המידות לחקר ההלכה, חלק ב, יא; מציאות ודין נה

1ובאופן שכזה אפשר בדרך פשוט מאד לבאר את תירוצו של הגמרא שם בקדושין "התם לא קא חייב לאחריני הכא קא חייב לאחריני" שבאמת אין אנו מוצאים הודאת בע"ד כמאה עדים דמי רק במה שיכול להתחייב עצמו אעפ"י שאינו חייב ויכול ג"כ לתת את הדבר במתנה, וציור שכזה יש רק בדיני ממונות, אבל אין ציור שכזה בעניני קדושין, כי בעניני ממונות אחד הוא נושא החיוב והשני הוא הבעל חוב אבל אין בדיני ממונות ציור כמו בקדושין שאין כאן נותן ומקבל וכמובן, שאין אנו מדברים כאן ע"ד נתינת כסף הקדושין, אלא על עצם האישות, ואין כאן מתחייב לבעל חוב, אלא שבזה הבעל והאשה שוים שצריכים לדעת שניהם מפני ששניהם מתחייבים זה כלפי זה, בזה לא שייך בכלל הודאת בעל דין 236 יש להוסיף נופך, יעויין בחי' הגר"ח על הש"ס (קידושין סה, ב) שהביא מהמהרי"ל דיסקין, בע"א בקידושין ושניהם מודים, מדוע לא נאסור את האשה דיש כאן ב' עדים ואף דהבעל הוי נוגע פלגינן דיבורא. ותירץ המהרי"ל דיסקין דלא אמרינן פלגינן דיבורא בעידי קיום. והקשה הגר"ח דאם כן באומרים הבעל והעד שנתקדשה בפני ב' עדים יהני דכאן איכא עידי קיום. ותירץ הגר"ח דחלוק 'קידושי ראובן' לפלונית מקידושין דאחריני, ונמצא דאם נעביד פלגינן הוי מציאות אחרת ובכה"ג לא עבדינן קידושין. .

2ובאופן כזה הפירוש של "הכא חייבי לאחריני" אין דוקא בזה שאוסרה להקרובים 237 דכפרש"י שם, וראה רשב"א שם ובמה שנכתב לעיל (אות כח). , אלא פשוט שאין כאן כמו בדיני ממונות, זכות לאחד וחובה להשני, והודאת בע"ד הוא שמקבל על עצמו חוב כלפי השני שיקבל ע"י כך זכות, אלא ג"כ " חייבי לאחריני " ולא רק כלפי עצמו.

3וכמובן שזה לא דמי להא דאמרינן "נאמן אתה להפסיד שכרך ואין אתה נאמן להפסיד ספר תורה" בגיטין (נ"ד ב') שאנו מקבלים רק את מה שהוא חב לעצמו ואיננו מקבלים את מה שהוא חב לאחריני 238 והיא הקושיה שהזכיר הגהמ"ח לעיל (אות לט) עיין שם מה שיישב באופן אחר. וע"ע חמדת שלמה (אבן העזר סימן נו). , כי שמה סוף סוף במה שהוא חב לעצמו יכול הוא ג"כ לתת במתנה, ועל הכסף הזה, דמי שכרו, הוא בעל – דין , אבל כאן לא האיש לבדו ולא האשה לבדה הוא בכלל בעל על התהוות הקדושין כי כל אחד מהם הוא תלוי בדעת אחרים, ואעפ"י ששניהם מודים זה לא מוסיף לנו כלום במקום שאם אחד מהם איננו בעל בדבר, ואי אפשר להגיד על שום אחד מהם " הודאת בעל – דין ".

4אלא שבאמת אפשר לבוא בזה רק מצד "שויה אנפשיה חתיכא דאיסורא", ובשביל כך באומר קדשתיה בפני פלוני ופלוני והלכו להם למדינת הים שהוא אסור בקרובותיה" אכן זה לא שייך כשארנו דנים על עצם התהוות בקידושין שזהו ענין משפטי כאמור, ואי אפשר לבוא בזה רק מצד הודאת בע"ד וזה לא שייך בכאן כנ"ל 239 לעיל (אות מח). .