העמק דבר על במדבר כד:ח

1אל מוציאו ממצרים כתועפות ראם לו. כאשר הגיע לדוד. והוא מצליח במעט זמן באופן יותר נעלה מדרך מלוכה מצלחת שמגעת בכמה שנים ובכמה סיבות וכדתניא בספרי פ׳ זו מלכות זו מתגאה ומשתחצת כו׳ וביארתי עה״ס בזה ולא כן היה גדולת דוד . וזהו מה שראה בלעם. ואמר שהאל והוא הכח האלקי שהוציאו ממצרים כתועפות ראם לו. וכבר פירשנו תועפות לשון ויעף וכן תועפות הרים. הוא משל לפריחה בגבוה. והראם אם שהולך בדרך הילוכו לאט לאט. מכ״מ הוא רץ מאד ע״י פסיעותיו הגסות כן אע״ג שדוד הלך בדרך הטבע בצבא הגבורים מכ״מ הלך פסיעות גסות מאד. עד אשר יאכל גוים צריו. יאכל גוים שהם צריו. ולא כל אוה״ע. ולא כמו שכתוב להלן בנבואה למלך המשיח וקרקר כל בני שת ויבואר שמה. אבל בימי דוד אכל רק גוים שהם צריו:

2ועצמותיהם יגרם. הנה בשאול המלך כתיב ואל כל אשר יפנה ירשיע וגבי דוד המלך כתיב ויהי דוד לכל דרכיו משכיל. ובשניהם הכונה שהצליחו במלחמתם. אבל הנ״מ שביניהם שיש מתגבר במלחמה ואינו כובש את שכנגדו תחתיו. ורק מפיל ומחליש אותם. נמצא אינו מצליח את אומתו. אלא מרשיע את שכנגדו. ויש מתגבר וכובש תחתיו. וזהו הצלחת האומה. וזה היה הנ״מ בין שאול לדוד. שאול היה רק מחליש ומרשיע את שכנגדו. ודוד היה כובש ומעמיד נציבים שלו באדום ובמואב וכל האומות שכבש. וטעם השנוי נתבאר בספר דברים ל״ג י״א יע״ש. וזהו מה שראה בלעם ועצמותיהם היינו חזוק של הגוים. יגרם. מלשון גורר שגררם אליו וטפלם לישראל:

3וחציו ימחץ. שהנ״מ עוד בין שני הכיבושים דהמרשיע את שכנגדו אינו מחליש אלא לשעה. עד שיתחזקו בעוד כמה שנים. וא״כ ההכרח להיות נשמר. כמו שאמר הנביא לאחאב בעת כבש את ארם בראשונה לך התחזק וגו׳. משא״כ מי שכובש תחתיו ומעמיד נציבים. הרי אינו מניח להם שיתגברו. וא״צ להזהר עוד וזהו מה שראה בלעם על דוד וחציו ימחץ. ישבר את החצים שנלחם בהם שלא יהא נצרך עוד למלחמה. וכך היה בסוף ימי דוד וכל ימי שלמה: