המידות לחקר ההלכה, חלק ב, טז; מושג הזמן עד

1דברנו על חיוב שנמשך זמן ידוע, ועכשיו עלינו לדבר על חיוב הבא אחרי זמן ידוע, שעלינו להסתפק, אם לפני הזמן אין חיוב אף בכח , והזמן הוא המהוה את עצם החיוב, או שעצם החיוב ישנו גם מקודם והזמן רק מוציא את החיוב מכח אל הפועל .

2והספק הזה נופל בעיקר בחיובי ממונות שיש להם זמן קבוע לפרעון, כי בחיובי מעשים שבודאי מצות עשה שהזמן גרמא שכל חיובם בא מחמת הזמן, אך הספק הוא כאמור בחיובי ממונות 714 גם בחיובי מצוות שייך לדון באופן עקרוני אם מוטל חיוב גם קודם הגעת הזמן, ויש בזה נפק"מ לענין מכניס עצמו לאונס, כפי שדנו הראשונים לחלק בין היכא שכבר נתחייב להיכא שעדיין לא נתחייב, וכן יש בהלכה לענין מפליג ג' ימים בספינה קודם שבת, שכבר חל עליו חיוב שבת ג' ימים קודם (ראה בעל המאור שבת ז, ב מדה"ר, ואכמ"ל), ועוד. אבל האמת היא שאין זה דומה לנדון הגהמ"ח, כי בדאי שלא חל החיוב גם לא 'בכח' קודם הזמן, אלא שהנדון הוא ברמת החיוב אותה יש לאדם לדאוג על מנת שיוכל לקיים את המצוות או על מנת שלא יבוא לידי אונס (בעבירה או במצוה). .

3והספק הוא בזה, כי בודאי כל חיוב הבא מאיזה מקרה שהוא, פירוש הדבר, שלפני המקרה אין כל חיוב כי הלא המקרה הוא סבת החיוב, אבל חיוב הבא מחמת זמן ו"זמן ממילא קא אתי" יותר קרוב לומר, שגם לפני שבא הזמן ישנו החיוב בעצם, והזמן רק מוציא את החיוב אל הפועל כנ"ל.

4והנה למשל, לענין פריעת חוב בזמנו, שם ודאי שהזמן הוא רק בהפרעון , אבל לא על החוב כשהוא לעצמו, שבודאי ישנו מקודם 715 והחילוק הוא שה'ממוני גבך' קיים כבר משעת ההלוואה, ואילו חיוב הפעולה ל'סיים' את הממון בשביל לפרוע את החוב אינו קיים לפני תום התקופה. ועם כל זה עדיין יש שייכות לסוגי' זו עם נדון הגהמ"ח לפי מה שדימתה הגמ' ענין סתם הלואה שלושים יום לשמיטה (לשי' הב"ח סי' סז, הובא בקצוה"ח שם סק"ד), ואינו דומה למלוה את חבירו לעשר שנים דלא שייך ביה כלל לא יגוש, יעויין בחי' הגרנ"פ גיטין (סי' יז אות ד) דחוב שלא נקבע לו זמן, זמן הפרעון הוא מיד אלא שאין יכול לנגשו ועל זה קאי פרשת השמטת כספים, משא"כ הלואה לעשר שנים שעדיין לא הגיע זמן החוב. וע"ע בדרך זו בחילוק שבין סתם הלואה ל' יום לקובע זמן לחבירו במש"כ התומים (סי' עח ס"ק יב); דבר אברהם (ח"א סי' לב); חי' מרן רי"ז הלוי (הל' מלוה ולוה פכ"ו ה"ב). - וכן הדין של לא ניתנה כתובה לגבות מחיים, שם כבר אין הדבר תלוי בזמן גרידא, אלא במקרה ידוע, מקרה של מיתת הבעל או הגירושין, ובזה כאשר כבר הבאנו במק"א 716 ראה ב'מבוא' פרק 'הנתוח ההגיוני' (פ"ז אות ז), וכן בדרכי הקנינים (שמעתתא ב פרק ד). יש מחלוקת אם זהו ג"כ כמו פרעון חוב בזמנו, שגם לפני הזמן ישנו החיוב בעצם, זאת אומרת שהחיוב כשהוא לעצמו מתהוה בשעת הנשואין, והמיתה או הגירושין מוציאין את החיוב אל הפועל - או שלפני המיתה או הגרושין אין בכלל חיוב - אך כמובן שמחלוקת זו לא נכנסת במדת זמן, כי שם כאמור החיוב קשור באיזה מקרה 717 וראה שם מש"כ הגהמ"ח שכבר עמדו בזה האחרונים, ראה בענין זה: תומים (סי' עה ס"ק כב); קצוה"ח (סי' מא סק"ג); נתיה"מ (סי' עה סק"ה); חי' הגר"ח על הש"ס (סי' קכו); חזון איש (אה"ע סי' נו ס"ק טז), וזה לשון חי' הגר"ח שם: האחרונים מקשים דיש סתירות בחיוב כתובה, דבכמה מקומות מוכח דהא דלא ניתנה כתובה לגבות מחיים היינו רק דלא ניתנה לגבות אבל החיוב חל מיד עם הנישואין , ומכמה דוכתי מוכח שגם החיוב אינו חל אלא לאחר גירושין או מיתה ולא מחיים . ואמר הגר"ח ז"ל ד חיוב כתובה הוא בגדר חוב של חוב דבאמת נתחייב עם הנישואין אבל אינו 'חיוב של ממון' אלא 'של חוב', והחיוב ממון ממש אינו מחיים. וע"ע קובץ שיעורים (בבא בתרא אות שפב); ברכת שמואל (כתובות סי' נ אות ז). .

5אכן אנו מוצאים ציור של חוב ממוני הקשור בזמן ואיננו בסוג של הלואה שהפרעון הוא לזמן ידוע כנ"ל, וזהו פדיון הבן לשלשים יום - ושם נופל ספקנו הנ"ל.

6ואנו מוצאים בזה מחלוקת הרמב"ם והרמב"ן 718 רמב"ם הל' בכורים (פי"א ה"כ) ובנושאי כלים; רמב"ן בכורות (פרק ח); וראה מהרי"ט אלגאזי שם (אות סט) באריכות. ולעיל (אות כו) שצויינו גם דברי הזכר יצחק ושאר אחרונים. שהראשון פסק שאפילו אם מת האב לפני ל' יום ג"כ אישתעבדו הנכסים, והרמב"ן חולק על זה, כאשר הבאנו את זה ב"המבוא" פרק ז' (אות ז) ומובן שהמחלוקת היא על היסוד הנ"ל 719 עיין לעיל (אות כו) וציין גם לדבריו שבמדה לעיל (מדה טו אות ח-ט). .

7והמחלוקת הזו תלויה בהחקירה הכללית במהות הזמן הנ"ל בהתחלת מדה זו 720 אות יא-יב, ראה שם בהרחבה. , אם הזמן זהו צירוף של חלקים זמניים , או שהזמן הוא עצם פשוט בלתי ניתן להתחלק , ולהצד הראשון מובן שכמו שכל דבר שבא עפ"י איזה מקרה, הנה טרם שבא המקרה אין כלל חיוב הכי נמי ג"כ בזמן, אבל להצד השני קשה להגדיר שכל החיוב כשהוא לעצמו מתהוה רק בבוא הזמן הידוע, כי עצם הזמן הלא היה ג"כ מקודם מאחרי שכל מושג הזמן הוא עצם בלתי ניתן להתחלק.

8וכיון שהוכחנו, שהרמב"ם סובר כהצד השני הנ"ל, הנה לשיטתו אזיל גם בזה, שפוסק שאפילו מת האב לפני שלשים ג"כ אישתעבדו הנכסים, כמו שתמיד בהלואה משועבדים הנכסים, אפילו אם מכר הנכסים לפני הזמן 721 ראה בהרחבה מש"כ הגהמ"ח לעיל (שם), עיין שם היטב. .