המידות לחקר ההלכה, חלק ב, יד; בעצם ובפועל כז

1ובעצם קושית התוס' בתמורה הנ"ל, שנימא בנשבע שלא לגרש, אי עביד לא מהני? יש לישב בפשטות, כפי מה שהנחנו 1175 לעיל (אות יד). , ד"בל יחל דברו" הוא מצד הקבלה , וכשנשבע לא לגרש וגרש - אינו עובר מצד פעולת הגירושין אלא מצד קבלת השבועה, שהיתה קבלה בלתי-נכונה. לפי זה מסולקת הקושיה מאליה, דהכלל לא מהני נאמר רק "בכל מלתא דאמר רחמנא לא תעביד ", אבל כאן - בפעולת הגירושין - אין כלל ה"לא תעביד" והגירושין משמשים רק בתור אמצעי להעבירה, וממילא אי אפשר להגיד בזה "לא מהני".

2ובזה היה אפשר לישב גם מה שמקשים 1176 ראה מקנה בקידושין (נו, ב) והפלאה (פסחים כט, ב) שאכן ס"ל דהקונה חמץ בפסח לא חל מטעם אי עביד לא מהני. וכ"כ אחרונים נוספים, ראה: לחמי תודה (דרשת שבת הגדול); שו"ת הר הכרמל (או"ח סי' יא); יד המלך (מכירה פ"ל ה"ז); חמדת שלמה (פסחים ו, ב). וע"ע בחת"ס כתובות (ל, ב) דבשוגג אף אביי מודה דלא מהני ולעצם הקושיא כבר דשו בה רבים ותירצו באופנים שונים, ראה: שו"ת רעק"א (תנינא סי' קמח); ספר יהושע (סי' יג); בית שערים (או"ח סי' קע), וראה לקמיה בהערות. , על הא דפסק הרמב"ם בפ' א' מהלכות חמץ ומצה (הל' ג'), בקנה חמץ בפסח דלוקה, דאיך חל הקנין, נימא כל מלתא דעביד רחמנא לא תעביד אי עביד לא מהני? ומלבד התירוץ הקודם, דאין זה באיסור זמני כנ"ל 1177 וכן תירצו ברית אברהם (אה"ע סי' קכא אות ב); שו"ת בית שלמה (יו"ד ח"ב סי' קעו); מחנה יהודה (סי' ח). , הנה מלבד זה ג"כ מיושב, משום דג"כ כאן אי אפשר להגיד "כל מלתא דאמר רחמנא לא תעביד ", כי אין העברה כאן ב"תעביד" של מעשה הקניה, והקניה משמשת רק בתור אמצעי להעברה, שע"י זה הוא עובר על "בל יראה" 1178 וכעין זה תירצו בבית אפרים (סוף סי' מא) ובספר יהושע ובית שערים (שם). .

3ואעפ"י שלענין לאו שיש בו מעשה אנו מביטים על האמצעי, שבשביל כך פוסק הרמב"ם כאן שלוקה, למרות שעצם העברה הוא לאו שאין בו מעשה, - אבל, כמובן, שאין לדמות בענינים שכאלה, וכאן, כיון שעיקר ההדגשה בה"לא תעביד - אי עביד לא מהני", הנה לא מהני רק עד כמה שיש בזה ה"לא תעביד", אבל לא במקום שזה משמש רק בתור אמצעי, כנ"ל 1179 ראה קובץ ענינים (חולין עה, א) לחלק בין היכא שהאיסור הוא החלות הנפעלת דאין לומר דהמעשה לא מהני, והקשה על עצמו מקושית התוס' בשוחט על החמץ, עיין שם מה שיישב. .

4וראי' לדבר, מהא דהרי זה גיטך עמ"נ שתאכלי בשר חזיר, בגיטין (פ"ב ע"ב), שאם היא מקיימת התנאי הוה גט, ואין אנו אומרים בזה "כל מלתא דאמר רחמנא לא תעביד - אי עביד לא מהני", משום דאין העבירה כאן בעצם הגט אלא רק בתנאי , המשמש כאן בתור אמצעי לחלות הגט.