העמק דבר על במדבר י:ט

1וכי תבאו מלחמה בארצכם. אין הלשון מובן. דהאיך יביאו ישראל מלחמה בארצם. וזה א״א אלא כמו מלחמת יהודה ובנימין על עשרת השבטים. וא״כ היאך כתיב על הצר הצרר אתכם. אלא צריך לפרש או בארצכם או על הצר הצרר אתכם היינו אומה אחרת. זהו לפי הפשט. ובספרי תניא בין שאתם יוצאים עליהם בין שהם יוצאים עליכם. וא״כ ה״פ וכי תבאו מלחמה בארץ אחרת או בארצכם. היינו שיביאו ממדינה אחרת על ארצכם. ועדיין אין הלשון וכי תבאו מדויק וכי תביאו מיבעי. אלא יש עוד כונה כמבואר בת״א וארי תיעלון לאגחא קרבא. מפרש תבאו מלשון ביאה שתתקבצו בארצכם טרם תצא למלחמה. אז בשעת כניסה למקום אחד והרעתם בחצוצרות. היינו ותקעתם דמקרא הסמוך שהרי אין תקיעה בלי תרועה ואין תרועה בלי תקיעה. אלא פי׳ והרעתם היינו תפלה שיזעקו ויתעוררו בתפלה עם החצוצרות. וכן פי׳ הרמב״ם הל׳ תענית. וכבר ביארנו בספר שמות י״ד ט״ו דכך הפי׳ בספר יהושע ו׳ וירע העם ויתקעו בשופרות. פי׳ שהתפללו ביום השביעי קודם שנכנסו ליריחו ובתפלה תקעו בשופרות. וע״ע מש״כ בספר דברים ל״ג כ״ה בפסוק ברזל ונחושת מנעלך. כ״ז בעת צרה. משא״כ ביו״ט אע״ג שהוא ג״כ עת תפלה ומקרא קודש כמש״כ בפרשת אמור ובכ״מ אבל אין מתריעין בשעת תפלה בחצוצרות. ומזה מבואר דבר״ה דכתיב יום תרועה ה״נ הפי׳ תקיעת שופר בעת התפלה כמש״כ שם:

2ונזכרתם לפני ה׳ אלהיכם. לפי הפשט שיהיו מלאכי מעלה מליצים ומזכירים אתכם לטובה לפני כסא כבודו. וכענין ה׳ זכרנו יברך. אבל יש לדקדק בשנוי לשון שבזה הכתוב כתיב לפני ה׳ אלהיכם. ובמקרא הסמוך כתיב לזכרון לפני אלהיכם. ולא דבר ריק הוא. אלא יש עוד כונה. היינו דווקא לפני ה׳ שהוא הארון או הציץ שאז ה׳ הוא עמכם אז תוקעין בחצוצרות. והיינו דכתיב בפרשת מטות שלקח פינחס כלי הקודש וחצוצרות התרועה. ותניא בתוספתא סוטה כלי הקודש זה הארון וי״א אלו בגדי כהונה. והכונה הוא הציץ. משום שבל״ז לא היה אפשר להשתמש בחצוצרות :

3ונושעתם מאויביכם. מצורריכם מיבעי. וכלשון המקרא על הצר הצורר וגו׳ וכבר ביארנו להלן י׳ ל״ה ובכ״מ דאויב לא משמע אלא בלב ואינו פועל רע בידים והיינו דתניא בספרי במלחמת גוג ומגוג הכ״מ או בכל המלחמות ת״ל ונושעתם מאויביכם. אמרת צא וראה איזהו מלחמה שאין אחריה שעבוד אי אתה מוצא אלא מלחמת גוג ומגוג שנאמר ויצא ה׳ ונלחם בגוים ההם מה כתיב אחריו והיה ה׳ למלך על כל הארץ. ולא שהברייתא מפרש גוף המצוה במלחמת גוג ומגוג. אלא ההבטחה שהבטיח הכתוב בברור. והיה קשה לנו שהרי אנחנו רואים כ״פ שאין תפלה וחצוצרות מועיל. ועון הדור גורם. וא״כ האיך כתיב בברור ונושעתם. ע״ז תניא דמתחלה לא באה ההבטחה אלא במלחמת גוג ומגוג שהרי כתיב ונושעתם מאויביכם ולא מצורריכם. אלמא שאין הבטחה זו אלא באופן שתהיה ישועה גם מאויב שבלב. וזה א״א אלא במלחמת גו״מ שאז יכירו כל העולם גדולת ישראל ויקבלו את ה׳ אלהי ישראל למלך: