הדר זקנים על התורה, בראשית מח:כב

1ואני נתתי לך שכם אחד על אחיך. וקשה להר"מ והלא מטיל שנאה ביניהם. ובשביל שני סלעים מילת שהוסיף יעקב יותר לאחיו נתגלגל הדבר וירדו אבותינו במצרים. גם זה תימא על יוסף שנתן לבנימין שלש מאות כסף וחמש חליפות שמלות ולכולן לא נתן רק חליפות שמלות. וי"ל לא נתקנאו אלא בשביל שנתן יעקב ליוסף יותר מלשאר בניו בעודו הדיוט וקטן כמוהם. דנראה בעיניהם שהיה לו לכבדם יותר מפני שהיו גדולים ממנו אבל עתה שהיה מלך אמרו בלבם הדין עמו שחולק לו כבוד. וגם ראו שנתקיימו החלומות ונצטרכו לו. ויוסף שכבד בנימין יותר מכולם לא נתקנאו בדבר כי אמרו שהוא בן אמו. אך קשה שהרי הרבה משאת בנימין ממשאות כולם חמש ידות ועדיין לא ידעו שזה יוסף וא"כ מטיל שנאה ביניהם בסעודה. וי"ל דמאותה שעה היה בלבו של יוסף לגלות עצמו אל אחיו וכיון שידעו הדבר הלכה הקנאה. עוד י"ל לפי שאמר להם להביאו שם יש לו לחננו יותר מן האחרים:

2שכם אחד על אחיך. מדרש. שכם ממש כדכתיב ואת עצמות יוסף וכו' קברו בשכם. משל לגנבים שגנבו חבית מלא יין ומצאם בעל הבית. אמר להם בחסדיכם אחר שתשתו היין החזירו לי החבית למקומו. כך יוסף בשכם גנבוהו ובשכם החזירו העצמות:

3בחרבי ובקשתי. לאחר שהרגו שמעון ולוי אנשי שכם נתקבצו כל סביבותיו להרגם. בא יעקב וחגר חרבו וקשתו ועמו כל השבטים. ונפתלי נשא את יהודה על כתפיו והרגו כל אויביהם. שאל יעקב לבניו לאחר מלחמתם מי עשה יותר במלחמה אני או אתם אמרו לו אבינו אתה זקן ומה יכולת לעשות. א"ל עתה תראו למי הכח. הוליכם יעקב אצל שער אחד ונעל אותה דחפו כולם לנגדו ולא יכלו לפותחה. מיד הודו לו שעל ידו נעשתה המלחמה והיינו הא דכתיב בחרבי ובקשתי: