המידות לחקר ההלכה, חלק ב, יא; מציאות ודין צד

1ואגב אורחא יצא לנו מזה ביאור על סוגית הגמרא הנ"ל בביצה שהפנ"י מאריך בזה ואומר "לכאורה זו הסוגיא תמוה מאד והם כדברי ספר החתום, כי ר' אבא ממשיל משלים היה או חד חדות, שהרי אין המשל דומה לנמשל כלל, שהרי דבעיקר מלתא דקאמר דיאכל הלה וחדי היינו כפירש"י דאטו יאכלנה מי שלא עמל בו, וא"כ מאי זה ענין לנדון דידן שהוא מלתא דאיסורא מצד ממון שבו אין לו תובעים ואין כאן לא ריוח דשואל ולא פסידא דמשאיל וכן בהא דמדמי ליה לבורר צרורות ולנבלה בטלה בשחוטה שנראה שאינם אלא דמיונות בעלמא?"

2אך לפ"ד אפשר לראות, כי כל השקלא וטריא שבסוגיא זו סובבת על ציר החקירה בטעמא דדבר דממונא לא בטיל, שאמרנו בזה כנ"ל שני טעמים, טעם אחד מפני שבכלל בבעלות לא שייך ביטול, מפני שביטול הוא רק מושג דיני, ובעלים זהו מושג מציאות 381 כמבואר לעיל אות ד. , וטעם שני מפני שבהשיווי הממוני לא שייך ביטול כנ"ל, ומובן, שרק אז אפשר להשתמש לענין עירוב תחומין בהכלל של ממונא לא בטיל רק אם נתפוס את הטעם הראשון, שאז יש בעצם הדבר בעלות של בעל הרוב והמעוט ביחד, ובשביל כך "הרי הוא כרגלי שתיהן", אבל להטעם השני הנ"ל מובן, שלענין עירובי תחומין ששמה רק הבעלות בעצם הדבר בא בחשבון, אין לזה שום שייכות.

3ובזה היה כל הויכוח בין ר' אבא וסיעתו ובין אלה שחייכו עליה. כי ר' אבא סבר את הטעם הראשון כנ"ל, ועל כן הוא מנמק את המשנה הנ"ל ש"הרי אלו כרגלי שתיהן" עפ"י הכלל של ממונא לא בטל, ואלה שאחיכו עליה מראים שהאמת הוא כהטעם השני, וכשרב ספרא אומר "משה שפיר קאמרת" להצדיק את דברי ר' אבא בהכלל שלו "שממונא לא בטיל" מהא "דהבורר צרורות בגרנו של חברו חייב לשלם" משיב לו אביי בצדק, "ולא שני ליה מר בין ממון שיש לו תובעין לממון שאין לו תובעין" וכוונתו באמת כנ"ל, דמכאן אין ראיה רק להטעם השני שאנו מביטים בממון לא רק על עצם הדבר אלא ג"כ על השיוו וההפסד הממוני שיש בזה, אבל אין מזה ראיה כלל שאין ביטול על עצם הדבר. וזהו ההבדל בין ממון שיש לו תובעין לממון שאין לו תובעים, שמכיון שכל הטעם הוא מצד ההפסד הממוני הנה זה שייך רק כשיש לו תובעין, כלומר, שיש הפסד ממוני, אבל כשאין תובעין כמו בהמשנה הנ"ל שאין בזה הפסד ממוני, אז עצם הבעלות שפיר בטל 382 ראה שערי יושר (שם) מה שכתב בענין זה באריכות, ובבית האוצר הנ"ל (אות טו). וע"ע שטמ"ק ביצה (שם), ומה שכתב לבאר את דבריו בעין יצחק (או"ח סי' כו); תקנת עזרא (שם פרק יד); כתבי קה"י (ביצה שם). .