העמק דבר על ויקרא כד:טו
העמק דבר על ויקרא · Haamek Davar on Leviticus 24:15
Open in the reader →1כי יקלל אלהיו. מבואר במסכת שבועות פ״ד דמשמעות אלהיו היינו כינויין אבל בפי׳ כינוין נחלקו אבות העולם. רש״י ותוס׳ פירשו כל השמות לבד שם המיוחד. והכי פרש״י סנהדרין דס״ו קללה בכנוי. כגון שדי צבאות חנון רחום. ובשבועות שם פי׳ דעל הכינוין באזהרה אלהים לא תקלל והכי דעת התוס׳ יבואר בסמוך. אבל הרמב״ם אע״ג שכתב בהל׳ יסודי התורה פ״ב דשם הגדול והנורא וכדומה מיקרי כינוין שהמה ע״ש פעולותיו ית׳ וא״כ רחום וחנון בכלל כינוין מכ״מ בהל׳ ע״ז פ״ב גבי ברכת השם וכן בפירוש המשניות בשבועות שם כ׳ דכינוין המה לבד משבעה שמות המיוחדין וגם אינו רחום וחנון. ובהני הוא דפליגי אבל בשבעה שמות כ״ע ס״ל דחייב בשם המברך. מבואר שמפרש כאן הא דתנן ובכל הכינוין כדאי׳ ריש נדרים שהוא לשון נכרים או לשון שבדו חכמים מלבם. והיינו או איזה שם שאוה״ע קורין כן בלשונם את ה׳ ית׳ או כמו שאנו נוהגין לומר על שם ה׳ הוי׳ או על שם אלהים אלקים וכדומה. ובזה באמת מדויק לשון המקרא כי יקלל אלהיו היינו בלשון שהוא ביחוד נוהג בו לדבר ולהזכיר שם אלהים. וע״פ מחלוקת זו משתנה הרבה עוד בפירוש ונשא חטאו. בגמ׳ איתא דפליגי ר״מ וחכמים. ר״מ ס״ל שנשא חטאו באותו עונש של שם המיוחד היינו בכרת ומיתת ב״ד. וחכ״א באזהרה. ופרש״י ותוספות בכרת. והוא משום שא״א לפרש באזהרת לאו שהרי כבר כתיב אלהים לא תקלל. וכטעמייהו דמפרשי שזהו כינוין. והכי משמע להו סוגיא דכריתות ד״ז ופסחים דצ״ד דונשא חטאו בכרת לכ״ע. אבל הרמב״ם פסק שהוא באזהרת איסור ולא בכרת. ולטעמיה שאין זה בכלל אזהרה אלהים ל״ת. וא״כ הפי׳ ונשא חטאו לחכמים כמו שביארנו לעיל י״ז ט״ז ונשא עונו. היינו שנענש ב״ש לפי ענין החוטא ואין כל הכינוין שוין ואין כל השעות שוין וה׳ שופט צדק. וסוגיא דכריתות ופסחים דאי׳ שם דונשא חטאו בכרת אינו אלא לר״מ דמשוה כינוין לשם המיוחד. אבל לרבנן אינו בכלל כרת כלל :