העמק דבר על ויקרא ט:א
העמק דבר על ויקרא · Haamek Davar on Leviticus 9:1
Open in the reader →1ולזקני ישראל. אע״ג שבאמת נקהלו כל ישראל לא״מ כדכתיב ויקרבו כל העדה מכ״מ קרא משה ביחוד לזקני ישראל. והנה בפ׳ משכו כתיב ג״כ ויקרא משה לכל זקני ישראל אלא דשם כתיב לכל. וכאן כתיב ולזקני ישראל. והטעם בזה משום דשם הי׳ הקריאה לא בשביל כבוד אלא לצורך הענין לדעת המכילתא שם. שעשאן ב״ד. פי׳ שסמך אותם לדיינים. וא״כ היה הצורך לקרוא את כולם כדי לסומכם. או לפי הפשט שביארנו שם שהזהיר לטרוח בעצמם במעשה הפסח ולא לסמוך על הפחותים שבמשפחתם. וגם לפי״ז נצרך לקרוא לכולם אבל כאן לא היה הקריאה בשביל איזה ענין אלא לחלוק כבוד וכדתניא בת״כ שכיבד בזה משה לאהרן ולבניו ולזקני ישראל. והכי איתא בספרי פ׳ בהעלותך לא במקום א׳ ולא בשני מקומות מצינו שחלק הקב״ה כבוד לזקנים. בסנה לך ואספת את זקני ישראל. במצרים לך ואספת וגו׳ באהל מועד ולזקני ישראל. ולא חשיב הא דפ׳ משכו והיינו כדברינו דשם לא היה בשביל כבוד. אלא בשביל דבר מיוחד לזקנים. משא״כ כאן היה לכבוד. מש״ה לא קרא אלא הגדולים שבהם ולא התלמידים שלהם. וכדאי׳ במס׳ ב״ב דק״ל שאין חולקין כבוד לתלמיד במקום הרב. והא דקראם היום לכבוד. באשר אז היתה שמחה גדולה לישראל של הורדת גלוי שכינה וכדתנן שלהי תענית ביום חתנתו זה מ״ת וביום שמחת לבו זה בנין בהמ״ק. ובת״כ פ׳ ז׳ הט״ז תני כמו כן על הורדת האש באוהל מועד. והמשילו התקשרות השכינה לישראל כמו התקשרות חתן וכלה וכמש״כ בס׳ שמות י״ט ד׳. וכמו החתן ביום חופתו אע״ג דשמחת לבו בשלמות מ״מ מפני טרדת הנשואין ופרטי אופנים שחל בזה אינו יכול לגלות שמחתו. וכן ממילא הכלה מהול שמחתה בעצבון וטרדה רבה עד שנגמר הכל ושמחים זב״ז בשלמות אז השמחה בגלוי. כך ביום מ״ת היה עסק רב של קבלת התורה ולא היתה השמחה בגלוי עד בואם לאוהל מועד והופיע השכינה באור השמחה וכמו כן עדת ישראל שנמשלו לכלה הי׳ מלאים גיל וחדוה. ע״כ היה הדבר בעתו לחלוק כבוד ביום טובה את המכובדים שבישראל. וע״ע ס׳ במדבר י׳ י׳: