העמק דבר על בראשית מט:כה

1מאל אביך ויעזרך. הישועה שהגיעה ליוסף מאחיו שרבו עליו. לא הי׳ בכח המלחמה כמו שהגיע לאברהם מרודפיו. ולא בכח פרנסה כמו שהגיע ליצחק בעת ששטמוהו פלשתים. ואח״כ היו מוכרחים לסחור עמו כמש״כ לעיל כ״ו י״ב. אלא בכח השלום שהגיע ליעקב מצורריו כמו עשו ולבן. ובשעה שהשלימו עמו היה זכות מדת החסד והשלום שלו עומד לו להגדילו בכבוד ומעלה בעיניהם באותו שעה. וזהו דבר יעקב מאל אביך. בכח אלהית שהי׳ לאביך ויעזרך עזרו ליוסף בזו המדה מכל צרותיו שהגדילו בעיני פרעה. ובזה נעזר ג״כ מאחיו שרבו עליו ובאה זו המלה בוי״ו המהפך מעתיד לעבר:

2ואת שדי ויברכך. עבור מדת השלום וגמ״ח בשפע. ברכו בשפע פרי העוה״ז. והנה כבר נתבאר משמעות שם שדי שאמר לשיעור הבריאה די. שיתגלה בזה השיעור כבודו ית׳ שהוא תכלית הבריאה. וכמו שהי׳ גבול למרחבי ארץ ותבל. כך הי׳ גבול וקצב לגידולי ארץ שכל המינים נבראו אך לכבודו ית׳ וכמש״כ כל פעל ה׳ למענהו וכדאי׳ ביומא דל״ח ב׳. וע״ז אמר יעקב ואת שדי. כל הצמחים שנבראו לתכלית הכרת כבוד שדי בכולם.

3ויברכך. וכמבואר בפרטות בברכת משה לשבט יוסף. שהיו כל המינים שבעולם גדל בהר המלך. עד דאי׳ באיכה רבתי שהי׳ הקיסר שואל לר״י בן חנניא על מה דכתיב לא תחסר כל בה. והרי אין בה שלשה מינים הללו. וטרח ר״י ומצא גם אותם. וכל המינים נכללו במה שאמר ואת שדי. ברכת שמים מעל וגו׳. באשר כל מין נדרש להצלחת גידולו שיהא ע״צ היותר טוב. אור השמש. וטל השמים. ונדרש עוד לגשם המעורר התהום מתחת וכדאי׳ בתענית פ״ג על המקרא תהום אל תהום קורא וגו׳ ע״כ אמר שכל המינים יתברכו בברכת שמים מעל. זהו השמש והטל וברכת תהום רובצת תחת. הוא הגשם המעורר את התהום בשפע כדאיתא בפ׳ חלק במאמר אחאב לאליהו שהיו עוקרים פוגלי ומשכחי מיא:

4ברכת שדים ורחם. דאחר שגדל התבואה כ״צ וקצרו. נדרש עוד להתבואה ריח האדמה אשר היא עליה כדאי׳ בב״ב דס״ט דצריכה לארעא ופרשב״ם לשוטחו בשדה לאחר קצירה להנפח התבואה מריח האדמה ולייבש. וזהו דומה לתינוק דגם אחר שיצא ממעי אמו נצרך עוד לינק משדיה והיינו ברכת שדים. עוד בשעה שמשליך הזרע בבטן האדמה נדרש לברכה שלא ירקב טרם שתקלוט בארץ ותצמח. וזהו דומה לזרע שברחם האשה שנדרש לברכה שלא יסריח לפני הקליטה. והיינו ורחם. ומש״ה הקדים שדים לרחם שלא כסדר התולדה אלא משום שעיקר התועלת המגיע מריח הקרקע הוא לזריעה שאח״כ שלא ירקב לפני זמנו מש״ה הקדים שדים לרחם: