הגיונות אל עמי, חלק א, לשמיני עצרת נא

1בעולם הנשמות

2יזכור אלהים את נשמת וכו׳.

3א. שיחת הנשמות.

4אם רוצים אתם לשמוע שיחת הנשמות איך הן מתלחשות יחד בסוד שיח שרפי קודש ואיך הן משמיעות זו לזו את שיחן והגיונן בלי אומר ודברים בלי פה ולשון?

5אין לכם לטרוח בשביל זה לטפס לעולם הבא, לשמי שמים, לגנזי מרומים, אך אפשר לכם לשמוע זאת גם בעולם הזה, עולם התחתון, עמק הבכא.

6אתם שומעים, למשל, נואם ממלל רברבן שמצדד נפשות בנאומו, אתם מתענגים, למשל, מנגינת מנגן המקסם את כל שומעו, ואמנם הם פועלים עליכם באמצעות הפה והלשון, אבל עובדא היא שאין להכחישה, כי לא רק הוא, הנואם והמנגן, משפיע עליכם, אך אתם השומעים משפיעים עליו עוד יותר.

7למשל, אם נמוד את מידת ההתפעלות של הנואם והמנגן במספר ונאמר כי זה מגיע למספר עשרה, אז מידת ההתפעלות של השומע הוא מחצית מזה, חמשה, אבל מידת ההתפעלות משל כל השומעים שוב תשוב להמדבר והמנגן, באופן שמידת ההתפעלות של זה מגיעה כמחצית ההתפעלות של כל השומעים ביחד, ואם הוא מדבר, למשל, לפני מאה איש ומידת התפעלותו מצד נאומו כשהוא לעצמו מגיע לעשר, הנה אפשר עוד להוסיף על זה מספר של שתי מאות וחמישים, מחצית ההתפעלות של כל אחד מהשומעים המגיעה כאמור למספר חמשה אצל כל אחד.

8ובשביל כך אנו רואים בחוש, כי אינו דומה התפעלותו של אותו הנואם כשמדבר את אותו הנואם לפני קהל של מאה איש מכפי שמדבר זאת לפני קהל של שתי מאות, וגם ההתפעלות של השומעים תלוי גם כן במידת המספר שלהם אם רב או מעט הם.

9ואמנם מה שאתם שומעים את קול הנואם וקול המנגן לא יפלא לכם מאומה כי על כן הם משתמשים בזה באמצעות הפה והלשון, הגרון והחיך, אבל איך שומע הנואם והמנגן את מדת ההתפעלות של כל השומעים, אף על פי שאינם מוחאים כף כלל וכלל, איך שומע כל שומע את מידת ההתפעלות של שאר השומעים אתו יחד. אף על פי שכל אלה אינם מראים שום תנועה בגופם על זה?

10גם זה לא יפלא לכם, זהו סוד שיח של הנשמה, שאיננה צריכה לכלי שרת של אמצעי הגוף והחומר הגס. זוהי שיחה רוחנית, אצילית הבאה בלי אומר ודברים בלי נשמע קולה, שיחה הבאה לא על ידי הכאת גלים באויר, אך על ידי התדבקות פנימית, התדבקות הנשמות זו לזו אף כשהן מלובשות בגופים חומריים.

11ב. שפתותיו דובבות בקבר.

12אם תרצו להשיג בבחינת מה איך ובאיזה אופן יתכן ששפתותיו של המת תהיינה דובבות בקבר? קראו את מה שמספר הרב ה״בית יוסף״ בספר ה״מגיד״ שלו.

13כי הנה ה״מגיד״, כידוע, היה מתגלה לה״בית יוסף״ בכל לילה ולילה והיה מגלה לו רזי דרזין וסודי סודות הנעלמים מעיני כל איש. פעם אחת התגלה לו במראות הלילה וגילה לו, שסוגיא פלונית בגמרא שהוא וכל בני דורו גדולי החכמים מתקשים בה, וגילה לו שפשוט יש שם טעות הדפוס ועל ידי זה נעשה הסוגיא לפשוטה וברורה כל צרכה.

14ויהי כשהשכים הב״י למחר לבית המדרש כדי למסור את החידוש המאיר עינים הזה לכל החכמים, והנה נוכח לתמהונו, כי כבר אין זה כלל חידוש, כי ידוע כבר זה לכולם יחד כמו מלתא דפשיטא, ויצטער מאד הב״י על זה, שבעוד שהוא היה צריך לזה עזרת המגיד הנה לחבריו הוא מלתא דפשיטא כל כך, וכשגלה בלילה לאחרי זה את צערו ל״המגיד״, אמר לו הלז, שאל יצטער כלל, כי באמת היה הדבר מכוסה ונעלם מכל איש כל זמן שהחידוש הזה היה מרחף רק בעולם האצילות, בגנזי מרומים במתיבתא דרקיע, בישיבה של מעלה, אבל כיון שגילה זאת להב״י והוריד את החידוש הזה מישיבה של מעלה לישיבה של מטה, ממתיבתא דרקיע למתיבתא דארעא, שוב כבר נעשה זאת לידיעה המתהלכת בקרב הארץ, שכבר נקל לכל בר דעת לתפסה ביד.

15ואמנם אין לנו עסק בנסתרות, אך אז זה אנו מכירים לא רק מתוך נסתרות אך גם מתוך הנגלות, וגלוי וידוע לכל, שכמה דברים שהיו נסתרים ונעלמים לעיני כל חי, הנה מאחרי שאחד בקצוי תבל גילה זאת, שוב כבר באו חכמים מכל אפסי תבל אשר מעולם לא שמעו מהלז וחדשו זאת בשכלם גופא.

16ועל כן נקראו הרבה שיטות בפילוסופיא או בשאר מדעים על שם שני חכמים ביחד, מפני שכל אחד מהם חידש זאת מדעתו ומשכלו בעצמו בלי שום השפעה מאחד על חבירו, אבל באמת אם לא היתה השפעה מאחד על חבירו באופן ישר, הנה בודאי ש״בידי אדם אי אפשר לצמצם״, הידיעה נתגלתה בודאי בראשונה אצל אחד, וכיון שירדה הידיעה הזאת מעולם האצילות לעולם המעשה, שוב היה קל להשני למשמשה ביד.

17ומפני זה אין להתפלא כלל על המחזה שאנו רואים, שאם מחד גיסא דבר ברור הוא בלי שום ספק ש״אם ראשונים בני מלאכים אנו בני אנשים ואם ראשונים בני אנשים אנו כחמורים ולא כחמורו של ר׳ פנחס בן יאיר״ (שבת קיב, ב), הנה מאידך גיסא פוסק הקהלת (ז, י) ש״אל תאמר מה היה, שהימים הראשנים היו טובים מאלה, כי לא מחכמה שאלת על זה״, כי אמנם ״אלו ואלו דברי אלקים חיים״. מחד גיסא בודאי החכמים האחרונים מצד עצמם המה כקליפת השום לגבי הראשונים, ובכל זאת מאידך גיסא הנה חכמתם לא נתקטנה מזו של הראשונים ואפשר עוד נתגדלה יותר, כי על ידי החכמים הראשונים הורדו כמה וכמה ידיעות מעולם האצילות לעולם המעשה, ושוב קל לכל בר דעת אף הקטן שבקטנים ולכל בר בי רב אף דחד יומא, להכירן ולהשיגן בדרך ובאופן קל.

18ואנו רואים להיפך, שלפעמים איכשר דרא, מפני שהמחשבות והדעות שהורישו לנו הראשונים טסות ומרחפות באויר.

19וזהו שמשיב הקהלת על השאלה ״מה היה שהימים הראשונים היו טובים מאלה״ את התשובה ״כי לא מחכמה שאלת על זה. טובה חכמה עם נחלה״ וגו׳, כי כשאנו לוקחים לאמת המידה את החכמה כשהיא לעצמה ולא את החכמים נושאי דגלה, אז אין כלל הימים הראשונים טובים מאלה, אך להיפך ״טובה חכמה עם נחלה״, כי מדור לדור מתרבה הנחלה שבחכמה, באשר כי כל חכמה וחכמה שמתגלה באיזה דור כבר הוא נעשה לנחלת עולם, אף לאלה הדורות ולאלה המקומות שלא שמעו כלל ממקור החכמה ההיא מעולם.

20זהו שפתות המתים הדובבות בקבר (ע״פ יבמות צז, א), גם אלה המתים שלא רשמו את חכמתם על הספר ולא מסרו זאת לתלמידים מפה לאוזן, גם חכמת החכמים האלו לא נשתקע באמת, אך שפתותיהם דובבות בקבר.

21ג. טעם גן-עדן בעולם הזה.

22ואם תרצו, אגב אורחא לקבל איזו השגה כל שהיא מטעם גן עדן בעולם הבא, הגן עדן שאין בו לא אכילה ולא שתיה, אלא ״צדיקים יושבים ועטרותיהם בראשיהם ונהנים מזיו השכינה״?

23גם את זאת אין לכם לבקש מרחוק, אך אפשר לכם למצוא זאת ב״האי יומא גופא דקא גרים״, יומא דעצרתא, שאמנם לא נזכר בפירוש בתורה שהוא זמן שמחתנו, אך זהו כבר מובן מאליו, כי ״עצרת״ הוא מלשון הקהלה ואספה כמו שנאמר ״קראו עצרה אספו עם״ (יואל ב, טו-טז), וכל הקהלה, כאשר אמרנו מביאה לשמחה, ואין לנו שמחה יותר גדולה בעולם מהשמחה שאנו מקבלים בשבתנו באחוזת מרעים, ועל כולם היא שמחת האהבה, האהבה שאינה תלויה בדבר מעין אהבת דוד ויהונתן, שבאמת אין תענוג בעולם שידמה לזה והתענוג בא רק ע״י ההתדבקות וההתחברות הנעשה על ידי האהבה בין נשמה לנשמה, ולא קשה לתאר את כל גודל התענוג בעולם הבא ששם תתחברנה נשמותינו עם נשמת כל האנושיות וביחוד עם נשמת כל חי.

24כי בעולם הזה אי אפשר שתהיה במציאות אהבה אמיתית, כי אי אפשר שתהיה התדברות מלאה בין שתי נשמות, כי סוף סוף יש תהום שאינו נפסע בין ה״אני״ וה״אתה״ ויש וילון עב בין נפש לנפש, ואדם עם חברו נמשל כשתי כוסות של מים, שהכוסות מבדילות ועושות את המים שהם אחד בעצם לשני דברים מחולקים, ודי לשבור את הדפנות של הכוסות והמים מתמזגים והיו לאחדים.

25ושם, בעולם הבא, כשתשברנה המחיצות באה האהבה האמתית, האהבה בלי קץ ובלי גבול בבחינת ״מים שאין להם סוף״ ומזה אנו באים לתענוג אין סופי ובלתי גבול.

26וזהו שאנו אומרים בשבע ברכות של נשואין ״שמח תשמח רעים אהובים כשמחך יצירך בגן עדן מקדם״, כי מאהבה כעין זו של אדם וחוה יצירי כפיו של הקב״ה, נפתחה לנו בבואה דבבואה של טעם גן עדן, כי אצלם, אצל אדם וחוה, היתה התדבקות נפשית שלמה בלי שום מחיצה ״ותני ושייר״, כי גם הגוף של חוה היה חלק מגופו של אדם.

27בקיצור, על ידי הזכרת נשמות נפתח המסך העב המכסה מאתנו את עולם הבא והוא נפתח אמנם רק כחודו של מחט, אבל גם מתוך זה אפשר להסתכל במעט מהנעשה והנשמע שם למרחוק, שם בעולם הנשמות...