הגיונות אל עמי, חלק א, לשבת שובה כא

1תשובה תחילה

2״וישב ראובן אל הבור מהיכן שב? משקו ותעניתו. אמר הקב״ה, אתה פתחת בתשובה תחילה לפיכך עתיד בן בנך שיפתח בתשובה תחילה, שובה ישראל עד ד׳ אלקיך״ (ע״פ פסיקתא דרב כהנא כד, ט).

3א. תשובה נאמרה גם על מצוה.

4טעות הוא הדבר מה שכולי עלמא חושבים, כי תשובה לא ניתנה רק על עברה, כי באמת תשובה נאמרה גם על מצוה, ולאו דוקא לבעל עברה ניתנה תשובה, אך גם לצדיק גמור ניתנה תשובה, ובאמת הלא תשובה נחשבה בין התרי״ג מצוות, זאת אומרת, שגם מי שמקיים את כל התרי״ב מצוות שבתורה גם הוא עוד לא יצא ידי חובתו, אם לא יקיים את המצוה התריגי״ת של תשובה ולכאורה בר נש שכזה, שלא החסיר אף מצוה אחת מכל המצות שבתורה ועשה את כולן בדחילו ורחימו בכל פרטיהן ודקדוקיהן מצד הדין ולפנים משורת הדין, על מה ישוב צדיק הדור שכזה?

5אכן באמת גדרה של תשובה הוא השתלמות נפשית תמידית ואין סופית של האדם.

6כי כשם שאין עמידה במצבו הגופני של האדם, ואם עליה אין כאן, ירידה יש כאן, כך הוא הדבר גם כן בנוגע למצבו הרוחני של האדם.

7״זקני תלמידי חכמים, כל זמן שמזקינים, דעתם מיושבת עליהם וזקני עם הארץ, כל זמן שמזקינים, דעתם מטורפת עליהם״ (ע״פ משנה קנים פ״ג, מ״ו) ועל כל פנים או מיושבת או מטורפת אכן על מקום אחד לא ישארו, ואי אפשר להן להשאר, כי אז אין לך ירידה גדולה מזו.

8ובכן תשובה הוא התפתחות שאינה פוסקת של הרוח כדברי בעל ה״תניא״ על המאמר ״לעולם ירגיז אדם יצר טוב על יצר הרע״ (ברכות ה, א), שגם את היצר טוב גופא נחוץ להאדם שירגיזו בכל רגע ולא יתן לו מנוח, כי בלי הרגזה יתירה מצד האדם גם הוא, היצר טוב גופא, נעשה ליושב בטל, והבטלה מביאה לו לידי שעמום.

9וכדברי ״בעלי המוסר״ על הכתוב ״ראה האלקים עשה את האדם ישר והמה בקשו חשבונות רבים״, שהכוונה הוא, כשיתרגל במעשה הטוב עם מחשבה הטובה כאילו היום ניתנה לנו, אז יהיו כוחותיו ישרים, ו״המה״ פירוש לעשותם ישר ״בקשו״, פירוש מבקשים הרבה חשבונות ובזה יצליח, ומבאר זאת על פי דרכו, כי כלל גדול בחיים, שאין לך דבר בעולם הזה שכולו טוב, ורק על עולם הבא אמרו עולם שכולו טוב, ושמע מינה, שלא כן העולם הזה. וזה נאמר גם על החינוך, שלכאורה, אין לך מדה יותר טובה מהעצה של ״חנוך לנער על פי דרכו גם כי יזקין לא יסור ממנה״, אבל, מאידך גיסא, גם בזה כרוך רע לא מעט, כי אחרי שנשרשו בקרבנו ידיעת כל הדברים הרמים והנשאים האלה מילדותנו, כמו הידיעות שיש בורא שמים וארץ, וכי הוא משגיח על ברואיו וכו׳, אשר אז השכל חלש מאד והידיעה והבנה היא דעת קלישתא והבנה רזה, ותמיד כשיוסיף ימים על ימים ישתמש תמיד ביסודי הדת בידיעתו הרזה והקלושה מילדותנו, ונעשית זאת כטבע שני שקשה להפרד ממנה, אם לא על ידי עמל ויגיעה רבה, להשתמש בידיעה חדשה ובחשבונות רבים, וזהו מלאכה רבה כענין שאמרו ״קשה עתיקא מחדתא״, והנסיון מעיד על זה, ולכן מדרך הבעלי בתים לאחוז בחומרת המנהגים יותר מחומרת הדינים, לומר, כי כל יראתם וגם קיום המצוות שלהם הוא רק מ״חינוך הנעורי״ מעין ״פסקי בעלי בתים״ (ועי׳ ב״דרכה של תורה״ פרק ט״ו הנדפס בתור פתיחה לספרי ״דרכי הקנינים״ ח״ב).

10ועל כן אמר הגאון החסיד ר׳ שמחה זיסל זצ״ל, תלמיד מובהק של הגאון אור ישראל סלנטר ז״ל, שכל השנה צריך להיות כמו אלול, ואף על פי כן אלול צריך להיות אלול. כלומר, שהתשובה היא מעין רפואה קודמת למכה. התשובה היא לא כמו שמדמים הכל, שזוהי מעין מדיצינה למחלה, בעוד שבאמת זוהי ״היגינה״ המצילה לאדם מכל מחלה ומכל תקלה.

11וגם במלות הללו אנו משתמשים רק כדי לשבר את האזן, כי גם ״ההיגינה״ הוא רק אמצעי לתכלית, בעוד שתשובה היא תכלית בפני עצמה. זוהי מצוה המזהירה לאדם שבל יסיח דעתו אף לרגע, שעליו ללכת בעבודת ד׳ קדימה, קדימה, ולהזהר בכל הזהירות לא רק מפני נסיגת אחורנית, אך גם מפני עמידה שהיא באמת ירידה, ולא רק שהוא צריך לפשפש במעשיו הרעים, אך גם לא פחות מזה הוא צריך לפשפש במעשיו הטובים.

12וזהו שאמר הכתוב ״אם בחקתי תלכו״ (ויקרא כו, ג) שאין די בשמירת החוקים לבד, בלי הליכה בחוקים, ואם הוא עושה את החוקים היום ומחר, הנה אותם החוקים גופא צריכים לקבל מחר אופי יותר מרומם ונשא בקדושתו מאתמול.

13בקיצור, התשובה זוהי מצות עשה שלא הזמן גרמא, אך בכל שעה ובכל רגע החובה עליו, שיהיה בכלל ״מעלים בקודש ואין מורידים״, שזאת אומרת, שאם לא יהיה בכלל ״מעלים״ ממילא הוא בכלל ״מורידים״. התשובה זוהי עלית נשמה, שאינה פוסקת, התשובה שומרת לו לאדם שלא יפול בפח ה״כדאשתקד וכדאתמול״ ורק יעלה במעלות מעלה מעלה. כי, כידוע, אין האדם יוצא ידי חובתו בקיום הדין לבד, אם לא יעשה גם לפנים משורת הדין, אבל גם זה ידוע, כי האדם המחמיר על עצמו לעשות לפנים משורת הדין, כיון שקיבל זאת על עצמו, כבר נעשה זה גופא לחיוב עליו, מצד הדין, מצד נדר, ובכן שוב לא יצא ידי חובת של לפנים משורת הדין.

14וזהו שאמר הקב״ה לראובן, אתה פתחת בתשובה תחילה, אף על פי שבאמת כבר הקדימו לפני אלפים שנה קין ואדם הראשון, אך גדול היה חידושו של ראובן בזה של תשובה תחילה, כלומר, תשובה לפני העברה, ואדרבא תשובה על המצוה, לפשפש גם בהמצוה גופה, שמא לא יצא את חובתה כראויה.

15אם אדם הראשון וקין עשו תשובה בזה אין שום חידוש, שהרי אדם הראשון עבר מקודם על ציוויו של הקב״ה שאמר לו בפירוש ״ומעץ הדעת טוב ורע לא תאכל ממנו״ (בראשית ב, יז), והוא השיב לו ע״ז ״אכלתי ואוכל״ (מדרש רבה בראשית יט, יב), ואם קין עשה תשובה, הלא בודאי ובודאי שאין בזה שום רבותא, כי באמת היה גדול עונו מנשוא להרוג ולשפוך דם של אחיו, עצמו ובשרו, ולמותר להגיד, כי את התשובה של אלו השנים אי אפשר לכלול בכלל של ״תשובה תחילה״, כי באמת תשובתם היתה כמעט אחרי המועד. אבל ראובן, שעליו מעיד הכתוב בעצמו (בראשית לו, כא) ״וישמע ראובן ויצילהו מידם״, ראובן, שלא התירא כלל הוא לבדו לעמוד נגד כל אחיו ולהכריז בקול גדול ״לא נכנו נפש אל תשפכו דם״, ובכל זאת ״וישב ראובן אל הבור שב בשקו ותעניתו״, הנה על כגון זה בודאי ראוי לומר ״אתה פתחת בתשובה תחילה״, זוהי תשובה קודם החטא, זוהי תשובה לא על עברה, אך על מצוה, לפשפש גם במעשי המצוה אולי לא יצא ידי חובתו כראוי, זוהי עלית נשמה תדירית, זוהי ניקור וחטוט שאינו פוסק בתכונת עצמו גופא, זוהי ה״כבדהו וחשדהו״ בנוגע לנשמתו גופא. בקיצור, ״זוהי תשובה תחילה״. ובשביל זה זכה, שבן בנו פתח גם כן בתשובה תחילה.

16ובעוד שכל הנביאים היו קוראים ״שובו בנים שובבים״ (ירמיה ג, יד) הנה הוא היה הראשון שהכריז ״שובה ישראל עד ד׳ אלקיך״ (הושע יד, ב) דוקא הישראל, היחסן, ה״יהודי היפה״, הבעל מזרח, הצורבא מרבנן, ה״בר אורין ובר אבהון״ דוקא הוא יפשפש במעשיו.

17״שובה ישראל עד ד׳ אלקיך כי כשלת בעונך״ שבזה מקדים את ה״שובה״ לפני ה״כשלת בעונך״, כי ברם הדבר שבזה כל החידוש בתשובה, שהתשובה תהיה לפני הכשלון, ורק מתוך שפופרת של התשובה יראה את הכשלון שלו בעבר, ואז גם בהמצות גופא יראה כשלון בעונות.

18ב. תשובה בלי עבירה - התשובה היותר מובחרה.

19וחז״ל אומרים ביומא (פו, ב) ״אמר ר׳ יוחנן, גדולה תשובה שדוחה את לא תעשה שבתורה, שנאמר, לאמר הן ישלח איש את אשתו והלכה מאתו והיתה לאיש אחר, הישוב אליה עוד וגו׳, ואת זנית רעים רבים, ושוב אלי נאם ד׳״.

20ו״מקשים העולם״ על זה: הלא ידוע הוא הכלל דאין עשה דוחה לא תעשה שבפשיעה כמבואר בתוס׳ עירובין (ק, א) שהקשו, על הא דנתערב מתן ד׳ במתן אחת, שאנו באים בזה משום בל תוסיף, והקשו, דאמאי לא נימא, דאתי עשה ודחי לא תעשה? ותרצו ״דלא דמי כלל לכלאים בציצית, דהכא על ידי פשיעה הוא בא, והיה יכול להתקיים בלי דחיית הלאו״ והלא אין לך פשיעה יותר גדולה מזו של עברה, שבשבילה הוא צריך לתשובה?

21ולמותר להגיד, כי לפי דברינו אין בזה התחלת קושיא, כי לא רק שאפשר לתשובה בלי עברה, אך אדרבא כי התשובה בלי עברה, זוהי התשובה היותר מובחרה ומהודרה.

22ג. כל תכלית החיים היא המלחמה.

23״קחו עמכם דברים ושוב אל ד׳״. (הושע יד, ג).

24מספרים, ששאלו לאלכסנדר מוקדון בעת שהיה רץ כצבי ביחד עם חילותיו ללכוד מדינה אחרי מדינה, ושאלו לו ידידיו, ומה יהיה כשתלכוד את כל מדינות אסיה? והשיב, אז אלך ללכוד את כל מדינות אירופה, ומה יהיה אחרי כך? אז אכבוש ואדביר תחת רגלי את כל מדינות וממלכות של אפריקה וכו׳, וסוף סוף מה יהיה אחרי כך? שאלו לו קרוביו ומיודעיו, ועל זה נתן התשובה, כי אז ישוב אל המנוחה וינוח בכבוד על כסא ממלכתו.

25ואם כן הדבר, שאלו לו שוב המקשנים הנ״ל, אם כל התכלית הוא לשבת במנוחה, מי לא יתן לך כבר עכשיו להוציא את התכלית הזו מכח אל הפועל? מי לא יתן לך כבר עכשיו מנוחה ומרגוע, ומדוע אתה מחרף נפשך כל כך על תכלית, שבכל רגע ורגע אפשר לך להתשמש בזה תיכף ומיד?

26אכן באמת קושיא מעיקרה ליתא, והיא קושיא של הבל, כי ברם הדבר, שאין המלחמה באה בשביל השלום אך להיפך, השלום בא בשביל המלחמה, לא המלחמה הוא האמצעי והשלום - התכלית, אך כלפי לייא. כל תכלית החיים היא המלחמה, מלחמת החיים וחיי המלחמה אלו המה שמות נרדפים, ואם האדם נח לרגע הוא רק כדי לאזר את כוחותיו אחר כך, שיוכל להלחם ביתר שאת ויתר עוז, ולנוח בשלום בתור תכלית כשהיא לעצמה, זהו רק ״לנוח בשלום על משכבו״, זוהי המנוחה בבית הקברות, בבית עולמים.

27ובאמת, לא נלחם אלכסנדר מוקדון בשביל התכלית של המנוחה אחרי כך, אלא שהמלחמה כשהיא לעצמה היתה לו תכלית בפני עצמה.

28והיהדות שהיא מגנה את המלחמה בכל שמות הגנאי שבעולם, וכל תשוקתה ומטרתה היא ״שלא ישא גוי אל גוי חרב ולא ילמדו עוד מלחמה״, גם מודה בעיקר העיקרים הזה, שכל תכלית החיים היא המלחמה, אלא שבמקום מלחמת הדמים היא גורסת מלחמת הרוח - זוהי מלחמת היצר, וגם היא סוברת, שכל התכלית הוא בכבוש, אך לא בכבוש מדינות זרות, אך בכבוש היצר של עצמו.

29ובדיוק אמרו חז״ל (אבות פ״ד מ״א) ״איזהו גבור הכובש את יצרו״ לכובשו ולא להכחידו לגמרי, כי אז הרי תחדל המלחמה לגמרי, ובאין מלחמה אין חיים. וזהו שמספרים חז״ל ביומא (סט, ב), כשהקב״ה מסר את היצר הרע לגמרי בידי בני אדם ״אמר להו, חזו דאי קטליתו ליה לההוא כליא עלמא, חבשוהו תלתא יומי, ובעו ביעתא בת יומא בכל ארץ ישראל ולא אשתכח״, כי כשחדל היצר הרע לגמרי, אז, חס ושלום, אין חיים, כי לא יהיה שוב מה לכבוש ועם מי להלחם.

30ומנקודת השקפה זו אמרו חז״ל (מובא ברש״י ויקרא כ, כו) ״אל יאמר אדם, אי אפשי בבשר חזיר - כי הלא אז אין מלחמת היצר - אלא אפשי ואפשי אבל מה אעשה והקב״ה שבשמים גוזר עלי״, ו״מקום שבעלי תשובה עומדים אין צדיקים גמורים יכולים לעמוד״ (ע״פ ברכות לד, ב) ועל ידי התשובה ״זדונות נעשות לו כזכויות״ (יומא פו, ב), וזהו שאמרו חז״ל ביומא (שם) ״היכי דמי בעל תשובה? אמר רב יהודא, באותה אשה, באותו פרק, ובאותו מקום. כי רק אז גבורתו של האדם כשעומד פנים אל פנים לעומת האויב היותר נורא שלו, לעומת היצר הרע, והוא כובש לו באותן הפוזיציות ששם נתבצר.

31וזהו שאמר הנביא ״קחו עמכם דברים ושובו אל ד׳״, כי אין אתם צריכים לשאול דברים מצדיקים אחרים ומבעלי מצות הרחוקים מכם, אך אפשר לכם לקחת את אותם הדברים גופא שבהם חטאים ולתת בהם, בהדברים אלה, נשמת חיים, נשמה קדושה וטהורה, כי זוהי תכלית המלחמה להפוך את האויבים לאוהבים ואת ה״סטרא אחרא״ לסטרא דימינא.

32ד. תשובה אחרי תשובה.

33״כי ביום הזה יכפר עליכם לטהר אתכם מכל חטאתיכם לפני ד׳ תטהרו״ (ויקרא טז, ל).

34אמרנו, כי תשובה נאמרה עוד לפני החטא וכמו כן תשובה נאמרה גם אחרי התשובה, כי על ידי התשובה גופא הוא צריך שוב לתשובה. כי מאחר שהקב״ה מדקדק עם הצדיקים כחוט השערה, ואם על ידי התשובה הוא נעשה בבחינת צדיק הלא אותם חוטי השערה שלא דוקדקו עמדו מקודם בהיותו רשע, חוזרים ונעורים שוב והקב״ה סופר ומונה אותם ומביאם בחשבון.

35וזהו שאמרו חז״ל (במדרש תנחומא אמור סי׳ ל) ״ולקחתם לכם ביום הראשון, ראשון לחשבון עוונות״, כי על ידי יום הכפורים מתחיל שוב חשבון חדש, חשבון של עוונות, ולא לחנם הוקבעו ד׳ ימים בין יום הכיפורים לסוכות, כי הוא כדין קרבן פסח שצריך בקור ד׳ ימים לבקרו היטב היטב אם אין בו מום, וביחוד מום שבסתר, כי את מום שבגלוי הלא רואים תיכף ומיד.

36ועל ידי יום הכיפורים שנעשה האדם בבחינת מה לצדיק, אז הוא שוב צריך בקור על מומיו שבסתר, על אלה החטאים של חוט השערה, שלא היו ניכרים ונרגשים כלל מרוב דקותם, וזהו שאמר ״כי ביום הזה יכפר עליכם מכל חטאתיכם לפני ד׳ תטהרו״, על ידי הכפרה צריך האדם שוב לטהרה, על ידי הכפרה דוקא הוא רואה סימני טומאה מה שלא ראה זאת כלל מקודם.

37ה. האימה מפני הגן עדן.

38ושמעתי מליצה חסידית יפה על מאמר חז״ל ״ת״ר, כשחלה ר׳ יוחנן בן זכאי נכנסו תלמידיו לבקרו, כיון שראה אותם התחיל לבכות, אמרו לו תלמידיו - וכו ׳ - מפני מה אתה בוכה? אמר להם, אילו לפני מלך בשר ודם היו מוליכין אותי - וכו׳ - ועכשיו שמוליכין אותי לפני מלך מלכי המלכים הקב״ה - וכו׳ - ולא עוד, אלא שיש שני דרכים לפני, אחת של גן עדן ואחת של גיהנם ואיני יודע באיזה מוליכין אותי ולא אבכה״ (ברכות כח, ב), ש״מקשים העולם״ שהמלות ״ולא עוד״ מיותרות הן לכאורה? אך באמת מלבד הבכיה שבכה מצד אימת הדין ואימת הגיהנם, בכה גם על זה שיש שני דרכים לפניו, אחת של גן עדן, כלומר, על זה, שיש בו עוד רגש הגאוה לחשוב שיזכה לגן עדן, ויש לו איפא עוד סברא שהוא בכלל הצדיקים, ועל זה עוד נחוץ לבכות ביותר, וזהו שאמר ״ולא עוד״ נוסף על אימת הגיהנם, הוא בוכה על הסברא שנצנצה במוחו שיזכה לגן עדן.

39וכמו שאמר אחד מגדולי החסידים, כי יותר הנו אוהב את הרשעים שיודעים שהמה רשעים, מהצדיקים, שמדמים בנפשם שהמה צדיקים.

40ו. הקב״ה זוכר דוקא את הנשכחות.

41ור׳ משה ליב מססוב ז״ל היה אומר על מה שכתוב כי זוכר כל הנשכחות אתה, שהכוונה שאתה לבדך, זוכר רק את הנשכחות בלבד.

42עשה אדם מצוה ושכחה - אתה זוכרה, ואם אדם לא שכחה ומתגדל בה - אין אתה זוכרה.

43אדם עושה עברה ושכחה אתה זוכר אותה. ואם האדם זוכרה וחטאתו לפניו תמיד - אתה שוכחה.

44אם האדם זוכר את עצמו ומתגאה ב״האני״, שבו אז הקב״ה שוכחו כביכול ומסיח את דעתו ממנו. אבל אם האדם שוכח את עצמו ונעשה בעיניו גופא ל״שכחה״, אז אתה בלבדך זוכר אותו, הוא נעשה שכחה לכל העולם כולו, אבל אתה זוכר אותו לעולם ולעולמי עולמים.

45ואין לו להקב״ה בעולמו, אלא ל״ו צדיקים נסתרים בלבד, הנסתרים מכל האנושיות אבל נגלים המה למלך מלכי המלכים הקב״ה.

46ונחזור לענינינו, שסוף סוף על ידי התשובה יש שהנסתר גופא נעשה לנגלה בעיניו, על ידי התשובה ידע הצדיק שהוא צדיק, ועל ידי התשובה יש שני דרכים לפניו, אחת של גן עדן, ואזי הוא צריך שוב לתשובה, תשובה על תשובה עד אין סופיות ״וכל ימיו - של האדם הישראלי - בעמוד והחזר קאי״.

47ואחרי ה״שובה ישראל״ ה״תשובה תחילה״ שוב הוא צריך לתשובה של ״קחו עמכם דברים ושובו אל ד׳״.