הגיונות אל עמי, חלק א, לשבת שובה כב

1תשובה קדמה לבריאת עולם

2״אף תשובה קדמה לבריאת עולם, שנאמר, בטרם הרים ילדו ותחולל ארץ ותבל ומעולם ועד עולם אתה אל, תשב אנוש עד דכא, ותאמר, שובו בני אדם״, (ע״פ מדרש רבה בראשית א, ד).

3א. הבחירה שבאדם.

4מחלוקת נושנה היא אצל הפילוסופים מדור דור, על דבר הבחירה שבאדם, זאת אומרת, אם יש לאדם בחירה מוחלטת או לא.

5ובכל דור ודור קמו פילוסופים שונים, שרצו לכפור בהעיקר, או, יותר נכון, בעיקר העיקרים הזה.

6לפנים באו לידי כפירה בעיקר זה מרבוי אמונה, והיום - מחוסר אמונה.

7הראשונים נקראו בשם פטליסתים, והאחרונים בשם דיטרמיניסתים.

8הראשונים אמרו, כי כיון שאין אדם נוקף אצבעו למטה אלא אם כן מכריזים עליו מלמעלה, הרי אין בחירה לבן אדם, ושכחו כי ״הכל בידי שמים חוץ מיראת שמים״, והאחרונים באים בטענת סיבה ומסובב, כי כיון שאנו רואים, שכל מה שהאדם עושה הוא עושה מכח איזה סיבה ידועה - וטעם ונמוק ידוע, והסיבות, הטעמים והנמוקים הרי אינם תלויים בידו, הלא כל הבחירה אין לה על מה לחול.

9ולדבריהם, האדם אינו פועל, אך נפעל, אינו אוביקטיבי, אך סוביקטיבי, אינו בוחר, אך נבחר לעשות תפקידים ידועים על פי סיבות חצוניות שונות שאינן תלויות כלל בידו ואינן ברשותו.

10וכששואלים לאדם, מה אתה חפץ בכך וכך, אינו משיב סתם, אני חפץ בשביל שאני חפץ, אך אני חפץ בשביל איזה טעם ונמוק ידוע, הוא אוכל, למשל, בשביל שהוא רעב ושותה בשביל שהוא צמא, ועל הרעב והצמאון אין בחירה, אך כל אלו המה דברים מוכרחיים.

11ומספרים וכוח בין מאמין בבחירה ובין דיטרמיניסט, שהראשון חפץ להראות להשני בעליל, כי יש בחירה, והראיה, שברגע אחד הוא מרים את ידו למעלה, וברגע השני הוא מורידה למטה, ברגע אחד הוא מרים את רגליו ומרקד רקודים שונים, וברגע השני הוא שוכב על הארץ בלי שום טעם ונמוק כלל, ורק מחמת כח הבחירה שבידו, ועל זה השיב לו האחרון, כי גם בזה הראה לו רק על חוק הסיבה והמסובב המקיף את כל הבריאה כולה מבלי שום יוצא מן הכלל גם להאדם, וגם את כל מעשיו אלה עשה רק מפני נמוק ידוע הנמוק להביא במבוכה את חברו ולהראות, להדיטרמיניסט הלז, כי אין הצדק בידו, וליתר שאת אמר לו, אדרבא, אם בעל בחירה אתה בכל דרכיך, נסה נא להכרית את חוטמך בסכין זה שאני נותן לך, אלא מפני שזה כבר אינו כדאי לך בשביל הנמוק הנ״ל, כי אם אמנם כדאי לך לרוץ ולרקד וכדומה בשביל להביאני במבוכה, אבל להשאר בלי חוטם, הנה הנמוק הזה כבר לא יספיק לך זולת כשיהיה לך נמוק יותר רחב ומקיף.

12ולמותר להגיד, כי כשם שהיהדות מתנגדת בהחלט לשיטת הפטיליסתים, ככה היא מתנגדת, ואולי עוד במדה יותר ידועה, לשיטת הדטרמניסתים.

13ויסוד היסודות ושורש השרשים של היהדות היא, ״כי בצלם אלקים עשה את האדם״ (בראשית ט, ו), וכשם שהאלקים הוא סוברן במעשיו ואינו תלוי בשום סיבות שבעולם, אך להיפך, הוא מסבב את הסיבות, ככה במדה ידועה, גם האדם הוא בן חורין וחופשי בדרכיו וגם הוא בזעיר אנפין, הנח המניח את הסיבות, שהנן תלויות בו והוא אינו תלוי בהן.

14ועל כל טענות הדטרמניסתים נשיב בקצרה, כי כל אלה שכחו, ״שלא על הלחם לבדו יחיה האדם, כי על כל מוצא פי ד׳ יחיה האדם״, ולא על עולם העשיה בלבד יחיה האדם אך גם על עולם האצילות יחיה האדם.

15ואמנם בעולם העשיה בודאי שהאדם נאחז בחבלי החוקים של סיבה ומסובב, של זמן ומקום מבלי יכולת לזוז מהם אף כחוט השערה, אבל בעולם האצילות, שמשם יונק האדם את היניקה העיקרית לקיום נשמתו, שם האדם חופשי לנפשו, שם הוא ממעל לחוקי הסיבות והמסובבים, ושם גם חוקי הזמן והמקום כלא נחשבו לו.

16והאדם גופא שבכל מעשיו הוא אסור תחת חוקי הטבע, הנהו חופשי בדמיונו, ״האדם חפשי בדמיונו ואסור במושכלו״, ובדמיונו הוא יכול לרחף ממעל לכל החוקים האלה, ואף דברים שאינם אפשר במציאות בשום אופן, הנם אפשריים, ויכול לשבת כאן ולעלות בדמיונו דברים מעולם אחר לגמרי.

17ובכלל מחשבתו של אדם כשהיא לעצמה, כשאינה נכנסת בסוג של ״סוף מעשה במחשבה תחילה״, איננה קשורה כלל לא בחוקי הסיבה והמסובב ולא בחוקי הזמן והמקום, והראיה, שמחשבותיו פורחות ונובלות עולות ורצות בקרבו מבלי שום סיבה לדבר, וברגע אחד יוכל לחשוב על דברים הצריכים להעשות, בכמה שנים ובכמה מקומות.

18וזה כלול בודאי בהמאמר ״אל תקרא חרות אלא חירות, שאין לך בן חורין אלא מי שעוסק בתלמוד תורה״ (אבות פ״ו, מ״ב).

19כי כל ראיות הדטרמניסתים הן צודקות על האדם, שאין לו בעולמו אלא אכילה ושתיה ותענוגות בשרו לבד, איש כזה נעשה בודאי עבד לכל חוקי הטבע, אבל התורה שמרוממת את האדם לעולם שכולו טוב, לעולם האצילות, תורה זו מביאה אותו לחרות אמתית, שחוקי הטבע גופא מתבטלות לגבו בתכלית הבטול והיו כלא היו.

20וכל המקבל עליו עול תורה מעבירים ממנו עול מלכות ועול דרך ארץ״, שזאת אומרת, שיכול לבחור לו דרכים חדשים, מבלי להתחשב כלל עם דרכי הארץ והטבע ו״הצדיק גוזר והקב״ה מקיים״.

21בקיצור, חלקי הצלם אלקים שבאדם, הוא באמת צלם אלקים ובעל בחירה במדה ידועה כמוהו, כביכול, כמו שכתוב ״ותחסרהו מעט מאלקים וכבוד והדר תעטרהו״, אבל מלבד הצלם אלקים שבאדם יש בו גם חלק העפר, שיונק את יניקתו מעולם הגופים לבד ואותו החלק הוא משועבד לכל חוקי הסיבה והמסובב, הזמן והמקום, כמו כל עולם הגופים.

22ב. התשובה יסודה מכח הבחירה המוחלטת.

23ואמנם כל היסוד של תשובה בא מכח הבחירה המוחלטת של האדם, וכל חוקי הטבע וגם חוקי ההגיון כלא נחשבו לו.

24כי הלא התשובה היא גם כן נגד חוקי הסיבה והמסובב, המשוכלות הראשונים בהגיון, לפי חוקי הסיבה והמסובב צריך כל חטא לקבל עונשו, צריך להיות מדה כנגד מדה, עין תחת עין, שן תחת שן, חבורה תחת חבורה וכו׳, ו״על דאטפת אטפוך וסוף מטיפיך יטופון״ (אבות פ״ב, מ״ו) - והתשובה מבטלת את הקשר בין הסיבה ומסובב, את הקשר בין החטא ועונשו.

25ולא עוד אלא שגם חוקי הזמן הקשים כברזל מבלי לזוז ממקומם, כמו, למשל, העיקר הידוע שאת העבר אין להשיב ואין צועקים על לשעבר, הנה יסוד התשובה מבטל גם את העיקר הזה, וחטאים שנעשו בעבר מתבטלים על ידי התשובה של עכשיו. בעולם המציאות אפשר למעשה שתוציא מידי מחשבה, או גם למחשבה שתוציא מידי מחשבה, אבל לא יתכן בשום אופן, שמחשבה תוציא מידי מעשה, והתשובה שכל עיקרה היא רק במחשבה מוצאת מכמה וכמה מעשים של עברה.

26וזהו שאמר משה איש האלקים ״בטרם הרים ילדו ותחולל ארץ ותבל ומעולם עד עולם אתה אל, תשב אנוש עד דכא, ותאמר, שובו בני אדם, כי אלף שנים בעיניך כיום אתמול כי יעבור״ (תהלים צ, ד), ובהוספת דברי חז״ל, ״אף תשובה קדמה לבריאת עולם״ (ע״פ פסחים נד, א), כלומר, שכל עיקר התשובה בא מעולם האצילות הקודם לעולם העשיה, כי בעולם העשיה הרי הכל נעשה על פי חוקי הסיבות והמסובבים, על פי חוקי הזמן והמקום, אך בטרם הרים ילדו ותחולל ארץ ותבל כבר נשמע הקול של ״שובו בני אדם״, ושם, בעולם האצילות, יש בחירה חופשית מוחלטת שלא עלה עליה שום עול של חוקים המעיקים.

27וכשם שאומרים על הקב״ה, שאין אצלו החלוקה של שלשה מיני זמנים, של עבר, הוה ועתיד אך הכל נחשב לפניו להוה, ״כי אלף שנה בעיניך כיום אתמול כי יעבר״ (תהלים צ, ג) כך אפשר לו לאדם להתרומם על ידי התשובה למעין מדרגה זו, ולמרות מה שהחטא היה בעבר והתשובה רק בהוה, הנה גם הגבולים האלה, הגבולים של חלוקת הזמן, מתבטלים לגבי אורו של עולם האצילות.

28וזהו שאמרו חז״ל ״גדולה תשובה, שמגעת עד כסא הכבוד, שנאמר שובה ישראל עד ד׳ אלקיך״ (יומא פו, א), כי לא מעולם המציאות יונקת התשובה את יניקתה, אך מעולם של כסא הכבוד כנ״ל.

29וזהו שאמרו חז״ל ״שאלו לחכמה, חוטא מהו עונשו? אמרה חטאים תרדוף רעה, שאלו לנבואה, חוטא מהו עונשו? אמרה, הנפש החוטאת היא תמות, שאלו לתורה, חוטא מהו עונשו? אמרה יביא קרבן ויתכפר, שאלו להקב״ה, חוטא מהו עונשו? אמר, יעשה תשובה ויתכפר, הדא הוא דכתיב, טוב וישר ד׳ על כן יורה חטאים בדרך״ (ע״פ ירושלמי מכות ז, א), כי התשובה היא ממעל לחוקי החכמה, שהמה חוקי ההגיון, חוקי הטבע, ואף ממעל להנבואה והתורה, שאלו המה הרכבה מעולם העשיה ועולם האצילות ביחד, כי לא נתנה תורה למלאכי השרת, אך התשובה, כאמור, כל עיקרה ושרשה יונקת מהקב״ה בעצמו, מכסא הכבוד, מעולם האצילות כנ״ל.

30ג. אין תשובה מועלת לדיני אדם.

31וידועה היא הקושיא שמקשה הנוב״י (חלק או״ח סי׳ ל״ה), מאי טעמא לא תועיל תשובה להפטר מכל חייבי מיתות בית דין, ובכלל מכל החיובים שבדיני אדם, אחרי שעל ידי התשובה נעשו הזדונות כזכויות, ועל כל פנים כשגגות, שאינם מחויבים עליהן? ומובן שאי אפשר לומר, שאין הכי נמי - שאם עשה תשובה הוא נפטר, שאם כן יתבטלו כל העונשים, כי הלא התראת ספק לא שמה התראה, ובאופן שכזה, הלא תהיה כל התראה רק התראת ספק, כי שמא יעשה תשובה אחרי כך ויעקור את העברה מעיקרה?

32ומובן שלדברינו הנ״ל קושיא זו מעיקרה ליתא, כי שאני דיני אדם מדיני שמים, הראשונים מעולם המעשה מקורם והאחרונים - מעולם האצילות, וה״תשובה קדמה לבריאת עולם״, ובעולם המעשה הרי עולם כמנהגו נוהג, על פי החוקים של סיבה ומסובב, על פי החוקים של מדה כנגד מדה ובעולם המעשה בודאי שאין מחשבה מוציאה מידי מעשה.

33ד. ההבדל בין חולין וקדשים.

34ובכלל הלא זהו ההבדל תמיד בין חולין ובין קדשים, בקדשים אמרינן מחשבה כמעשה, ואף אם לא עשה מעשה פסול כלל, אלא שחישב על דבר פסול כמחשבת פיגול וכדומה נפסל הקרבן, אבל בחולין לא יתכן הדבר שיפסל על ידי מחשבה בעלמא, ואם יחשוב אלף פעמים בשעת השחיטה, שהבהמה תהיה טרפה, לא תטרף על ידי זה, כי בעולם החולין, המעשה הוא העיקר, ובעולם הקדשים, המחשבה היא העיקר.

35ולא עוד אלא שבקדשים עוד גדול כחה של המחשבה מהמעשה כמו שאמרינן בזבחים (כט, א) ״ת״ר, אם האכל יאכל מבשר זבח שלמיו וכו׳, במחשב לאכול מזבחו ביום השלישי הכתוב מדבר, או אינו אלא באוכל מזבחו ליום שלישי, אמרת אחר שהוא כשר יחזור ויפסול״? ובכן המעשה של האכילה ביום השלישי אינו פוסל והמחשבה פוסלת, כי במעשה יש הבדל בין עבר ובין הוה ועתיד, והמעשה של עתיד אי אפשר לשנות את העבר, אבל בעולם המחשבה שם נפסקים הגבולים בין חלקי הזמנים, ואפשר להמחשבה על דבר המחר לפסול מה שנעשה היום, וכמו שאפשר למחשבה פסולה לפסול את המעשה של היום, כך אפשר לה למחשבה טהורה, כמו מחשבת תשובה, לטהר הרבה מעשים מגונים ומתועבים, שעשה האדם אתמול ושלשום, אשתקד ולפני הרבה שנים.

36בקיצור, התשובה קדמה לבריאת עולם, קדמה לעולם העשיה, ואינה מתחשבת כלל עם כל חוקי ההגיון שמקורם ושרשם הוא חוקי הטבע, חוקי עולם המעשה.