הגיונות אל עמי, חלק א, יום כיפור מ

1מזמור שיר ליום השבת. (ביוהכ״פ שחל בשבת)

2״פגע בו אדם הראשון בקין, אמר לו, מה נעשה בדינך? אמר לו, עשיתי תשובה ונתפשרתי - התחיל אדם הראשון מטפח על פניו ואמר, כך הוא כחה של תשובה ולא הייתי יודע, מיד עמד אדם הראשון ואמר, מזמור שיר ליום השבת״ (בראשית רבה).

3א. כל היהדות הוא שבת אריכתא.

4יום הכיפורים שמורה ביותר מכל הימים עד כמה גדול כחה של תשובה נזדמן היום ביום השבת, וכאדם הראשון בשעתו, שכולנו הננו ניניו ונכדיו, נטפח גם כן על פנינו ונאמר, מזמור שיר ליום השבת.

5כי אי אפשר לשבת בלי תשובה כשם שאי אפשר לתשובה בלי שבת.

6ובגופא דעובדא הנה כל גופה של היהדות הוא שבת אריכתא. על שלשה דברים עולם היהדות עומדת, על השבת, על שבת שבתון - יוהכ״פ, ועל עולם שכולו שבת - עולם הבא.

7כל השבוע - בשביל השבת, כל השבתות - בשביל השבת שבתון, וכל עולם המעשה, עולם הזה - בשביל עולם שכולו שבת, עולם הבא.

8השבת מרכזת בקרבה את כל נצוצי הקדושה שמכל ימות השבוע, ויום הכיפורים מרכז בקרבו את כל נצוצי הקדושה שמכל שבתות השנה, ואם בשבת יש נשמה יתירה לגבי כל השבוע, הנה ביום הכיפורים יש נשמה יתירה לגבי כל השבתות, וכל זה בתור הכנה להנשמה העליונה שתתגלה לנו ביום שכולו שבת.

9ובכן יום הכיפורים הוא הממוצע בין שבת ובין יום שכולו שבת, ואנחנו הננו קרובים היום יותר ליום שכולו שבת מכפי שהננו קרובים לימות החול.

10ב. יום הכיפורים היום טוב שביום טוב.

11יום הכיפורים הנהו לא רק השבת שבתון, אך גם היום טוב שבהימים טובים.

12וכדברי הגר״א מווילנא זצ״ל על הכתובים בפרשת אמור (ויקרא כג, ב) ״דבר אל בני ישראל ואמרת אליהם, מועדי ד׳ אשר תקראו אתם מקראי קדש אלה הם מועדי, ששת ימים תעשה מלאכה וביום השביעי שבת שבתון מקרא קדש״ וגו׳. שהקושיא על זה ידועה, שפתחה התורה במועדים ומסיימת בשבתות? ואמר על זה, כי כל המועדים ביחד מלבד יום הכיפורים המה ששה, שני ימים של פסח - כמובן בלי היום טוב שני של גליות - שני ימים של סוכות - יום אחד של שבועות ויום אחד של ראש השנה, ובכל הימים טובים הותרה מלאכת אוכל נפש, וזהו ״ששת ימים תעשה מלאכה״ אבל ביום הכפורים גם זה אסור, וזהו ״וביום השביעי שבת שבתון״.

13ובכן אם בשבת קודש, יום השביעי של ששת ימי המעשה, יש נשמה יתירה לגבי ימות החול, הנה ביום הכיפורים, שהוא גם כן יום השביעי של ששת מועדי ד׳, יש בו נשמה יתירה לגבי כל המועדים.

14ואם בכל מועדי ד׳ אי אפשר לנו בכל זאת להתקיים בלי מלאכת אוכל נפש, הנה ביום הכיפורים שבו אנו מתקרבים יותר לנשמת כל חי, הקב״ה, מלנשמת בשר ודם, אין אנו זקוקים כלל וכלל למלאכת אוכל נפש, בעוד שנשמתנו אנו מאכלת ומפרנסת את עצמה ביום הזה.

15ומזמור שיר ליום השבת, שהמכוון הוא ליום שכולו שבת, נאמר בעיקרו על יום הכיפורים, שבו אנו מרגישים כבר את היום שכולו שבת שאין בו לא אכילה ולא שתיה, אלא ״צדיקים יושבים ועטרותיהם בראשיהם ונהנים מזיו השכינה״.

16ג. אנחנו שומרים את יום השבת והם - את יום הראשון.

17מזמור שיר ליום השבת. אנחנו שומרים את יום השבת והם - את יום הראשון.

18שומרי שבת המה מעט מזעיר, ושומרי יום הראשון רבים רבים מאד.

19ואמנם להיהדות אי אפשר לקדש רק את יום השביעי, היום האחרון שבשבוע ולא את יום הראשון של השבוע.

20מפני כי אצלנו ״הכנה דאורייתא״, וכדי לבוא לקדושה של יום אחד, עלינו להכין את עצמנו ששה ימים שלמים, ואז רק אז סוף הכבוד של הקדושה לבוא.

21אצלנו נחוצה הכנה של רמ״ח מצוות עשה ושס״ה לא תעשה כדי להיות יהודים כשרים, ומכל שכן שכדי להיות ״קדושים״ הלא לזה אין שיעור ואין גבול להכנה הדרושה לזה, ואילו אצלם...

22גם משה רבנו מבחר המין האנושי שבכל הדורות והזמנים, היה זקוק להכנה של שמונים שנה כדי להשיג את התואר של ״איש אלקים״, בעוד שאצל אחרים משיגים את התואר של ״בן אלקים״ תיכף ביציאתם לאויר העולם.

23אצלנו, שהשבת הוא קודש הנה סדר השבוע מראה על ההתקרבות יותר ויותר להקדושה, ובעוד שהיום הראשון רחוק מהקדושה, קדושת השבת, ששה ימים שלמים, הנה היום השני כבר לא רחוק רק חמשה ימים, ואצל האחרים הרי הוא להיפך.

24זהו ההבדל בין זקני תלמידי חכמים לזקני עם הארץ, שהראשונים כל זמן שמזקינים דעתם מיושבת עליהם, ואצל האחרונים להיפך כל זמן שמזקינים דעתם מטורפת עליהם.

25וכנסת ישראל היא בת זוגה של השבת, שכל עיקרה בנויה על זה ש״טוב אחרית דבר מראשיתו״, ועיניה נשואות תמיד אל ״והיה באחרית הימים״.

26כשמתחילים מחולין וגומרים בקדושה, כמו שאנו נוהגים, זהו מראה שהחולין המה האמצעי והקדושה היא התכלית, כי תמיד התכלית באה לבסוף, אבל כשמתחילים בקדושה וגומרים בחולין זהו מראה להיפך, שכל הקדושה הוא רק אמצעי להחולין.

27ומן השבת אנו באים לתשובה ומן התשובה לשבת, כי כשם שהשבת מורה לנו שאפשר לעשות מחולין קדשים, כך מורה לנו התשובה שאפשר לעשות מטומאה טהרה.

28ושתיהן אומרות לנו שהעיקר הוא ה״אחרית דבר״, ועל כן ״אפילו רשע גמור כל ימיו ועשה תשובה באחרונה אין מזכירים לו שוב רשעו״ (קדושין מ, א), ומאידך גיסא אפילו צדיק גמור כל ימיו ותוהא על הראשונות הנה כל זכיותיו כלא נחשבו.

29וזהו שאמרו חז״ל על הכתוב ויכלו השמים והארץ ״א״ר המנונא, כל המתפלל בערב שבת ואומר ויכלו, מעלה עליו הכתוב כאילו נעשה שותף להקב״ה במעשה בראשית, שנאמר, ויכלו השמים, אל תקרא ויכולו אלא ויכלו״ (שבת קיט, ב), שהדגישו בהדגשה יתירה את ה״ויכלו״, כי אצל האחרים דוקא ההתחלה הוא העיקר, בעוד שאצלנו העיקר הוא ה״ויכלו״.

30בקיצור, אצלם המנוחה הוא בשביל תכלית העבודה, ואצלנו להיפך העבודה היא בשביל המנוחה, כי מנוחה וקדושה הם שמות נרדפים אצלנו, מפני שהמנוחה היא ״מנוחת אהבה ונדבה, מנוחת אמת ואמונה מנוחת שלום ושלוה והשקט ובטח״.

31ד. יום הכיפורים מגביה אותנו לשמי שמים.

32״מזמור שיר ליום השבת יום שכולו שבת״ (סנהדרין צז, א).

33הנה מתחרים המעופפים זה עם זה במדת ההגבהה שיכולים להגביה למעלה על ידי אירופלנים וצפלינים. ברם הדבר, שיום הכפורים עושה את כולנו למעופפים אין מי שיתחרה עמנו. כי יום הכיפורים מגביה אותנו עד לשמי שמים, עד לגבהי מרומים, במקום ששם כולו שבת, ואם כל האירופלנים מגביהים את הגוף של האדם הנה יום הכיפורים מגביה את הנשמה. כשאנו מביטים מגבהי האירופלן למטה יראו לנו בני אדם קטנים כחגבים, וכשאנו מביטים מגנזי מרומים של יום הכיפורים על עצמנו, הננו בעינינו גופא עוד קטנים ופחותים מחגבים.

34ואחרי ״מזמור שיר ליום השבת״ אנו קוראים בהתפעלות ״מה גדלו מעשיך ד׳ מאד עמגו מחשבותיך, איש בער לא ידע וכסיל לא יבין את זאת״, כלומר, כי הידען היותר גדול שבעולם יודע רק את ״תכלית הידיעה שלא נדע״, ומי שלא הגיע לתכלית הידיעה אינו יודע גם את זאת.

35וזהו שאמר ״איש בער״, ובער הוא גם החכם היותר גדול שבעולם ״לא ידע״, יודע את ה״לא יודע״ לכל הפחות, יודע את תכלית הידיעה כנ״ל, אבל ״וכסיל לא יבין את זאת״, אינו מבין את זאת גופא, שבשום אופן אי אפשר לדעת כלל.

36ה. קפיצת הדרך במקום ובזמן.

37יש קפיצת הדרך במקום ויש קפיצת הדרך בזמן, כי גם לזמן יש דרך כמו למקום, על ידי קפיצת הדרך זכה יעקב אבינו שנתקפל כל ארץ ישראל תחת ראשו, ועל ידי קפיצת הדרך בזמן אפשר שכמה שנים מתרכזות ברגע אחד.

38וכשם שלפעמים רגע יתראה לנו לנצח נצחים, כך אפשר לצמצם נצח נצחים ברגע אחד.

39ויום הכיפורים שאנו באים למדרגת ״והנה ד׳ נצב עליו״, הננו באים למדרגה של יעקב אבינו, למדרגה של קפיצת הדרך, לא במקום אך בזמן, ואת כל נצוצי הנשמה המפוזרים בכל שס״ה ימות השנה מצטמצמים ומתרכזים אצלנו ברגע אחד, ברגע נהדר בקודש הזה.

40ואז ״מזמור שיר ליום השבת לעולם שכולו שבת״, ומכאן, מיום הכיפורים רק טיסה אחת להנצח נצחים של העולם שכולו שבת.

41ו. עזר וכנגדו.

42מזמור שיר ליום השבת. וכנסת ישראל כידוע היא בת זוגה של השבת, ועל כל בת זוג נאמר ״ואעשה לו עזר כנגדו״ וכדברי חז״ל ״זכה עוזרתו לא זכה כנגדו״ (יבמות סג, א), וכן הוא גם כן עם השבת, אם הננו זוכים ושומרים את השבת אז אין לנו עוזרת יותר טובה ממנה, אבל אם אין אנו זוכים, אז בא הכנגדו מצדה.

43בזמן שאנחנו מקדשים את השבת השבת מקדש אותנו.

44בזמן שבני ישראל שומרים את השבת, הנה השבת שומרת גם אותנו.

45כי היחס שבין כנסת ישראל לשבת הוא יחס של גומלין ״שמור לי ואשמור לך״.

46ברם הדבר, שה״מזמור שיר ליום השבת״ מזכיר לנו את חובתנו הגדולה לגבי השבת, לגבי השבת שבתון ולגבי היום שכולו שבת.