הגיונות אל עמי, חלק א, שמחת תורה נה

1ישראל ואורייתא

2״רבנין אמרי, אמר הקב״ה, אם ברכת על התורה לעצמך אתה מברך, שנאמר, כי בי ירבו ימיך, ואם תאמרו, שמא לרעתכם את התורה נתתי לכם, לא נתתיה לכם אלא לטובתכם שמלאכי השרת כמה נתאוו לה״ וכו׳. (דברים רבה נצבים ד״ה ב).

3א. לשבח ולגנות.

4על מאמר חז״ל (בביצה כה, ב) ״מפני מה ניתנה תורה לישראל מפני שהן עזין״ יש שני פירושים, פירוש אחד של ה״פרשנדתא״ רש״י ״ונתנה להם תורה שיעסקו בה והיא מתשת כחם ומכנעת לבם״, שזאת אומרת לגנותנו יען שהננו יותר מסוגלים לתאוות, לכן הננו נצרכים יותר לרסן התורה שתשים את עולה עלינו ותראה לנו את הדרך הישר לבלי לסור ממנה ימין ושמאל. אבל יש פירוש שני לשבחנו ולתהלתנו, זאת אומרת, מפני שהננו עזים יותר מכל האומות בתכונתנו וברצוננו החזק לעבודת ד׳ כמו ש״יהודה בן תימא אומר, הוי עז כנמר וקל כנשר ורץ כצבי וגבור כארי לעשות רצון אביך שבשמים״ (אבות פ״ה מ״כ), וכמו שאומר במדרש רבה (ע״פ שיר השירים רבה פ״ב, א) על הכתוב יונתי בחגוי הסלע ״אמר הקב״ה, אצלי הם כיונה מפני שנעשים כיונה תמה ושומעים לי כמו שנאמר ויאמן העם, אבל אצל אומות העולם הם כחיות״. ואמנם שום אומה ולשון שבעולם אם גם היתה מקבלת את התורה לא היה ביכלתה להחזיק אותה נגד כל הקמים עליה, ורק האומה הישראלית, שהיא העזה שבאומות כמו שאמרו ״שלשה עזין הן כלב שבחיות, תרנגול שבעופות וישראל שבאומות״ (שם בביצה), רק אנחנו יכלנו לא רק לקבל את התורה אך גם להחזיק את התורה עד היום הזה.

5ועם מי מהפירושים הללו הוא האמת?

6הלא לכאורה ״האי יומא״ יום שמחת תורה מעיד בהחלט, שהצדק עם הפירוש השני, כי לפירוש הראשון לשמחה מה זו עושה, ולהיפך היינו צריכים לבכות ביום הזה המראה בעליל כי אנחנו הננו הגרועים מכל האומות, שכולן אפשר להלוך בדרך הישר גם בלי כל הרמ״ח מצוות עשה ושס״ה לא תעשה המכבידים כל כך על הפרט והכלל של האומה יחד, ורק אנחנו הננו מצוינים לרעה שהננו זקוקים לכל אלה?

7ומהברכה גופא, ברכת התורה, שאנו מברכים ״אשר בחר בנו מכל העמים ונתן לנו את תורתו״, הרי גם כן ראיה שאין עליה תשובה להפירוש השני, כי להפירוש הראשון אין בזה כלל בחירה לטובה אך לרעה.

8וזהו שאמרו חז״ל ״ושמא תאמר לרעתכם נתתי לכם את התורה״, כלומר, כפירוש הראשון, הנה לא כן הדבר, אך ״לטובתכם נתתי לכם את התורה״ כפירוש השני.

9וזהו שמתחיל מברכת התורה, כי מהברכה כאמור אנו רואים סתירה בולטת לפירוש הראשון.

10ב. אלו ואלו דברי אלקים חיים.

11ובכל זאת, חלילה וחלילה לעשות את רבנו הגדול רש״י שמימיו אנו שותים בכל הדורות שלאחריו לטועה ח״ו בדבר פשוט שכזה.

12אך האמת הוא, כי ״אלו ואלו דברי אלקים חיים״, גם הפירוש הראשון וגם הפירוש השני. אמת הוא שהננו העם הנבחר מכל העמים, ואמת הוא גם כן שהננו עם הגרוע יותר מכל העמים, עם הנבחר - עם התורה, והעם הגרוע - בלי התורה, ואין בזה שום סתירה אך אדרבא זו היא הנותנת, יען שהננו עם הנבחר עם התורה, לכן הננו העם הגרוע ביותר בלי התורה.

13אנו רואים בעולם ארבעה סוגים, דומם, צומח, חי ומדבר, ואמנם יש נשמה בכל הסוגים האלה והקב״ה הוא ״בורא נפשות רבות״, וגם בהדומם וצומח יש חיות במדה ידועה, אלא שהחיות שבדומם היא פחותה מהצומח והצומח פחותה מהחי והחי מהמדבר, אבל במיתתם אנו רואים להיפך, הדומם אינו משתנה הרבה מחיותו וממיתתו, הצומח כבר משתנה במדה ידועה, והחי והמדבר עוד יותר ויותר, ואנו רואים שבמדה שהחיות של הדבר היא יותר חזקה, באותה המדה פועלת עליו המיתה יותר לרעה.

14וכן מורה לנו גם כן ההלכה שדומם וצומח אינה פועלת המיתה עליהם שום טומאה, החי במיתתו נעשה לאב הטומאה, אבל האדם במיתתו נעשה לאבי אבות הטומאה, זאת אומרת, שהאדם יען שהוא מבחר היצורים בחיותו, הוא השפל שבהיצורים במיתתו.

15ואת אותו הציור אנו רואים בכלל בדיני טומאה, החולין נעשים רק שני לטומאה ולא יותר, התרומה שלישי והקדשם רביעי, הרי כל מה שקדושתו הוא במעלה יותר עליונה עלול יותר לקבל טומאה.

16ובדומה לזה העיר הרמב״ן ז״ל, שכשבקר את ארץ ישראל וראה שכל הארץ היא חרבה, אבל בירושלים החורבן הוא יותר ניכר והר הבית המקודש ביותר שם החורבן עוד יותר גדול ונורא, וקבע על זה כלל ש״כל המקודש ביותר חורבנו גדול ביותר״.

17וכן היא הדבר בההבדל שבין ישראל לאומות, אמנם לכל אומה ואומה יש נשמת האומה המחיה אותה, אבל הנשמה אינה קשורה כל כך בהגוף שלהן כמו אצל האומה הישראלית, ויען שהננו חשובים כל כך בחיותנו, כי התורה היא תורת חיים שלנו, לכן הננו כל כך שפלים ונבזים במיתתנו, כשאנו משליכים את התורה אחרי גוינו אנחנו במיתתנו הננו אבי אבות הטומאה.

18ויען שאנחנו הננו גוי קדוש לכן הננו מסוגלים יותר מכל האומות לקבל טומאה, כי כאמור בקדשים הטומאה מתפשטת יותר ויותר ובזה גם שלישי עושה רביעי לטומאה.

19ואמנם כן שני הפירושים המה אמת, עם התורה הוא העם הנבחר מכל העמים ובלי התורה הננו העם השפל מכל העמים.

20ובשביל זה הננו מתאוננים ביחוד על ה״מהרסיך ומחריביך ממך יצאו״, שאת זאת אנו רואים עכשיו בעליל בארץ ידועה, שכל הרדיפות לגבי הדת הישראלית באות ביותר מאחינו עצמנו ובשרנו דוקא, שבלי התורה כבר נעשו לאבי אבות הטומאה.

21ומובן מאליו שלזה קולע המאמר שהתחלנו ״אם ברכת את התורה לעצמך אתה מברך״, כלומר, שהברכה ״אשר בחר בנו מכל העמים״ היא אמנם כפשוטה וכמשמעה מפני שבאמת הננו העם הנבחר מכל העמים ולכן רק לנו ניתנה התורה, ואל נאמר בהמשך לזה שהתורה נתנה לישראל ״מפני שהן עזין״, כי לרעתנו נתנה לנו התורה, שהרי ״מלאכי השרת נתאוו לה״, אלא מחמת שזה גופא שהננו בבחינת מלאכי השרת בחיותנו עם התורה, בשביל זה הננו גרועים יותר מכל האומות במיתתנו בלי התורה כנ״ל.

22ג. מסירת הנשמה בשביל כלל ישראל.

23״ולכל היד החזקה ולכל המורא הגדול אשר עשה משה לעיני כל ישראל ששיבר את הלוחות״ (ירושלמי תענית פ״ד ה״ה).

24אבל מאידך גיסא גם בזה עלינו לבלי להפריז על המדה ולומר כי באופן כזה, עלינו לתת את משפט הבכורה לזרע עשו על זרע יעקב שאינו מקיים את התורה, כי על זה כבר הזהירו חכמינו ז״ל בכמה וכמה אזהרות, ואמרו ״אומה זו כגפן נמשלה, זמורות שבה אלו בעלי בתים, אשכלות שבה אלו תלמידי חכמים, עלין שבה אלו עמי הארץ, קנוקנות שבה אלו ריקנים שבישראל״ וכו׳ (חולין צב, א), ״ואפילו ריקנים שבך מלאים מצוות כרמון״ (ברכות נז, א) ו״בנים אתם לד׳ אלקיכם בין בזמן שאתם נוהגים מנהג בנים בין שאין אתם נוהגים מנהג של בנים״ (ע״פ קדושין לו, א), ״וכל ישראל יש להם חלק לעולם הבא״ (סנהדרין צ, א). ו״ישראל אף על פי שחטא ישראל הוא״ (ע״פ סנהדרין מד, א) וכו׳. ואין בזה סתירה למה שאמרנו כאן, כי ישראל בלי התורה הוא כמת ונחשב לאבי אבות הטומאה, כי באמת יש מת ויש גוסס ו״גוסס הרי הוא כחי לכל דבר״ ופושעי ישראל על פי רוב המה רק גוססים ולא מתים ח״ו, וגם בשביל גוסס אנו מחוייבים לחלל גם את השבת בשביל הצלת נפשו, אף על פי שהחילול שבת הוא ודאי והצלת הנפש של גוסס הוא רחוקה מאד מן המציאות, ובזה אנו סומכים גם על הנס, וכל זמן שיש לו להאדם אף חיות כל שהוא, אין אנו מתיאשים מן הרחמים.

25ולא עוד אלא שאנו מחוייבים גם כן למסור את נפשנו ממש - זאת אומרת לא רק מסירת הגוף אף מסירת הנשמה גופה, בשביל הצלת פושעי ישראל.

26והסמל היותר יפה ומזהיר לזה הוא משה רבנו בכבודו ובעצמו.

27כי לכאורה אין מאמר חז״ל יותר נפלא מזה המאמר הנ״ל ״אשר עשה משה לעיני כל ישראל ששיבר את הלוחות״, האם יתהלל הים הגדול בטפה אחת מים, ואיך אפשר להלל את משה רבנו שבקע רקיעים והוריד תהומות בדבר קל ופעוט כזה בשבירת לוחות?

28אכן באמת דברי תורה עניים במקום אחד ועשירים במקום אחר, ובמקום אחר אנו מוצאים את הטעם והנמוק של משה רבנו בשבירת הלוחות, למרות מה ש״הלחת מעשה אלקים המה והמכתב מכתב אלקים חרות על הלחת״ (שמות לב, טז) - וככה אומרים חז״ל ש״שבר הלוחות כיצד? אמרו, בשעה שעלה משה ונטלן וירד שמח שמחה גדולה, כיון שסרחו ישראל אמר, אם אני נותן להם מזקיק אני אותן למצוות חמורות ומחייב אני אותם מיתה לשמים, שכתוב בהן לא יהיה לך וגו׳, חזר לאחוריו וראוהו הזקנים ורצו אחריו, אחז משה בראש הלוחות והם אחזו בראשן וחזק כחו של משה יותר מכחם של ע׳ זקנים - וכו׳ - ונפלו מידיו ונשתברו״ (ילקוט שמעוני פ׳ תשא במדבר פי״ב רמז תשמ) ובכן כל שבירת הלוחות באה על ידי זה שמשה רבנו היה חפץ להגין על פושעי ישראל שלא יענשו.

29וזהו שאמרו חז״ל על הכתוב ״אשר עשה משה לעיני כל ישראל״ (סוף זאת הברכה) ששיבר את הלוחות, כי אמנם אנו יודעים היטב ש״משה רבנו אוהב ישראל היה״ ובזה לית מאן דפליג, ומשעה הראשונה כשגדל משה ונעשה לאיש עד יום מותו, אנו רואים את משה רבנו איך שהוא מוסר את נפשו בשביל כלל ישראל, אבל מסירת נפש ממש, מסירת הנשמה גופה בשביל כלל אנו רואים באופן היותר בולט והיותר מבהיק במעשה זה של שבירת הלוחות - כי במעשה זה בודאי ראה משה את אבוד נפשו ח״ו לעולם ועד, כי איך ירהיב בן אדם לשבור את מעשה אלקים, אבל בשביל הצלת כלל ישראל גם זה היה ניחא לו וגם את זה קיבל באהבה.

30וחז״ל קלעו אל המטרה שמתוך כל המעשים שעשה בשביל ״כל ישראל״ הרימו על הנס עוד יותר את המעשה הזה, כי בכל המעשים אנו רואים שמסר את גופו לטובת כל ישראל, אבל במעשה הזה אנו רואים שהפקיר גם את נשמתו ממש לטובת כל ישראל.

31וזהו שאמר משה להקב״ה אחרי שבירת הלוחות ״אנא חטא העם הזה חטאה גדלה וגו׳, ועתה אם תשא חטאתם ואם אין מחני נא מספרך אשר כתבת״ (שמות לב, לא-לב), כי כאמור, לא בא משה לידי כך לשבירת הלוחות של מעשה אלקים, רק מחמת כדי להסיר את חטאתם של ישראל, וזהו שאמר ״ואם אין מחני נא מספרך אשר כתבת״, ומחיה מן הספר זהו כליון הנשמה לגמרי, ובכן בשבירת הלוחות הראה משה כי ניחא לו גם בכליון נשמה ממש, אם יועיל בזה אף משהו לטובת ישראל.

32ד. ״כל ישראל״ ו״בראשית״.

33וכשהתורה מסיימת ב״כל ישראל״ ומתחלת ב״בראשית ברא אלקים״, הנה בזה גופא יש תורה שלמה, כי ה״כל ישראל״ פירושו כאמור ששיבר את הלוחות, והבראשית ברא אלקים פירושו ״בשביל התורה שנקראת ראשית״, ללמדנו כי עלינו לכלכל תמיד את שני הדברים הללו גם יחד ולשמור על שיווי המשקל לבלי להטות יותר מדאי לצד אחד, היינו עלינו גם כן למסור את גופנו וגם את נשמתינו לטובת ״כל ישראל״, ומאידך גיסא עלינו לבלי להסיח דעת, כי הכל בא ״בשביל התורה שנקראת ראשית״.