב"ה עליו בעצתו העליונה, כי כן הסכים 1 הקב"ה שיבואו כולם למלחמה, והוא עצמו טעם חכמת העצה. ולמען יקבצו כולם אל מקום אחד, כעמרים המקובצים שם, והם יפלו שם כולם, וגם הפסוק הזה יתבאר עוד בעז"ה.