המידות לחקר ההלכה, חלק ב, יב; חיוב ושלילה יט

1וככה היא הלכה פסוקה ש"גזל חמץ ועבר עליו הפסח אומר לו הרי שלך לפניך", ויש שמעירים 558 עיקר ההערה כבר כתבה במגן אברהם (סי' תמ סק"א) אלא שלא כתב כן בתורת קושיא רק בתורת הוכחה דלא מקרי נהנה. (והמהרי"ץ דלקמיה בא לדחות הוכחת המג"א), ועיין שם בגליון רעק"א. , הלא חמץ אסור בנאה, וכי אין זו הנאה במה שנפטר ע"י החמץ, כי לולי זה הרי היה צריך לשלם לו דמים? ואמנם בספר "עטרת זקנים" על אורח-חיים (ה' פסח סי' תמא) מביא בשם מהרי"ץ, שכל הדין שגזל חמץ ועבר עליו הפסח אומר לו הרי שלך לפניך הוא דוקא בגוזל מישראל, מפני שאם לא יגיד לו הרי שלך לפניך אלא ישלם לו דמים עבור החמץ, הרי יהנה הנגזל מאיסור הנאה 559 ונמצא שממ"נ יעבור אחד מישראל על איסור הנאה. וראה בשו"ת בנימין זאב (אחרון, מאמר נז), שכתב ליישב לפי"ז בדרך חידוד, מה דאיתא בבבא קמא (סז, ב) דמקשה מהך גמ' למ"ד יאוש כדי קני, דהא מזמן איסורא מייאש ודמים הוא דבעי לשלומי, והקשה לדעת הכפו"ת דגם למ"ד יאוש כדי קני, מ"מ אינו קונה עד שעה שמשלם דמים, א"כ כאן שאינו נותן הדמים עדיין לא קנה ומה מקשה הגמ'. ותירץ ע"פ הנ"ל, דהא באמת היה אסור לומר לו הש"ל כיון שנהנה מחמץ וכל זכותו הוא רק מחמת שאם ישלם דמים מותרים ונמצא הנגזל נהנה באיסורי הנאה וכיון שממ"נ יהנה ישראל יכול לומר לו הש"ל, אכן בייאוש דאם ישלם דמים נעשה שלו למפרע ודמים מעליא הוא חייב לשלם, והנגזל לא נהנה מאיסורי הנאה, הדרא האיסור לדוכתא דהוי כמו גזל מעכו"ם ודמים מעליא חייב הוא לשלומי. , אבל בגוזל מעכו"ם אין הכי נמי, שלא יכול לומר הרי שלך לפניך אלא הוא צריך לשלם לו דמים, כי להעכו"ם אין איסור להנות מאיסור הנאה: אבל כמובן שאלו רק דברי חדוד, ופשטות דברי המשנה משמע בין אם הנגזל ישראל או עכו"ם ותמיד יכול לומר הרי שלך לפניך – והדרא קושיא לדוכתא: הא נהנה מאיסורי הנאה:

2אך גם בזה אנו רואים את ההבדל בין הנאה באופן חיובי ובין הנאה באופן שלילי , אם הוא מוכר איסוה"נ ומקבל כסף, הנה הכסף הוא תוצאה חיובית מאיסורי הנאה, אבל בגזל חמץ ואומר הרי שלך לפניך, הרי בעצם הדבר לא נהנה כלום מאיסורי הנאה אלא רק באופן שלילי, שאם לא היה לו החמץ בעין אז היה מוכרח לשלם דמים ובעקיפין הוא מרויח את הכסף הזה, והנאה באופן שכזה לא נאסרה 560 עיין שו"ע (או"ח סי' תנ סעיף ז) שאסור להשכיר כלי לגוי שיבשל בו חמץ משום שהוא 'רוצה בקיומו' דבלא החמץ יבקע הכלי, ואמנם באחרונים תמהו דליכא איסור רוצה בקיומו רק בע"ז ויין נסך ולא בכל איסורי הנאה (עיין פרי חדש סק"ז, ועוד). ולכאורה לדברי הגהמ"ח אין הבנה כלל היאך 'רוצה בקיומו' ייחשב כאיסור הנאה. ועיין במקור חיים (שם) שכתב שכל האיסור הוא רק להשכיר דכיון שדמי השכירות תלויים בהא שיהא לו הכלי לשכירות, נמצא שהוא נהנה מהחמץ עצמו, ואיה"נ מותר להשאיל את הכלי לגוי, שאין ההנאה משלימות הכלי נחשבת כהנאה מהחמץ. ועיין עוד בהליכות שלמה (ניסן, פרק ד סעיף כג) שכל מכירת חמץ לא נחשבת 'רוצה בקיומו' מטעם זה, והביא ראיה ג"כ מגזל חמץ ועבר עליו הפסח, ודו"ק. .

3ואעפ"י שאמרנו מקודם שממה שאנו אומרים בהנאת מלוה מקודשת שמע מינה, שבהנאה אין הבדל אם ההנאה היא באופן חיובי או באופן שלילי, ע"ז נשיב: אמנם גם הנאה באופן שלילי נחשבת הנאה, אבל אין זה נקרא הנאה מהדבר אלא הנאה בעלמא , וע"כ בקידושין שאין לנו הבדל מאיזה דבר היא מקבלת את ההנאה אלא שתקבל הנאה מהמקבל גם המקדש במלוה מקודשת, אבל באיסורי הנאה שהאיסור הוא רק כשנהנה מגוף הדבר של האיסור הנאה, הנה באופן שכזה אין זה נקרא נהנה מגוף הדבר .

4ויוצא לנו מזה כלל הגיוני כדלקמן: שכל המשתלשל מדבר באופן חיובי – זהו כמו גוף הדבר . אבל אם זה משתלשל באופן שלילי – זה לא הוה כמו גוף הדבר .

5וגם את הכלל הזה שכל מה שבא באופן חיובי אנו תופסים מתוך עצמו אבל כל מה שבא באופן שלילי אי אפשר לתפוס זאת רק ע"י דבר אחר , כמו למשל אם מקבל כסף בעד איסורי הנאה, הנה אנו מבינים את ההנאה שבדבר מתוך עצמה, אבל בגזל ואומר הרי שלך לפניך אין ההנאה מותפשת רק על ידי דבר אחר, על ידי שלא יצטרך לשלם בעד הגזלה שגזל מזמן שלא היה כלל אסור בהנאה 561 לפי"ז אפשר אולי ליישב את ההערה הקודמת באופן אחר, הנה זה פשוט דאם שם רטיית חמץ שלא תתפשט המכה, זה מקרי הנאה מחמץ ולא רק מבריח ארי, דלגבי איסור הנאה אין דנים את ה'תוצאה' אם היא ניכרת מהחמץ כדרך שדנים שבח ונזק, אלא דנים בפעולה עצמה אם ניכרת ההנאה מהחמץ, ורטיית חמץ בוודאי הנאה היא מהחמץ עצמו כי החמץ עצמו 'מונע' את המכה מלהתפשט. משא"כ בגזל חמץ, הלא גם בשעה זו שאומר הש"ל אין ההנאה באה מהחמץ בחיוב ואין החמץ 'מעמיד' לו את הממון שברשותו, אלא שלולי החמץ היה צריך לשלם לו בגלל הגזילה שעשה, והרי ההנאה מקיום החמץ – הנאה שבשלילה. ולפי זה במשכיר או במשאיל כלי לגוי, הרי החמץ עצמו מעמיד את הכלי שלא ייפסד ומקרי הנאה שבחיוב. .

6ודוק ותשכח, שכך הוא בכל הציורים הקודמים, שאם משביח קרקע של חברו שלא ברשות, הנה השבח מותפס מתוך עצמו, מתוך השדה גופא, אבל אם מבריח ארי מנכסי חברו אז אין הריוח של בעל השדה מותפס מתוך השדה גופא, אלא רק מתוך הארי שהיה יכול להפסיד, וכהאי גונא בכל הדוגמאות.