המידות לחקר ההלכה, חלק ב, טו; פועל פעול ופועל יוצא טז

1ועוד אפשר לנמק את כל אלה הדברים הנ"ל שלא שייכת בזה שליחות - עפ"י מה שבארנו במק"א 102 דרכי הקנינים (שמעתתא ד פרק יד-יז) ז"ל: "ומזה נולד הכלל המוסכם בראשונים ואחרונים דבעינן שלוחו של בעל הממון ולכן בקבלת מתנה אינה מועלת שליחות וכו', וביאור הכלל הזה לדעתי כך: דרק אז שייך הגדר שליחות דנימא דהפעולה שעשה השליח הוי כאילו עשה המשלח רק באופנים כאלה שאצל המשלח הפעולה מתהוה מכח הזכות , אך לא בהיפך שהזכות מתהוה אצלו מכח הפעולה , או בלשון אחר דרק אז שייך שליחות היכא דפעולת השליח הוא מכח זכות המשלח , אך לא בהיפך שזכות המשלח הוא מכח פעולת השליח ", וע"ע להלן (מדה יח אות כ) ובמבוא (פרק ד אות ה). את הכלל של הירושלמי 103 גיטין פ"ו ה"א. וראה לעיל (אות ט) ולהלן (אות יח ואות ל-לב). דבעינן שלוחו של בעל הממון, כי כל שליחות צריכה להיות פעולת השליח מכחו וזכותו של המשלח , ובאופן שכזה שליחות גופא זוהי אחת מהזכויות של בעלות, שכל בעלים יכולים לפעול את הפעולות הנובעות מזכויות בעלותם ע"י שלוחים. ובעלות פירושה לאו דוקא בעלות של בעל הממון אלא ג"כ בעלות של אדם על עצמו, וע"כ אפשר לכל מקח וממכר להעשות ע"י שליחים, וג"כ קידושין וגירושין, עבדות ושחרור, כי כל זה נכנס בכלל של בעלות האדם על עצמו, ובשביל כך שייכת שליחות גם בתרומה ושחיטת קדשים, כי גם שתיהן באות על יסוד של בעלות, כי הוא צריך להפריש רק מפני שהוא בעלים על הפירות, וגם עצם ההפרשה רק לסיים את קנין השבט, הוא מושג בעלות. וככה ג"כ בשחיטת קדשים, שכל העבודות צריכות להיות לשם בעלים. בקצור, שבכל מקום שאנו מוצאים שליחות בכל הדברים הללו, אנו באים מטעם כח וזכות הבעלים.

2לא כן בשאר המצוות כמו תפילין, ציצית, מצה, סוכה ונטילת לולב, שבכל הדברים האלה אין כאן דבר שהוא בא מכח וזכות הבעלים אלא זהו חוב על כל האדם בתור אדם , שם לא שייכת שליחות - ואותו הטעם הוא ג"כ במצוות מילה וכסוי הדם, שאם הן מצוות המיוחדות רק לאנשים מיוחדים, המילה על האב והכסוי על מי ששחט, שנאמר "ושפך וכסה מי ששפך יכסה", אבל מובן שאין אלה מצוות הנובעות מתוך זכות הבעלים, כי כמובן אין בעלות של אב על הבן, ובכסוי הדם בכלל אין זה מתפקידם של הבעלים אלא חובה על "מי ששפך יכסה" - וג"כ בשני הדברים האלה, במילה וכסוי הדם, אין כלל פעולות בשטח הבעלות שלהם, כי בזה לא נעשה שום שנוי ע"י המצוות האלה ובשביל כך לא שייך בכה"ג המושג שליחות 104 ראה קונטרס השליחות (להגר"ש שקופ, קונטרס שני סי' י) דב' מיני שליחות איכא, האחד, שליחות של מסירת כח ובזה בעינן שלוחו של בעל הממון וזה לא שייך במצוות שאין בהן ענין בעלות, והשני הוא דכל מה שעושה השליח נחשב כאילו המשלח עושה, אלא דבמצוות שבגופו לא יהני דסוף סוף לא עשה אותם המשלח בגופו, וראה לקמיה (באות הבאה). .