גן נעול, בית שלישי ח:ח

1"כי גוי אובד עצות המה, ואין בהם תבונה" (דברים לב, כח). בספרי נחלקו רבותינו ז"ל ר' יהודה ור' נחמיה. ר"י דורשו כלפי ישראל אבדו ישראל עצת ה' שנתנו להם, ואין עצה אלא תורה שנאמר "לי עצה ותושיה". וזה מופת גדול לדברינו הנ"ל בביאור מלת "עצה" סתם, שהיא לטובה.

2"עצות" הם הסכמות החלטיות שהסכים השם ב"ה עליהן, שעל פיהן יעשה האדם וחי בהם. והביאו קדמונינו מפסוק "לי עצה ותושיה" (ספרי, האזינו, פסקא יז) 1 זו לשונם: "כי גוי אובד עצות המה". ר' יהודה דורשם כלפי ישראל ר' נחמיה דורשם כלפי האומות. רבי יהודה דורשו כלפי ישראל. אבדו ישראל עצה טובה שנתנה להם ואין עצה אלא תורה שנאמר "לי עצה ותושיה" והכונה תבין ממה שבארנו למעלה (בחלון ו') על פסוק זה. ולדעת ר' יהודה אוכל לפרש הפסוק לאמר: שיבוא עליהם הפורענות בעבור שהם מאבדים העצות הישרות, דרכי החכמה עליהם הסכים השם ב"ה בתורתו. וכבר רמזנו בבית הראשון כי החכמה יסוב לשכל ולבינה הנטועים בנפש. ובהיות החכמה תחלה בנפש אז ישכיל האדם ואז יבין. ואם אין חכמה בנפש לא יתוארו המצאותיו ותחבולותיו בתארי בינה והשכל. גם רמזנו שם כמה דברים המושגים בשכל ובבינה רב תבונות. ועיקרי הדברים הללו יתבארו בעז"ה בבית הרביעי 2 מכאן שהיתה בתוכנית רבינו להרחיב בדברים נוספים, בבית הרביעי ובספר "מעין גנים" עם כל ההצעות הצריכות לזה. ולכן אמר שהן אובדי עצות החכמה ועל כן "אין בהם תבונה". כי בהיותם נלוזים מן החכמה לא ישכילו, ולא יבינו, ובהכרח יחסרו מהפיק תבונות. ואחר כן פירש הרד"ק ואמר "ישכילו זאת. יבינו וישכילו זאת יבינו לאחריתם", כלומר אם לא היו אובדי עצות והיו עושים בחכמה, היו משכילים זאת [מה] שיפרש אח. כן. ואם היו משכילים היה דבר תבונה, והוא לדעת מה יהיה אחריתם אם יסורו מן התורה והעצה. ובאר הדבר שיהיו משכילים "איכה ירדוף אחד אלף" וגו' כלומר אין בדרך הטבע הנהוג שירדוף אחד מישראל אלף מן הגוים, כמו שקרה להם בהיותם צדיקים. וכמו שנאמר "ורדפו מכם חמשה מאה" (ויקרא כו, ח). אין זה אלא "צורם מכרם" כלומר תוקף שלהם מכרם, כי הם בוטחים בשוא ובתהו, כדרך "הן בעונותיכם נמכרתם" (ישעיה נ, א) "ויי' הסגירם". בעבור שֶׁשָׂמוּ צורם בתהו לכן מסרם ה' צור ישראל וקדושו ביד עבדיו הבוטחים. ואמר "כי לא כצורנו צורם", כלומר אין צורם ובטחונם כצורנו ובטחונינו, כי הם בוטחים באלילים וביכלתם להגן על עובדיהם והחוסים בהם. כי גם השמש והירח וכל צבא השמים לא ירעו ולא ייטיבו, ואין צריך לומר הפסילים והצלמים מעשה ידיהם. אבל צורנו הוא אדון כל הארץ, ה' שמו. ולפי שהלכו אחר ההבל והאלילים לכן בערה בם חמת ה' לדונם כרשעתם, ועל זה "ואויבינו פלילים", כלומר הם נתונים במשפט העליון, כמו "ופללו אלהים" (שמואל א ב, כה), "ונתן בפלילים" (שמות כא, כב). והנה אם היו ישראל שומרי עצות והולכים בחכמה, היו משכילים כל זה. והיו מבינים דבר מתוך דבר והוא שהצלחת ישראל בעבור החכמה והצדק, והיו מפיקים דבר תבונה, והוא שאם יעזבו תורת ה' יקרה להם הרעה ומצאום רעות רבות וצרות, כמו שקרו לאויביהם. וע"י כן היו משתמרים מחטוא. אבל לפי שהם "גוי אובד עצות", וחושבים הצלחתם למקרה לא יבינו אחריתם עד תצא כאש חמת ה'.

3ולשיטת ר' נחמיה הדורש הפרשה כלפי האומות אמר. [לא קיימו] האומות שבע המצווֹת שנאמר להם, ואין בהם תבונה. אין בהם אחד שיסתכל ויאמר עכשיו אחד ממנו רודף אלף ושנים יניסו רבבה. ולימות המשיח אחד מישראל רודף אלף ושנים רבבה. וגם דרשתו עֵד נאמן על מה שיסדנו במלת "עצה". כי שבע מצווֹת בני נח הם עצת עליון, והדרכים שהסכים עליהם שֶׁשָׂם [לפניהם] שכפיהן ינהגו כל בני עולם זולתי ישראל. כי ארחות החכמה העליונה משתנים לעֻמת הנפשות המקבלים, כמו שבארנו בבית הראשון (חדר ו חלון א). עברו החֻקים האלו, סרו מדרך ה' אשר צוה להן, ולכן אין בהם תבונה כדרך שפרשנו בשיטת ר' יהודה. שאם תחסרנה מועצות החכמה, לא תשכיל ולא תבין הנפש ההיא, ובהעדר ההשכלה וההבנה לא תפיק תבונה. 3 לדעת מה צפוי לה באחריתה ופירש הדבר ואמר "לוּ חכמו ישכילו זאת יבינו לאחריתם" כלומר אם היו האומות שומרים העצות והולכים בדרך החכמה שצוה להם השם ב"ה, היו משכילים זאת, מבינים אחריתם מה יקרה להם את ימרדו בה'. וזהו שאמרו "איכה ירדוף אחד אלף" וגו', כלומר הדבר הזה היו משכילים איך אפשר שבטבע הנהוג ירדוף אחד ממנו 4 מהגוים אלף מישראל ושנים יניסו רבבה, כמו שקרה בעת רדת ישראל מגדולתו, "אם לא כי צורם מכרם" (דברים לב, ל). כלומר אין זה אלא מכרם לישראל בעונותיהם, כדרך "הן בעונותיכם נמכרתם" (ישעיה נ, א), "ויי' הסגירם", כלומר זה הצור הוא צור עולמים תקיף ובעל היכולת האמיתי, ה' אלהי האלהים ואדוני האדונים העושה נפלאות למעלה מן הטבע, כמו שעשה לישראל נפלאות לטובה כשהלכו בדרך הישר. כי אי אפשר לומר יראתנו 5 "יראה" הוא כינוי לאליל של האומות (סנהדרין סג ע"ב) הסגירם בידינו, אחר שאין ביכולת שר ומזל לשנות הטבע הנהוג, ומעולם לא ראינו ולא שמענו בינינו נפלאות כאלה. אבל ודאי מעשה ה' הגדול צור ישראל. "כי לא כצורנו צורם", כלומר הוא לבדו יכול על כל כאשר שמענו באזנינו הנפלאות שעשה בימי קדם. ואין הצור הזה שוה לצורינו, שאין באחד מהם יכולת לעשות רק כפי ממשלתו וכחו בטבע. וצור עולמים עושה נפלאות לבדו, ולכן עושה עתה נפלאות לרעת ישראל, כי "אויבינו פלילים", כלומר נשפטים באפו ובחמתו הגדול בעבור שסרו מדרך השם ב"ה. ואם ייטיבו ישראל מעשיהם ישתנה עליהם מדת הדין לרחמים, וישוב לעשות עמהם ככל נפלאותיו להטיב להם כימי קדם. וכמו שרמז ר' נחמיה "לימות המשיח אחד מישראל רודף אלף ממנו". אילו היו מבינים זה יכלו להפיק תבונה ישרה לדעת אחריתם, כלומר האומות ידעו שאם ימרדו בה' והיו לאָלָה לְשַׁמָּה ולחרפה וילמדו קל וחמר מישראל. אלא הם "גוי אובד עצות", ומכַּת ה"חכמים בעיניהם" ודוברים אולת גדולה ליחס הנמנע והפלא לגבורתם, כמו שאמר "פן יאמרו יבינו רמה ולא יי' פעל כל זאת" (דברים לב, כז). וכדרך חטאת סדום ועמורה שהכחישו בה' ובנפלאותיו. ועל זה אמר "כי מגפן סדום גפנם" (לב, לב). ולא אאריך יותר במקום זה, וכבר רמזנו בבית השני (חדר ה חלון א) באמת ובצדק, כי פירוש ר' נחמיה קרובה לפשט הכתוב, כמו שיתבאר בספר "מעין גנים" בעז"ה, כי שם נדבר עוד בכתובים אלו. וכאן הכונה להודיע כי לשון "עצה" הנזכר בכתוב הונח על מועצות החכמה שחקק השם ב"ה לבני אדם ללכת בהן, ואין בזה מחלוקת, 6 כלומר פירוש זה מתאים גם לדברי ר' יהודה וגם לדברי ר' נחמיה כי לדברי התנאים כך יתפרש. והבן כי חדשות הודעתיך. ומקרא אחד יוצא לכמה טעמים, ושתי הדרשות נכונות.