העמק דבר על במדבר י:י

1שמחתכם. לא נתבאר מהו יום שמחת ישראל. ובספרי תניא אלו שבתות רנ״א אלו תמידים אבל זה אינו אלא דרש על וביום. לרמוז גם אלו. אבל עיקר הפשט שהוא יום המצוין בשמחה לא נתבאר. והראב״ע כ׳ שהוא בשובם ממלחמה בניצוח. ואנחנו לא ראינו בכל המקרא שעשו מלכי ישראל הצדיקים והשופטים כן. אלא עיקר הפי׳ הוא יום חנוכת המזבח וכדתנן שלהי מס׳ תענית ביום חתונתו זה מ״ת וביום שמחת לבו זה בנין בהמ״ק. והיא שמחת לב ישראל ג״כ. והיינו דכתיב בדה״י ב׳ ה׳ י״ג וכהרים קול בחצוצרות וגו׳ ובהלל לה׳ כי טוב כי לעולם חסדו. והכי כתיב בחנוכה דעזרא ג׳ ויעמידו הכהנים מלובשים בחצוצרות וגו׳ ויענו בהלל ובהודות לה׳ כי טוב כל״ח. למדנו שאז אמרו הלל ג״כ כמו ביום התקדש חג :

2והיו לכם לזכרון. למדנו דימים אלו מרוצים לזכרון טוב וכמו בשעת מלחמה הוא עת רצון לתפלה להשיג ישועה ככה בימי המועדים להשיג פרנסה וכמש״כ בספר דברים שם עה״פ וכימיך דבאך. ולא כתיב כאן לפני ה׳ אלהיכם דמשום דמצות חצוצרות אינו אלא על הקרבן הרי מובן בל״ז שכן הוא. ולענין הזכרה ודאי למדנו שבכ״מ שאלהותו עלינו היינו בכל המקום אשר אנו מזכירים שמו. ימים אלו מסוגלים לזכירה לטובה והיינו דמצלינן בהו בנוסח יעלה ויבוא כמה זכרונות טובות. והא דכתיב ועל זבחי שלמיכם. ע״כ לא קאי על ר״ח שלא היו בשם שלמים. אלא על יום שמחתכם ומועדיכם :

3והיו לכם לזכרון לפני אלהיכם. ולא כתיב לפני ה׳ אלהיכם כמו במקרא הקודם דמשמעו בבהמ״ק שמקריבין שם. אלא כדי ללמדנו דימים אלו המה לזכרון בכ״מ אפי׳ שלא בבהמ״ק שהוא לפני ה׳. אלא בכ״מ שאלהותו ית׳ היינו השגחתו עלינו והיינו דמצלינן במועדים ובר״ח יעלה ויבא שיש בה הרבה זכירות. וא״כ פי׳ המקרא כך הוא. דהחצוצרות שעל הקרבן בבהמ״ק יהיה מועיל לאותו זכרון שבכל מועד ור״ח שהוא לפני אלהיכם בכל מקום: