העמק דבר על ויקרא יג:ג

1ומראה הנגע עמק מעור בשרו. לפרש״י כל מראה לובן נראית עמוק. ומש״ה כתב רש״י במקרא הסמוך ועמק אין מראה מן העור שלא ידע לפרש. ובאמת גם מקרא זה אינו מובן כיון שהטבע הכי מאי נ״מ בזה. אבל בשאלתות דר״א פ׳ מצורע כ׳ ולא מטמא בהרת לבנה ותולדתה אלא דמתחזיא עמקה בבישרא דכתיב ומראה עמוק מן העור ותניא כמראה חמה העמוקה מן הצל. ושאת ותולדתה לא מטמא אלא דמתחזיא גבוה מן כוליה בשרא כו׳. מבואר דרק בהרת עזה זה הדין משא״כ מראה השאת הדין להיפך שיהא נראה דוקא גבוה מעור הבשר ומש״ה מיקרי שאת. ולא כפרש״י דנקרא שאת משום שהיא גבוה ממראה בהרת שהיא עזה הימנה. וא״כ ק׳ מאי בעי בגמ׳ ללמוד דבהרת עזה בלבנינותה משאת מדכתיב בבהרת לבנה היא ואין אחרת לבנה. תיפוק לן דבפי׳ מיקרי שאת. אלא משמעות שאת הוא גבוה מעור הבשר. ומעתה מתיישב מקרא הסמוך שפיר. ואם בהרת וגו׳ ועמוק אין מראה וגו׳ שנשתנה מדרך מראה שלג. או אפילו היא כמראה שלג אבל ושערה וגו׳. וגם י״ל דה״ק דאפי׳ עמוק אין מראה וגו׳ וגם אין בה שער לכן מכ״מ והסגיר וגו׳. שמא ישתנה גם בעמקות גם בשער לבן. ובזה הדרך הלכו הראב״ד והרמב״ן ז״ל. וראוי לדעת דלפי דברינו לא קאי זה המקרא רק על בהרת ולא על שאת. ובאמת כך מתפרש כל סדר הפרשיות הללו דהמקרא מדבר בפרט על הנזכר בסוף במקרא הקודם כמו שיבואר להלן מקרא כ׳ ועוד:

2וראהו הכהן. הוא מיותר שהרי כתיב בראש המקרא וראה הכהן. ודרשו בת״כ מזה וראהו כולו כאחת יע״ש. ולפי הפשט בא ללמד דאפי׳ אינו נראה לובן השער בתחלה יסתכל יפה בראיה טובה. ותניא בת״כ כמה יהא בלבנונית רמ״א כל שהוא וחכ״א כשיעור. רמ״א שלא יהא בני אדם מדמין שבגולם הם נידונים אלא חוד שיעור לבן טמא ושאינו לבן טהור. ה״פ שאין דינו של אדם בעי גשמיות הרבה שלא יהא שנוי בדיניו אם לא שיהא שנוי רב במראה צרעת שהוא אות מן השמים האיך הוא נשפט למעלה. אלא בחוד לבד הוא ניכר מה הוא ומזה ידענו כמה מעלת האדם מישראל שאינו כגולם פחות שאין עניניו משתנים אם לא בשנוי מופלג וניכר לכל ור״מ לטעמיה דס״ל דלובן שער הוא בכ״ש. אכן אפילו לרבנן מכ״מ אפילו אינו לבן אלא ע״י הסתכלות טובה ה״ז טמא כדתנן בפ״ד במס׳ נגעים מ״א דשער לבן מטמא בכל מראה לובן. והיינו וראהו הכהן יחזור ויראה אם השער לבן וטמאו: