הדר זקנים על התורה, במדבר כג:י

1מי מנה עפר יעקב. אסמכתא מכאן לשום המילה בחול ובעפר. ומה שאנחנו אומרים ברוך הבא לפי שתיבת הב"א עולה שמונה ומברכינן התינוק הנימול לשמונה:

2ומספר את רובע ישראל. ומספר רובע מי מנה. וי"ל רובע לשון רביעה כלומר זרע הראוי לצאת מהם. וי"ל רובע לשון רביעית שראה ישראל שוכבים בארבע דגלים אמר אפי' הרביעית אינני יכול לספור:

3תמות נפשי מות ישרים. מכאן יש להוכיח מן התורה שישראל יש להם חלק לעולם הבא ובגן עדן שהרי ברוח הקדש היה מדבר ואם אין תועל' למתים מה לי מות ישרים מה לי מות רשעים:

4תמות נפשי מות ישרים. ידע בעצמו שהוא נטרד התחיל לבקש על עצמו משל לטבח שבא לשחוט פרתו של מלך והיה המלך צופהו הרגיש הלה והשליך מידו הסכין והיה משפשף בה וממלא האבוס שלפניה אמר תצא נפשי שבאתי לשחטה וזנחתיה כך אמר בלעם תמות נפשי שבאתי לקלל ישראל ואני אברך: בתחלה כתיב וכל שרי מואב אתו. ולבסוף כתי' ושרי מואב. כיון שראו שהיה מברך ישראל הלכו להם מקצתם:

5ויבא אלהים אל בלעם. פירשנוהו לעיל בספר ויקרא:

6וכה תדבר. אמר לו עליהם אמרתי כה יהיה זרעך ואני אקיים:

7ויודע דעת עליון. שיודע לכוין שעה שהקב"ה כועס בה. וכל אותם השנים לא כעס הקב"ה. כדכתיב בהפטרה דבלק. עמי זכור נא מה יעץ בלק מלך מואב ומה ענה אותו בלעם בן בעור. והפי' הוא שכל אותם השנים לא כעס הקב"ה על ישראל: מחזה שדי יחזה לאביזי"און: