הגיונות אל עמי, חלק א, ראש השנה יג

1מן המצר

2א. הפכו ותקע בו לא יצא.

3״מן המצר קראתי יה ענני במרחב יהֹ״ (תהלים קיח, ה), ובירושלמי מוכיח מזה, שהשופר צריך להיות צר בתחלתו ורחב בסופו, ואם הפכו ותקע בו לא יצא.

4יש עשרה טעמים על תקיעת שופר, וכל הטעמים יחד אפשר לכלול בשני סוגים שהם אחד, היינו הצרות של חיינו אנו, והרחבות לאין שיעור ולאין תכלית של חיי העולמים.

5ואמנם מובן מאליו, שהמושג צר ורחב בזה איננו רק לשבר את האוזן. כי גם אם נאמר, שחיי האדם לגבי הנצח הם כטפת מים לגבי הים, גם המשל הזה גופא לגבי הנמשל הוא עוד פחות מטפה לעומת הים. כי באמת לגבי הנצח הננו עוד פחות מאין ואפס. וזה נאמר גם על בחירי המין האנושי בכלל.

6״מחטב עציך עד שאב מימיך״ ומקשים, שאם כיוונה התורה בזה לאמר, שכולם נצבים לפני ד׳ מן היותר גדול שבחברה האנושית עד היותר קטן שבה, הלא אין כל הבדל אף במשהו מן החוטב עצים להשואב מים, שבאמת שניהם עומדים כמעט במדרגה אחת במצבם החברותי?

7אך באמת זהו גופא משמיעה לנו התורה, כי ההבדל בין היותר גדול ובין היותר קטן הוא רק מעין ההבדל שבין שני המובחרים והמאושרים כביכול האלה.

8וצורת השופר גופה מבליטה במדה ידועה את כל הטעמים של השופר, שכאמור כולם קולעים למטרה אחת כנ״ל. והשופר צר בתחילתו, במקום הנחת הפה של התוקע, להראות, כי גם החכמים ביותר - כי גם תקיעת שופר ״חכמה ואינה מלאכה״ - מביטים רק על ידי נקב צר שאין באמת שום משל ודוגמא לקטנותו וצרותו. או, יותר נכון, שדוקא החכם היותר גדול מרגיש זאת, ומאידך גיסא, מרגיש את כל המרחב של חי העולמים.

9בקיצור, רק אז, כשמרגיש האדם את ה״מן המצר״ שבו, אז הוא בא למענה של ה״במרחב יה״.

10אבל יש גם כאלה שמהפכים את הקצר ומקצרים את הרחב, ואילו המה בודאי מהפכי עולם, ואין הקב״ה יכול לדור עמהם בכפיפה אחת.

11ב. ענוה באה מגדלות האדם.

12״והאיש משה ענו מאד מכל האדם אשר על פני האדמה״ (במדבר יב, ג).

13ולכאורה הלא ״הכל בידי שמים חוץ מיראת שמים״, ומדת הענוה גם כן נכנסת בודאי להסוג של יראת שמים, ואיך אפשר לה להתורה גופה להגיד בודאות כל כך, כי לא ימצא בכל המין האנושי שעל פני האדמה ענו כמשה?

14אכן באמת ענוה איננה נכנסת רק בסוג יראת שמים לבד, אך גם בסוג הגדלות, כי כל מה שהוא, האדם, גדול ביותר, הנהו ענו ביותר.

15כי כל החכמות שבעולם הנה בתחילתן מביאות את האדם לידי גאוה, אבל כל מה שאתה מתעמק בהן הנך נעשה קטן יותר ויותר, כי כל החכמות מקורן ושרשן בהאין-סופיות ולגבי האין-סופיות מתבטל האדם בתכלית הביטול, והיה כלא היה. ואם ״לא קם נביא עוד בישראל כמשה״, ממילא מובן, כי ״והאיש משה ענו מאד מכל האדם אשר על פני האדמה״. כי הא בהא תליא, הגדלות והעניוות עולות במאזנים יחד.

16ו״מן המצר״ מחד גיסא וה״מרחב-יה״ מאידך גיסא עולים בד בבד, וקנה המדה לדעת עד כמה זכה האדם לה״מרחב יה״ הוא ה״מן המצר״ שבו.

17ג. כל ידיעתינו באה מהכרת ה״אני״ שבאדם.

18״מן המצר קראתי יה ענני במרחב יה״.

19כל מה שאנו יודעים בטבע ומלמעלה מדרך הטבע, כל מה שאנו מכירים מעולם הזה ומעולם הבא, מעולמות התחתונים ומעולמות העליונים, הכל הוא כפי מה שביארנו רק תולדות ותולדי תולדות לאין קץ ולאין גבול במספרם מההכרה של מלה קטנה בת שלש אותיות: ״המלה ״אני״.

20כי אם אמנם הרבה דברים יש בטבע, שאנו מרגישים באמצעות החמשת חושים שלנו, אבל כולם, כל החושים הנ״ל, הרי תלויים ומסובבים הם בה״אני״, שזהו המרכז הראשי, הצנור העיקרי, שממנו מסתעפים ומסובבים כל החושים, והוא הוא המחיה את כולם ומאחד אותם לחטיבה אחת, ואם יראה, למשל, היום איזה דבר ורואה את אותו הדבר למחר והוא יודע שהוא הוא אותו הדבר, הרי זה בא רק מהנקודה המרכזית, האני שבו.

21ולא מיבעי בכל מה שאנו יודעים מחוץ לטבע, מהעולמות העליונים, שבזה אין תפיסת החושים כלל, שבזה ה״אני״ הוא לא רק המקור היחידי והראשי, אלא שהוא ה״עצם״ בכל הידיעות האלה - וכבר אמר הבעש״ט ז״ל ״דע מה למעלה ממך״, שממך, ורק ממך, אתה יודע את כל מה שלמעלה, ולא רק הקבלה אך גם הפילוסופיה, להבדיל, מעמידה את ה״אני״ במרכז המחשבה וכל שאר הנמצאים אפשר להקיש רק מתוך ודאות.

22ואם נשים לב לכל המדעים הרבים שקנתה לה האנושיות מימי אדם הראשון עד היום הזה, והאנושיות עדיין לא פסקה מלדת והיא פרה ורבה בידיעותיה עוד מיום ליום לאין שיעור ולאין קץ ותכלית וכל זה רק ממקור יחידי, כאמור, ממקור האני שבאדם.

23אז מבלי משים נקרא ביחד עם נעים זמירות ישראל ״מן המצר קראתי יה ענני במרחב יה״ (תהלים קיח, ה), על ידי המצר שמסרת ברשותנו, על ידי הכרת האני שבנו, נפתחים לפנינו מרחבי יה, סודות הבריאה ורזים נעלמים, רזי דרזין וסודי סודות.

24וזהו שמצינו במדרש (ילקוט שמעוני פ׳ אמור רמז תרמה) ״אמר הקב״ה לישראל, שפרו מעשיכם, הריני נעשה לפניכם כשופר הזה, מה שופר מכניס בזה ומוציא בזה, כך אני עומד״ וכו׳, כלומר כשם שהשופר מכניס ממקום צר ומוציא למקום רחב, כך הקב״ה גופא הוא בעצמו נעשה לפנינו כשופר הזה.

25והתורה גופה, הלא כולה, כידוע, נכללת בעשרת הדברות, וכל עשרת הדברות בשני הדברות הראשונות, שכולם שמעו מפי הגבורה והמה נכללים בהמלה הראשונה של ״אנכי״.

26בקיצור, הכל גם המדעים וגם התורה הקדושה, הכל נפתתחים לפנינו רק על ידי ה״אני״ שבקרבנו והאני של חי העולמים. ולזה מרמזת גם כן צורת השופר שהוא צר בתחילתו ורחב בסופו, השופר שמרמז על מתן תורה ודעת בכלל.

27ד. שופרו של משיח.

28והשופר בא לרמז גם כן על שופרו של משיח, וגם על זה נאמר ״מן המצר קראתי יה״, כי הגאולה האחרונה אי אפשר לה לבוא רק באופן של הגאולה הראשונה במצרים, שכתוב ״ויאנחו בני ישראל מן העבודה ויזעקו ותעל שועתם אל האלקים מן העבודה״ (שמות ב, כג), ואם הגאולה האחרונה תפתח לנו את מרחבי יה שבעתיים מכפי הגאולה הראשונה, הנה גם ה״מן המצר״ שקדמה לה תצר לנו שבעתיים מכפי הגלות הראשונה של מצרים, וגם חז״ל גופא יראו מאד מפני חבלי-משיח ואמרו (סנהדרין צח, ב): ״ייתי ולא אחמיניה״.

29״ובאו האובדים בארץ אשור והנדחים בארץ מצרים והשתחוו לד׳ בהר הקודש בירושלים״ (ישעיהו כז, יג), ואם לא זכינו עדיין לזה לבוא להשתחוות בהר הקודש, זהו רק מפני שאין אנו מרגישים שהננו באמת אובדים ונדחים, גם באלה הארצות שהננו שוקטים על שמרינו.

30בקיצור, גם לענין שופרו של משיח נאמר אם ״מן המצר קראתי יה״ אז ״ענני במרחב יה״ ואם עדיין לא בא הבמרחב יה, האשם לא בו חלילה, אך בנו, שאין אנו מרגישים את ה״מן המצר״ כראוי.