העמק דבר על ויקרא ז:טז

1ואם נדר או נדבה. פרש״י שלא הביא על הודאת נס. ובאמת אינו מדויק. שהרי תודה ג״כ אינה חובה אלא נדר או נדבה וא״כ הכי מיבעי ואם לא על תודה יקריבנו. והיינו דאי׳ במס׳ ר״ה ד״ה ב׳ נאמר כאן נדר ונאמר להלן נדר מה להלן נדבה עמו פי׳ והוא מופנה כמש״כ. וכ״כ הגאון טורי אבן שם. ולפי הפשט משום שנדר היינו באומר הרי עלי אינו ע״פ דין ונקרא נדרי רשעים כדתנן בפ״א דנדרים. ומש״ה כתיב להלן כ״ב כ״א ובפ׳ שלח לפלא נדר. וביארנו שם לפי הפשט שהוא פלא שנודר ומכוין לעשות מצוה ועובר על רצון ה׳. ונדבה באומר הרי זו זהו מן המובחר. אכן תודה שנודרים בעת צרה. שיקריב לה׳ בהחלצו מן המצר. אפילו אומר הרי עלי לא מיקרי נדר שהוא לשון מגונה. ומכ״מ אינו נדבה ג״כ שהרי אומר הרי עלי. ומש״ה כתיב בעמוס ד׳ וקטר מחמץ תודה וקראו נדבות. דתודה אף ע״ג שאומר הרי עלי מיקרי נדבות. וכדאי׳ במנחות דע״ג או בנדבותיכם זה התודה. וכ״ה בת״כ בכ״מ. אמנם בלשון תורה מיקרי שלמים. מעתה פי׳ זה המקרא ואם נדר או נדבה. היינו שלמים שלא בעת צרה. מש״ה באומר הרי עלי מקרי נדר. ובאומר הרי זו מיקרי נדבה. משא״כ תודה הקודמת אפי׳ אומר הרי עלי לא מיקרי נדר אלא שלמי תודה. וע״ע פ׳ שלח ט״ו ח׳:

2וממחרת והנותר וגו׳. הכונה דעיקר אכילה הוא ביום הראשון. אלא רשאי להמשיך הסעודה מליל השני על יום המחרת. ולא כתודה שאינה נאכלת אלא עד עה״ש. וחכמים גזרו עד חצות שלא ימשך. וע׳ ספר שמות י״ח י״ג:

3והנותר ממנו יאכל. אם אפילו נותר לגמרי על סעודה אחרת של יום השני ג״כ יאכל. ולפי דברינו אין הוי״ו של והנותר מיותר כפרש״י: