המידות לחקר ההלכה, חלק ב, טו; פועל פעול ופועל יוצא כא

1וכהאי גוונא יש להסתפק בדין של מעילה , אם זה בא מצד שמעל בדבר שהקדישו אדם, או מצד מה שמעל בדבר של הקדש, שג"כ כאן הספק הוא אם ההדגשה היא בהפועל - המקדיש - או בהפעולה, או יותר נכון בהפועל יוצא - ההקדש.

2ויש בזה המחלוקת של הראשונים, אם מועלים בהקדש דממילא שנעשה הקדש ע"י קנין חצר, כמו שהביא בש"מ ב"מ (עח, ב) "ואחרים פרשו דאפי' אם תמצא לומר דחצר הקדש קונה, אין מעילה בקניתה, דבמה דקדיש ממילא ליכא מעילה, דהא אפילו בגידולי הקדש דמגוף הקדש קא אתי, ס"ל לר' יהודא דאין מועלין, וע"כ לא פליג עליה ר' יוסי אלא בגידולי הקדש משום דהקדש קא רבו אבל במה שחצר הקדש זוכה, אפילו ר"י מודה דאין מעילה בקניתה". ושאר הראשונים חולקים בזה וברור דהמחלוקת היא בחקירה הנ"ל 127 ראה שם שמתחילה כתב להביא ראיה (והקצוה"ח המצויין לקמיה ציין לגמ' זו) מהא דקיי"ל (זבחים מה, ב) שאין מועלים בקדשי עכו"ם ומוכח דהמעילה היא מצד ה'מקדיש', אלא שדחה שבזה גופא יש לחקור בהא דקדשי עכו"ם אין מועלין אם הוא משום דהמקדיש עכו"ם או משום דאין כאן בזה מקדיש ישראל , והנ"מ מובן מאליו באופן כשאין לא מקדיש ישראל ולא מקדיש עכו"ם דהוא הקדש דממילא אם יש בזה מעילה או לא. וביאור דבריו האם העדר המעילה הוא מחמת שלא ישראל הקדיש אותו (באופן שלילי) או משום שעכו"ם הוא המקדיש (ובאופן חיובי הוא מחסר בקדושה), אלא שאם כן זה כבר נכנס תחת המדה של 'סיבה והעדר סיבה', וכאשר העיר בזה הגהמ"ח גופיה. ובעיקר הדבר ראה אחיעזר (ח"ג סי' סז) שהאריך, ועוד דן (ביו"ד סי' מה) אם בקדשי עכו"ם שהפריש לכפרת ישראל נמי ליכא מעילה או שבכה"ג איכא מעילה (ודו"ק בזה בחקירת הגהמ"ח דלעיל). .

3ועי' בספרי ד"מ ח"ב שמעתתא ח' (פרק ז) שע"י זה תירצנו כל הקושיות שמקשה הקצוה"ח על השיטה הזאת דאין מעילה בהקדש דממילא 128 סי' ר (סק"א). וקוטב הנדון הוא מה סברת הרמב"ן, אם לחלק בין הקדש פה להקדש דממילא (והיא סברת הקצוה"ח) או לחלק בדוגמת מש"כ הגהמ"ח בהקדש שבא מכח בעלים וכח בעלים אלו ליצור קדושת מעילה, ודו"ק. וע"ע אור שמח (הל' מעילה פ"ה ה"ו) בהרחבה. .

4ואמנם אפשר להכניס את מחלוקת הראשונים הנ"ל גם במדת " סבה והעדר הסבה ". וע' ח"א מספרנו מדה ב (אות יג) שהסברנו שבאמת בזה היא המחלוקת אם הקדשו של ישראל , זהי הסבה למעילה, ומה שבקדשי עכו"ם לא מועלים זהו העדר הסבה - או להיפך שמה שהעכו"ם הקדיש זוהי הסבה להסתלקות המעילה. והנ"מ הוא כנ"ל שההקדש בא לא מצד ישראל ולא מצד עכו"ם, אלא באופן דממילא. אבל עכ"פ אנו צריכים להסבר הדברים ג"כ להשתמש במדה זו 129 האחרונים דנים בכמה אופנים של הקדש דממילא (או הקדש שאין בו מקדיש ישראל). א. בכור. ב. ולדות. ג. פשטה. עיין בכל זה באחיעזר ואור שמח (הנ"ל). והמהר"א מבעלזא (בספר מהר"א עה"ת עמ' ריא), וכן בהר שפר (להגר"ש פירר הוריות שם) כתבו לבאר מאמר חז"ל (הוריות יב, א; כריתות ה, ב) כמין שתי טיפין מרגליות היו תלויות לאהרן בזקנו וכו' ועל דבר זה היה משה רבינו דואג שמא חס ושלום מעלתי בשמן המשחה, יצתה בת קול ואמרה: כטל חרמון שיורד על הררי ציון, מה טל אין בו מעילה, אף שמן שיורד על זקן אהרן אין בו מעילה, והביאור הוא דהנה מבואר בגמ' שם דשמן המשחה נתרבה ע"י נס דכולו קיים לעתיד לבוא, וא"כ שמן זה אין בו מעילה להך סברא שכתב הקצוה"ח דלא הוקדש בפה והוי בדוגמת מש"כ הרמב"ן בזכית הקדש בחצר דאין בזה מעילה, וזהו ביאור הגזיה"כ דטל חרמון אף שיורד על הררי ציון וזכה בו הקדש בקנין חצר, מכל מקום אין בו מעילה כיון שלא הוקדש בפה, והכי נמי שמן המשחה. וע"ע בענין זה בחזון נחום (ח"ב סי' נא סק"ה) סברא הפכית. ואמנם מקום רב היה לדמות שמן המשחה לגידולי הקדש (ובפרט דבכל חלק וחלק מעורב בו גם השמן דמעיקרא), ועכ"פ לסברת הגהמ"ח שפיר יש לחלק בין זכיה מהפקר לריבוי שמן המשחה, ודו"ק. .