המידות לחקר ההלכה, חלק ב, טו; פועל פעול ופועל יוצא טו

1ועי' בקצוה"ח סי' שפב (ס' א' סק"ב) שמוכח מדברי הרא"ש בחולין פ' כסוי הדם 95 פ"ו סי' ח. , שבמצות מילה אין אנו אומרים שלוחו של אדם כמותו, ומביא גם את הכלבו 96 בדין הלכות ברכת הריח (בסוף הספר). שאומר שמצות כסוי הדם ג"כ אי אפשר לעשות ע"י שליח. והוא מתיגע שם מדוע לא נימא גם בה שלוחו של אדם כמותו?

2ואמנם בשתי אלו המצוות כבר לא יספיק לנו היסוד הנ"ל כדי לנמק מדוע אין בזה שליחות, כי בודאי כאן המצוה היא לא בהפועל שבדבר , אלא בהפעולה, שיהיה הילד מהול , ושהדם יכוסה בעפר, ומ"ש זה ממצות תרומה ושחיטה בקדשים, שבזה אנו אומרים כן שלוחו של אדם כמותו, ומשם אנו לומדים את המקור של שליחות?

3ואפשר לנמק את זה רק עפ"י היסוד שהנחנו במק"א 97 ראה מה שצויין לעיל (אות ט) והוא מהמבוא (פרק ד אות ד). , ששליחות לא שייכת רק במקום שיש פעולה ומחשבה , והשליח עושה את פעולתו על יסוד המחשבה של המשלח, ולא כן במקום שיש רק פעולה וכוונה. כי את הפעולה והמחשבה אפשר לחלק בין שני אנשים, ולא כן פעולה וכוונה , כי כוונה פירושה כוונת הפעולה 98 ובחילוק זה בין דבר המורכב מפעולה ומחשבה לדבר שתלוי בפעולה גרידא, דן הגהמ"ח לענין כמה נושאים: ראה לעיל (מדה יא אות מא) לענין הכלל דאין אדם אוסר דבר שאינו שלו וכן לענין עידי קיום. ובדרכי הקודש (שמעתתא יג פרק ט) לענין כל מלתא דאמר רחמנא לא תעביד. וראה גם מש"כ הגהמ"ח בדרכי הקנינים (שמעתתא ד פרק יט), בענין זה של צירוף פעולה ומחשבה. וע"ע לקמן (מדה טז אות ע) לחלק בין פעולה ומחשבה לפעולה וכוונה, וכן בדרכי הקנינים (שמעתתא ה פרק ב-ד). . ומה"ט לא מועיל בחליצה שליחות. ובמדת "זמן" 99 מדה טז (שם אות סט). ובזה חילק הגהמ"ח (שם וביתר הרחבה בדרכי הקנינים שם) בדין גדול עומד על גביו לשיטת הרשב"א, זה לשונו: דמחלקינן את הדבר לשנים כלומר דהרי התהוות הדבר הוא משני דברים, מפעולה ומחשבה, ולכן לא איכפת לן אם גם עושים זאת לא איש אחד אך שני אנשים, היינו דהקטן עושה הפעולה והגדול המחשבה, ולכן צדק לשיטתו דבדברים ששייך גדר שליחות הרי הוא בגדר מחשבה כנ"ל שאינה קשורה בהפעולה אך דבר בפני עצמו, ולכן נוכל לחלק את הפעולה והמחשבה בשני אנשים, משא"כ היכא דאינו שייך שליחות א"כ הרי הוא רק בגדר כונה בפעולה ולא ניתנה לחלק הפעולה באחד והכונה באחר. ועיי"ש מה שהוסיף עוד בביאור הענין לדעת הרשב"א ולדעת שאר הראשונים. בארנו כי המושג " דעת " שוה בזה להמושג מחשבה, שגם זה אפשר להפריד מן הפעולה. וזה יהיה ההבדל בין מצוות תרומה ושחיטת קדשים שבזה יש שליחות, ובין מילה וכסוי הדם - כי גם בתרומה אנו אומרים "מה אתם לדעתכם אף שלוחכם לדעתכם", וגם בקדשים הדין הוא ש"כל הקרבנות צריכים דעת בעלים", לא כן במצוות כמו מילה וכסוי הדם שהן ככל המצוות שבתורה, שצריכים רק כוונה ולא מחשבה.

4ובזה כמובן אפשר ג"כ לנמק מה שבפדיון הבן יש דעה שאין בזה שליחות כנ"ל, מפני ששמה ג"כ לא צריכים למחשבה, אלא לכוונה ככל המצוות, עפ"י מה שבארנו 100 ראה לעיל (אות ט) ומה שצויין שם. שאין בפדיון הבן מושג של קנין ממש שנצטרך למחשבה ממש 101 אך עיין לעיל בהערות דאפשר דיש בפדיון הבן ענין מחשבה כיון שנעשה על ידי פעולת קנין, ולזה מהני תנאי בפדיון הבן אף דליתא בשליחות, ומדברי הגהמ"ח מוכח שלא כדברינו התם. .