גן נעול, בית שלישי ח:ט

1"שמע עצה וקבל מוסר למען תחכם באחריתך" (משלי יט, כ). פירוש. שמע העצות הטובות הנתונות מפי עליון לבני אדם ללכת בהן, והן חֻקי שתי התורות, שבכתב ושבע"פ שהן כולם מועצות ישרות. וזה עם הלימוד והקשבת האוזן לדברי היועצים החכמים. וכן "קבל מוסר", והוא להשכיל ולהבין ביראת ה' להכריח כחות הנפש שיסורו אל משמעת העצה והחכמה. ואמר אם תעשה כן "תחכם באחריתך" כלומר תהיה נוהג בדרכי החכמה, כי תבא חכמה בלבך כמו טבע שני, היפך מִטֶבַע היצר הרע הנטוע בך מנעוריך, וכבר בארנו פירוש הפסוק הזה בבית השני (חדר ה, חלון ה), ולכן לא אאריך עוד.

2"דרך אויל ישר בעיניו ושומע לעצה חכם" (משלי יב, טו). פירוש. "עצה" כמו "שמע עצה" (משלי יט, כ). והן המועצות שבשתי התורות והם צריכים לקבלה 1 למסורת מהדורות הקודמים כי החכמה לא תִוָלֵד בכח השכל והבינה הנטועים בנפש, כמו שבארנו פעמים רבות. ומלת "חכם" על הירא את ה' ונשען על חקות החכמה ללכת בהם, כמו שבארנו בבית הראשון (חדר א חלונות א-ב). ומלת "אויל" הפוך מזה לקצה האחר, כי הוא בוזה החכמה, כדרך "חכמה ומוסר אוילים בזו" (משלי א, ז). והנה החכם כשיסופק עוד דרך המעשה במנהג מן המנהגים לא ישען על לבו להחכימו לעצמו מה יעשה, כי יודע שאין העצה העליונה מסורה למשפט לב כל אדם. ולכן ילך אל היועץ החכם לקבל העצה העליונה לשמוע מה ידבר ועל פיו יעשה, כמו "כי יפלא ממך דבר וגו' ובאת אל הכהנים וגו' והודיעו לך את דבר המשפט" (דברים יז, ח-ט). והעושה כן הוא החכם באמת, כענין "איזהו חכם? הלומד מכל אדם" (אבות, א), ובארנוהו בבית הראשון (חדר ו חלון ג). ועל זה אמר "ושומע לעצה חכם". ומי שדרכי לבו ישרים בעיניו ואין לו ספק בהם הוא אויל גמור. ועל זה אמרו "דרך אויל ישר בעיניו" (משלי יב, טו). ויתר הדברים הצריכין פירוש בפסוק זה כתבנום בבית השני (חדר ד חלון ג).

3"כי לא תאבד תורה מכהן ועצה מחכם ודבר מנביא" (ירמיה יח, יח). פירוש. מאמר זה: אמרו האנשים המבקשים נפש ירמיה הנביא ע"ה ואמרו שאינן צריכין לו, כי במותו לא תמות החכמה והנבואה עמו, כמו "לא תאבד תורה מכהן", ישארו כהנים רבים אשר יורו ליעקב, כמו תורת נגע צרעת ותורת הנזיר המיוחדים לכהנים וכיוצא בזה. ולא תאבד "עצה מחכם", כי ישארו אחריו חכמים רבים בתורה ויועצים במשפט מעשה התורה והחכמה, ויגידו לנו דבר עצה ועל פיהם נעשה. ולא תאבד "דבר מנביא" כי ישארו בנו נביאים אחרים שיגידו לנו דבר ה' בנבואה עתידות וכיוצא, ויתר הדברים כתבנו בבית השני (חדר ב חלון יא).

4"ובִקשו חזון מנביא ותורה תאבד מכהן ועצה מזקנים" (יחזקאל ז, כו). פירוש. הפסוק הזה דומה לפסוק "כי לא תאבד" שבארנוהו למעלה. נבא שבזמן הגלות תחסרנה שלש הסגולות האלו "חזון מנביא" כמו "ודבר מנביא", כי בחזון ישמעו דבר ה', ותורה תאבד מכהן, כי מרוב הצרות ישכחו הכהנים תורתם, כדרך "בגוים אין תורה" (איכה ב, ט). וכן "שאל נא את הכהנים תורה" (חגי ב, יא) שאמר השם לחגי בגלות בבל. ועצה תאבד מזקנים, כמו "ועצה מחכם", כי ה"זקנים" מתּוֹאַרֵי החכמים, שמלבד חכמתם הם בעלי הנסיון, ובכל זאת תאבד עצתם במשפטי התורות והחכמה. ואם אין בהם חכמה לא יתוארו "זקנים" סתם, כמו "והדרת פני זקן" (ויקרא יט, לב). ואמרו ז"ל (קידושין לב ע"ב) "אין זקן אלא מי שקנה חכמה", ובארנוהו בבית הראשון. ואצל החזון לא הזכיר "תאבד", כי אין אבדה נופל רק על דבר שהיה ביד האדם, שזה יתכן על התורה והעצה, כי היו מורים ויועצים ושכחו תורתם ועצתם ונאבדה מידם. אבל הנבואה לא תחול כלל על איש בגלותנו, כדרך "ונסתם חזון". 2 בסדר עולם (זוטא) כשמתו חגי זכריה ומלאכי פסקה נבואה מישראל לכן סָתַם ואמר "ובקשו חזון מנביא" לדעת מה דבר ה' אליו, ולא ימצאו דבר, כי לא ינוח עליו הרוח בגלות.