המידות לחקר ההלכה, חלק ב, יד; בעצם ובפועל כו

1ובכל האופנים נצטרך להגיד שהאיסור של " לא תגזול " הוא איסור בעצם ולא רק בפועל על הגברא, כי בעלות זוהי מציאות ככל מציאות ומציאות זו אסרה תורה 1171 ראה בהרחבה לעיל (מדה יא אות ב-ט, ושם אות מא). , ולא עוד אלא שמשמע ג"כ שלא תגזול הוא איסור חפצא, עי' בר"ן נדרים (י"א ע"א) שכתב על הא דבעינן לר"מ תנאי כפול, "אע"ג דאמרינן בשבועת העדות (שבועות ל"ג ע"א) דכי לית ליה לר"מ מכלל לאו הן בממונא באיסורא אית ליה? הא אסקינא התם, דבסוטה ועדות אית ליה משום דהוי איסורא דאית ביה ממונא, ונדרים נמי ממונא אית בהו דהיינו חפצא דמיתסר עליה", ונראה דממונא גופא הוא ודאי מהות חפצא , שבשביל כך ג"כ נדר שהוא איסור חפצא יש דין של ממון, דלא אמרינן לר"מ מכלל לאו אתה שומע הן 1172 גם לפי"ד הגהמ"ח דברי הר"ן ואף חילוק הגמ' בזה טעונים ביאור, ראה שיעורי הגר"ש רוזובסקי נדרים (יא, א אות צא), שאחר שתמה מה ענין ממונות לאיסור חפצא וגברא. אכן על קושיה זו היה מועיל אולי חילוקו של הגהמ"ח שכשהנדון הוא 'בעצם' לא אמרינן כן (ואכתי צ"ב), אך ראה שם שהוסיף ושאל זה לשונו: דבאמת דעצם הגמ' שם בשבועות צ''ב דאיזה סברא איכא לחלק בין איסורא דאית ביה ממונא לאיסורא לחוד, דבשלמא אי הוה מחלקינן בין איסורא לממונא דבאיסורא ס"ל לר"מ מכלל לאו אתה שומע הן ולא בממונא היה אפשר לפרש דכיון דבאיסורא אין הנדון בינו לבין חבירו כלל לא בעינן שיפרש דבריו כ"כ וסגי במכלל לאו אתה שומע הן, משא"כ ממונא שהוא דין ודברים בינו לחבירו בעינן שיפרש כוונתו בהדיא ולא סגי במכלל לאו אתה שומע הן, אבל בגמ' שם מתבאר דאי"ז הטעם דהא איתא התם דגם בסוטה לית ליה לר"מ מכלל לאו אתה שומע הן משום דהוי איסורא דאית ביה ממונא כיון דמפסיד כתובה, והתם הרי אין הנדון על גביית הכתובה אלא על הדין סוטה שבה ואפ"ה לית ליה לר"מ מכלל לאו אתה שומע הן, וא"כ צ"ע עצם החילוק בגמ'. ועל זה לא יהני חילוקו של הגהמ"ח אחר שגם בסוטה לא היה הנושא 'עצם' הדבר אלא הממונות המסתעפים מכך שהיא סוטה. .

2ועי' במדת "מציאות ודין" 1173 שם (אות ד). שעמדנו שם על זה מדוע לא נימא גם באיסור לא תגזול עשה דוחה ל"ת, למשל כשאין לו מצה משלו בפסח וקיים את המצוה ע"י זה שיאכל בגזילה מצה של אחרים? אך לפ"ז אפשר לתרץ עפ"י מה שהארכנו במק"א שבאיסור חפצא לא אמרינן אתי עשה ודחי ל"ת 1174 הגהמ"ח משתמש כאן במטבע הלשון 'איסור חפצא' אבל כוונתו היא ל'איסור בעצם'. .

3וזהו מוכח מהירושלמי גופא לענין מצוה הבאה בעברה שמניח "תמן גופא עברה" וכל המקור של מצהב"ע הוא בגזילה, וש"מ שגזילה נקראת איסור חפצא.

4ועכ"פ יוצא מזה שבשלשת הכללים האלה, הכלל של אי עביד לא מהני הכלל של מצוה הבאה בעברה והכלל של עשה דוחה ל"ת בכולם יש הבדל בין איסור בעצם ובין איסור בפועל, שבאיסור בעצם יש גם הכלל של מצוה הבאה בעברה והכלל של "אי עביד לא מהני" ובאיסור בפועל אמרינן "אתי עשה ודחי ל"ת".