הגיונות אל עמי, חלק ב, לך לך י

1עברי - מעבר אחר.

2״ויבא הפליט ויגד לאברם העברי״. ״ר׳ יהודה אומר, כל העולם כולו מעבר אחד והוא מעבר אחד״. (בראשית רבה מב, ח).

3א. האנטישמיות.

4השנאה לישראל מכל הגוים היא לא מתמול שלשום, ימיה כימי קיומנו בכלל, כלומר, מראשית יציאתנו לאויר העולם עד היום הזה, אבל לא היתה לשנאה זו ״שם המפורש״ עד שבאו בדורות האחרונים ומצאו את השם והוא אנטישמיות, כלומר, ששונאים אותנו מפני שאנחנו הננו בני שם והם בני חם ויפת.

5אבל באמת גם זהו אחד מ״השקרים המוסכמים״, שלא רק שהעבר מכחיש ומזים זאת, אך גם ההוה, העבר - הלא ידוע שעשו שונא ליעקב אף על פי ששניהם היו בני שם בודאי, וההוה - הלא גם הערביים שונאים אותנו לא פחות מהאריים, אף על פי שגם ישמעאל הוא שמיי, ואיך מתיחסים האריים לנו מחד גיסא ולהערביים מחד גיסא, לנו נתנו ״בית לאומי״ בארץ ישראל על הנייר, ולהם המה עוזרים בפועל ממש לקפח את זכויותינו על כל צעד וצעד, ואם לא היתה בעולם רק אנטישמיות לבד, הלא על כל פנים היתה צריכה להיות יחס שוה מצד האריים אלינו ואליהם?

6אבל באמת מקור השנאה הוא דבר אחר לגמרי, השנאה התחילה עוד מאברהם העברי, והסיבה של השנאה הוא רק זה ש״כל העולם כולו מעבר אחד והוא מעבר אחר״.

7אוהבים גם את הערביים ואת כל בני שם, אוהבים גם את כל בני חם, מפני שאף על פי שהיחוס הוא אחר, הנה סוף סוף כולם הם מעבר אחד, ואם כי אלו המה בני יפת, אריים, ואלו המה בני שם או בני חם, אך על כל פנים הצד השוה שבהם שכולם המה גויים, כולם נמצאים מעבר אחד, ורק הוא, אברהם, הוא יוצא מן הכלל, הוא בדד וגלמוד, הוא מעבר אחר.

8ועל הכתוב ״ואעשך לגוי גדול״ הביא שם במדרש ״א״ר ברכיה אתנך ואשימך אין כתיב כאן אלא ואעשך, משאני עושה אותך בריה חדשה את פרה ורבה״. בריה חדשה זהו ביאור על ״עבר אחר״, כי הננו לא רק ב״עבר אחר״ במקום, אך גם כשהננו יושבים במקומם ובמחיצתם ממש, הננו אחרים בכל הויתנו ועצמותינו. כי השי״ת עשה אותנו ל״בריה חדשה״, או, כשם שאומרים המקובלים, כי טעות היא מה שחושבים הכל שיש רק ד׳ סוגים, דומם, צומח, חי, מדבר, כי גם בזה יש ״תני ושייר״ והוא הנפש הישראלית שהוא סוג חמישי, והשנאה אלינו הוא פשוט השנאה של מין בשאינו מינו. הזאב אינו שונא את חברו הזאב, אלא הוא שונא את הכבשה מפני שהיא איננה מינו.

9ואמנם במקום אחר אומרים חז״ל כי ״למה נקרא שמו סיני מפני שירדה שנאה לאומות העולם עליו״ (שבת פט, ב), אבל באמת השנאה לישראל עוד קודמת להר סיני, השנאה באה תיכף עם העברי הראשון.

10וכמאמרם ז״ל על הכתוב, ״ויאמר אברם אל לוט, אל נא תהי מריבה ביני ובינך״ (בראשית יג, ח), ״ר׳ עזריה בשם ר״י בר סימון אמר, כשם שהיה ריב בין רועי אברם ובין רועי לוט כך היה ריב בין אברם ובין לוט״ (בראשית רבה פמ״א, ו).

11ואין זו סתירה למה שאמרו, כי השנאה באה רק מהר סיני, כי העיקר הוא כמובן לא ההר אך התורה שנתנה על ההר סיני, ואברהם אבינו כידוע כבר קיים את כל התורה כולה.

12בקיצור, מימי אברהם אבינו עד היום הזה אנו רואים ״כל העולם כולו מעבר אחד והוא מעבר אחר״.

13ב. המתבוללים והלאומיים החדשים.

14והנה באים רופאי אליל וחפצים למצוא מזור ותרופה לשבר עמנו משנאת הגויים אלינו על ידי זה, שאנחנו גופא נצא מתוך ה״עבר״ אחר המיוחד שלנו ונכנס לתוך ה״עבר״ של כל העולם כולו.

15ויש בזה שתי גרסות, גרסא אחת של המתבוללים וגרסא אחת של הלאומיים החדשים, הראשונה אומרת שהתרופה תהיה אם האדם הישראלי יהיה אדם ככל בני אדם אשר על האדמה, והשניה אומרת שהתרופה היא אם האומה הישראלית תהיה לגוי ככל הגוים אשר על הארץ.

16אבל באמת גם אלה המה רק רופאי אליל כאשר מראה על זה גם הנסיון וגם התורה.

17הנסיון מראה לנו, כי דוקא על ידי זה עוד אנו מעוררים את חמתם של הגוים נגדנו עוד יותר ויותר, מאה שנה ויותר עשו אחינו באשכנז את כל מה שהיה לאל ידם כדי להדחק לתוך העבר שלהם, ומה הביאו בזה? הביאו את היטלר וסייעתו, והאכזבה של הגרסא השניה כבר אפשר לראות גם כן לכל מי שרואה לא רק את מה שמתחת לחוטמו אך רואה גם מעט למרחוק.

18ומן התורה - זהו מה שאמרה ״ויבא הפליט ויגד לאברם העברי, שזאת אומרת, שאם עוד נשארנו לפליטה למרות כל השנאה הנוראה מכל העולם כולו נגדנו, הוא רק הודות לזה שאברהם הוא עודנו אברהם העברי, שזאת אומרת כדברי חז״ל ״כל העולם כולו מעבר אחד והוא מעבר אחר״, ואם הוא נדחק דוקא להכנס לתוך העבר שלהם, אז חלילה לא יהיה לנו גם שריד ופליט.

19ואת זה כבר הדגיש אברהם אבינו באמרו ללוט ״אל נא תהי מריבה ביני ובינך וכו׳ הפרד נא מעלי, אם השמאל ואימנה ואם הימין ואשמאילה״ (בראשית יג, ח-ט), שזאת אומרת, שדוקא כדי להשמר ממריבה טוב הפירוד בין אברהם ובין לוט, וכדברי חז״ל שם במדרש (בראשית רבה פמ״א, ו) ״הבדל נא אין כתיב כאן, אלא הפרד, מה פרידה זו אינה קולטת זרע כך אי אפשר לאותו האיש להתערב בזרעו של אברהם״, ועל ידי כל התבוללות שהיא, בין התבוללות אישות ובין התבוללות לאומית, אדרבא אנו באים עוד למריבה יותר נוראה.

20ג. ע׳ אומות והאומה הישראלית.

21״ואעשך לגוי גדול, אמר לו, ומנח לא העמדת ע׳ אומות? אמר לו, אותה אומה דכתיב בה כי מי גוי גדול אני מעמיד ממך״.

22ועוד שם ״והיה ברכה קרי ביה בריכה, מה בריכה זו מטהרת את הטמאים, אף אתה מקרב את הרחוקים ומטהרם לאביהם שבשמים״.

23וכל הדברים הללו מכוונים לדבר אחד, להבליט ולהדגיש, כי כל העולם כולו מעבר אחד והוא מעבר אחר.

24אנו אומרים, כי יש שבעים אומות ויש האומה הישראלית, ולכאורה הלא יש ע״א אומות ביחד עם האומה הישראלית ולמה אנו חושבים את הע׳ אומות לחוד ואת אומתנו לחוד? אלא שבזה אנו מבליטים את אברהם העברי כפי מדרשו הנ״ל, ולומר כי כל הע׳ אומות מעבר אחד ואומה הישראלית מעבר אחר.

25וכששמע אברהם את ה״ואעשה אותך לגוי גדול״, שאל קושיא חמורה ״ומנח לא העמדת ע׳ אומות״? ובכן הלא על נח היה מתאים יותר לאמר את ה״ואעשה אותך לגוי גדול״? עד שביאר לו הקב״ה, כי כאן אין המכוון כפשוטו אלא כמשמעו, ״אותה אומה שכתיב בה כי מי גוי גדול אני מעמיד ממך״, על פי הכלל של ״גדול וסמוך על שלחן אביו זהו קטן, קטן וסמוך על שלחן עצמו זהו גדול״ (ע״פ בבא מציעא יב, ב), ועל פי הכלל הזה, הנה סתם גוי גדול הוא דוקא היהודים, למרות מה שהנם המעט מכל העמים, כי כל העמים המה עמי הארץ התלויים בהארץ שעליה המה יושבים ובהנשלם מעל אדמתם תצא גם נשמתם הלאומית, ובכן הנם כולם סמוכים על שלחן אחרים, ורק אומה יחידה יש בתבל שהנה סמוכה על שלחן עצמה ותלויה בדעת עצמה ואינה תלויה בדעת אחרים, ואף לא בדעת האדמה, זהו ה״גוי גדול אשר לו אלקים קרבים אליו״ (דברים ד, ז), והאלקים קרובים אליו מפני שגם הוא קרוב לאלקים ותלוי רק באלקים לבדו ולא בשום תנאים אחרים.

26ועל כן יש גויים ויש יהודים, והיהודים אינם בכלל הגויים, יש שבעים אומות ויש אומה הישראלית ואנחנו איננו בכלל כל האומות. יש בני נח ויש בני אברהם יצחק ויעקב ואנחנו איננו בכלל בני נח, זהו ה״עם לבדד ישכון ובגויים לא יתחשב״.

27ובכל זאת אין זאת אומרת שאין אנחנו מתחשבים כלל עם הגויים, כי להיפך ״והיה ברכה קרי ביה בריכה״ וכו׳, ואם כי הם אינם מתחשבים עמנו, הנה אנחנו איננו מסיחים את דעתנו אף לרגע מהם, ומקריבים תמיד ״ע׳ פרים כנגד שבעים אומות״.

28ד. שמיני עצרת רגל בפני עצמו.

29בין החגים שלנו יש חג שמשונה הוא מכל החגים בזה, שהוא טמיר ונעלם בטעמו ובנמוקו, זהו חג שמיני עצרת, ואם כל החגים באים ל״מזכרת עולם״ של דברים היסטוריים כמו השלש רגלים וכדמוה, הנה שמיני עצרת איננו מזכיר לנו שום דבר מימי קדם, בתורה אנו מוצאים רק את הציווי ״וביום השמיני עצרת תהיה לכם״ בלי שום טעם ונמוק מדוע ולמה, וחז״ל (ראש השנה ד, ב) הוסיפו על זה רק כי ״שמיני עצרת רגל בפני עצמו״ וגם כן לא ביארו מדוע ולמה הוא רגל בפני עצמו ולא המשכת הרגל של חג הסוכות?

30אבל באמת החג הזה בא להבליט לנו את ה״כל העולם כולו מעבר אחד והוא מעבר אחר״, בסוכות אנו מקריבים שבעים פרים כנגד שבעים אומות ובשמיני עצרת אנו מקריבים פר אחד כנגד ישראל, ובכן כל יום מחג הסוכות מכוון כנגד י׳ אומות ולישראל לבדו אנו נותנים יום אחד שלם? ומדוע לא נכלול בחדא מחתא גם את ישראל ותהיינה לנו ע״א אומות ולהקריב באחד מימי חג הסוכות עוד פר ולא נצטרך להוסיף עוד יום אחד?

31אך את זה גופא בא ללמדנו, כי ״שמיני עצרת רגל בפני עצמו״ ובזה הביעו לא רק את ההלכה, אך גלו לנו את כל הסוד הכמוס של הרגל הזה.

32שמיני עצרת הוא רגל בפני עצמו, יען שהאומה שאליה מכוון החג הזה הוא גם כן עולם שלם בפני עצמו, חג סוכות עם הע׳ פרים כנגד שבעים אומות הוא עולם לחוד, ושמיני עצרת עם הפר האחד כנגד האומה הישראלית הוא שוב עולם לחוד.

33שמיני עצרת אומר לנו על האומה הישראלית בכלל שהוא רגל בפני עצמו, אם כי לכל אומה ואומה יש היסטוריה מיוחדת, ולא הרי דברי הימים של אומה פלונית כדברי הימים של אומה אלמונית, הנה על כל פנים כולן הולכות על מסילת הברזל אחת, אמת שלא כולן הולכות בטמפו שוה, יש הרצות כברק ויש ההולכות בעצלתיים, ולא אצל כולן שוות התחנות, אחת קובעת לה את התחנה בצד זה והאחרת בצד שני וכדומה וכדומה, אבל סוף סוף כולן הולכות על אותם הפסים של מסלת הברזל אחת, לא כן האומה הישראלית שהרגל שלה היא רגל בפני עצמה, מהלכה ההיסטורי הוא מהלך מיוחד והולכת לה בדרכיה המיוחדים ובפסי מסילה מיוחדים.

34זהו שאמרו חז״ל ״ביום השמיני עצרת, אתה מוצא בחג ישראל מקריבים לפניך ע׳ פרים על ע׳ אומות וכו׳, לפיכך אמר להם הקב״ה, עכשיו הקריבו על עצמכם, ביום השמיני עצרת תהיה לכם״ (במדבר רבה פכ״א, כד), והחידוש העיקרי בזה הוא ה״על עצמכם״, ההדגשה של העצמיות והמקוריות שלנו לא רק ברוחנו ותכונתנו, אך בכל מהלך ההיסטוריה הארוכה שלנו.

35ה. לך לך - משלך.

36וראשית דבריו של השי״ת לאברהם הוא ה״לך לך״. שזאת אומרת, שכל מהלך ההיסטוריה שלך יהיה ״לך״ משלך, מדרכך הכבושה ובדרך המלך שלך שאין לאחרים חלק בה, וזה בא בראשונה, מפני שזהו באמת יסוד היסודות של האומה הישראלית מראשית יציאתה לאויר העולם עד היום הזה.

37״ישראל ואורייתא וקוב״ה חד הוא״, ובודאי אי אפשר להבין זאת באופן חיובי אך באופן שלילי, כי ידוע מה שאמר הרמב״ם, שאי אפשר לדעת מהו השי״ת, אך אפשר רק לדעת מה שאיננו, ושאמנם כך סידר גם כן בה״אני מאמין״ שלו ״אני מאמין באמונה שלמה שהשם יתברך אינו גוף ולא ישיגוהו משיגי הגוף ואין לו שום דמיון כלל״, וככה גם כן עם ישראל שאמנם כבר אמרו חז״ל ״אי אתה יכול לעמוד על אופיה של אומה זו״, ואי אפשר להגדיר את תכונתנו בחיוב, אך על כל פנים אפשר להגדיר זאת בשלילה, וכשם שנאמר על הקב״ה ״ואין לו שום דמיון כלל, כך אפשר לומר גם כן על האומה הישראלית בקיצור נמרץ זה ״ואין לה שום דמיון כלל״.

38״אין לה שום דמיון כלל״ זוהי אופיה של האומה הישראלית. כרגיל יש להיסטוריה של אומה אחת דמיון בהיסטוריה של אומה שניה, לכל סדרי החיים ומהלך המחשבה של אומה אחת יש דמיון בזו של אומה שכנתה, אבל לשוא תחפשו דמיון לההסיטוריה שלנו, או דמיון למהלך המחשבה וסדרי החיים שלנו.

39בקיצור ״לך לך״, הכל הוא מִלְך וּמְשֶׁלך, ואין לזרים חלק בו.

40ומה נשגבים המה דברי המ״ר על הכתוב ״ושמתי את זרעך כעפר הארץ״ שאמרו ״מה עפר הארץ מסוף העולם ועד סופו, כך בניך יהיו מפוזרים מסוף העולם ועד סופו, ומה עפר הארץ אינו מתברך אלא במים, אף ישראל אינם מתברכים אלא בזכות התורה שנמשלה למים, ומה עפר מכלה את כלי מתכות והוא קיים לעולם, כך ישראל, כל עובדי כוכבים בטלים והם קיימים באמונתם״, והדברים הללו מדברים בעדם ואינם צריכים לפירושים יתרים.

41זהו ״כל העולם כולו מעבר אחד והוא מעבר אחר״.

42ו. למעלה מכפת הרקיע.

43״ויוצא אתו החוצה ויאמר הבט נא השמימה״ (בראשית טו, ב).

44״ר״י דסכנין בשם ר״י, וכי מחוץ לעולם הוציאו, שאמר הכתוב ויוצא אותו החוצה? וכו׳, העלה אותו למעלה מכיפת הרקיע, הדא דאמר ליה, הבט נא השמימה אין הבטה אלא מלמעלה למטה״.

45ואמנם ביאור נכון לדברי המדרש הנפלאים הנ״ל נותן לנו... משה רבנו בעצמו ביאורו בהמשנה תורה: ״ופן תשא עיניך השמימה וראית את השמש ואת הירח ואת הכוכבים, כל צבא השמים וכו׳, אשר חלק ד׳ אלקיך אתם לכל העמים תחת כל השמים, ואתכם לקח ד׳ וכו׳, להיות לו לעם נחלה כיום הזה״ (דברים ד, יט-כ).

46כי אם אמנם אף על פי שבתבל ומלואה יש המון בריות לאין תכלית ולכל בריה ובריה יש תכונות מיוחדות מה שאין לחברתה, ומלבד הבעלי חיים יש גם דומם וצומח ובכל סוג וסוג הנ״ל יש מינים שונים לאין מספר, בכל זאת יש חוק אחד השוה ומשוה את כולם יחד וגם אחד מכל הנ״ל אין יוצא מן הכלל הזה והוא: כח המושך.

47הכח הזה נמצא לא רק בכל מה שעל הארץ אך גם בכל הברואי השמים, וגם השמש והירח וכל כוכבי לכת כולם, כולם נתונים המה תחת חוק הברזל הזה.

48כח המושך, זאת אומרת, שהגדול מושך את הקטן לכל מקום שהוא הגדול חפץ, והקטן בעל כרחו מוכרח לרקד סביב הגדול כעבדא קמי מריה.

49וכח המושך הזה שורר מן התפוח הנופל מן האילן על הארץ - מפני שהארץ הנה גדולה ממנו - עד הירח וכל הכוכבים כנ״ל.

50וכשם שהתפוח נמשך להארץ כך הארץ נמשכת להשמש יען שהשמש היא גדולה ממנה.

51ואם אנו רואים בכל העמים שעל פני האדמה שהגדול בולע את הקטן, אין כלל להתפלא על זה, זהו כח המושך השורר בכל הטבע וגם העמים המה חלק מן הטבע וחוק הטבע שורר כמובן גם בהם.

52ובכל זאת אין למדין מן הכללות וגם בכלל הכללים הזה יש יוצא מן הכלל והוא... האומה הישראלית יחידה היא עומדת בין כל האומות, שבעים אומות יש בתבל וגם היותר קטנה שבהן היא גדולה מהאומה הישראלית, כי אתם המעט מכל העמים, ולכל אחת מן האומות יש כח המושך, והן מושכות את האומה הישראלית בחזקה אליהן, אך היא, האומה הישראלית, איננה זזה ממקומה אף כחוט השערה, ולא עוד אלא שדוקא על ידי כח המושך של כל העמים מתעוררת בקרבה כח הדוחה, והיא דוחה את כל העמים בכל תוקף ועוז.

53ואת כל אלה חזה משה רבנו ואמר ״פן תשא עיניך השמימה וראית את השמש ואת הירח ואת הכוכבים״, שבכולם שורה חוק ברזל אחד, זהו כח המושך, ותחשוב בנפשך אם כן למה זה אנכי ומה כחי ומה גבורתי לעמוד כנגד כל הגויים? המה כולם מעבר אחד ואני מעבר אחר, ועד כמה אוכל לעמוד על מקומי מעבר אחר, הלא הם מושכים אותי בחזקה אליהם וכח המושך גדול כל כך להם. אל תתיראו מן כל אלה, כי ״אשר חלק ד׳ אלקיך להם״ ורק להם בעוד שעליך נאמר ״ואתכם לקח ד׳ להיות לו לעם נחלה״, וכשם שהוא אינו עומד תחת כח המושך של אחרים, כי אדרבא הוא מושך את כולם, כך גם את ״איומתי סגולתי״.

54אמנם כבר הקדימו אברהם אבינו ששמע זאת מהקב״ה, שהוציאו ״החוצה״ ואמר לו ״הבט נא השמימה״, וכביאור המדרש הנ״ל ש״העלה אותו למעלה מכפת הרקיע״ ואמר לו הבט ״ואין הבטה אלא מלמעלה למטה״, כלומר, כי אתה אברהם עומד החוצה מכל העמים והלשונות, ובעוד שכולם עומדות תחת כפת הרקיע, תחת השמש וכל חוקיה ועל כולם נאמר ״מה יתרון לאדם בכל עמלו שיעמול תחת השמש״, הנך עומד למעלה מכפת הרקיע, ולמעלה מכל החוקים השוררים שם למטה המה כולם רואים את השמים, ואתה מביט על השמים. ״ראיה״ היא מלמטה למעלה ו״הבטה״ היא מלמעלה למטה ״הבט נא השמימה״.

55״ופן תשא עיניך השמימה וראית״ - מלמטה למעלה, זוהי הסכנה הכי גדולה לך, אבל עשה נא כזקנך אברהם ששמע מהקב״ה ״הבט נא השמימה״ מלמעלה למטה.

56בקיצור, הקב״ה בעצמו נתן פירוש מספיק על השם ״אברהם העברי״, לאמר ש״כל העולם כולו מעבר אחד והוא מעבר אחר״ - כל העולם המה למטה מכפת הרקיע והאומה הישראלית בתור אומה - כי בודאי כל יחיד מישראל הוא בן תמותה ותלוי במזל ככל בני תמותה - הוא למעלה מכפת הרקיע, ועל זה נאמר ״אין מזל לישראל״, כי האומה בכללה איננה מתיראת מכל חוקי המזלות.

57ועל זה אמר ירמיהו (י, ב) ״אל דרך הגוים אל תלמדו ומאתות השמים אל תחתו, כי יחתו הגוים מהמה״, ובהוספת דברי חז״ל ״עכו״ם יחתו ואין ישראל יחתו״ (סוכה כט, א).

58ז. טעם כעיקר.

59״כל העולם כולו מעבר אחד והוא מעבר אחר״ נותן לנו תשובה מספיקה גם על התמיהא הגדולה מה שאנחנו סותרים את הכלל הגדול של ״בטול ברוב״. הלא לא רק התורה מלמדת אותנו זאת אך כל המציאות מראה לנו כי ״מיעוטא כמאן דליתא דמי״ (קידושין פ, א), ואיך אפשר ל״המעט מכל העמים״ לבלי להתבטל כלל מפני כל המון הגויים שהוא מפוזר ומפורד בהם ואיננו אף אחד מאלף במספרם?

60אך התשובה המספיקה הוא גם כן כי ״כל העולם כולו מעבר אחד והוא מעבר אחר״, כי קיימא לן דרק מין במינו בטל ברוב, אבל מין בשאינו מינו בנותן טעם. וטעם כעיקר דאורייתא. ורק ברי היה להם לרבנן שרק עד ששים נותן הדבר טעם וביותר מששים הוה כאילו נאבד האיסור לגמרי.

61אבל זהו כוחה ותכונתה של האומה הישראלית, שהיא נותנת טעם אף באלפי אלפים אחוז כנגדה.

62״כל העולם כולו מעבר אחד והוא מעבר אחר״, וגם כשהננו מעורבים בין כל הגויים ובין כל האומות זהו תערובות של מין בשאינו מינו, ועוד מימות אברהם אבינו יש לנו התפקיד הגדול והחשוב להיות נותן טעם בכל האנושיות כולה, וזה ״ונברכו בך כל משפחות האדמה״, אבל לא רק ״בך״ אך גם ״והתברכו בזרעך כל גויי הארץ״, ואם במקום ברכות, מלאות פיהם אך ורק קללות נגדנו, הנה ״אף על גב דאינהו לא חזי מזלם חזי״, ומרגישים בהרגשה אינסטינקטית כי יש בנו ״טעם כעיקר״, ואמנם מרוב שנאתם וקנאתם המה אומרים כי הטעם הוא ״טעם לפגם״ ובשביל כך המה רודפים אותנו עד חרמה, אבל סוף סוף כולי עלמא מודים שהננו בבחינת ״נותן טעם״ ובשביל כך איננו מתבטלים כלל וכלל.

63ח. דבר המעמיד.

64ולכשתרצו, איננו מתבטלים ברוב גם בשביל זה שהננו בבחינת ״דבר המעמיד אפילו באלף לא בטיל״ (ע״פ שו״ע או״ח תמז, מג).

65כי אף על פי ש״כל העולם כולו מעבר אחד והוא מעבר אחר״, ואנו למעלה מכיפת הרקיע, הנה מאידך גיסא ״ונברכו בך כל משפחות האדמה״, והברכה היא בזה שנעשינו בבחינת ״דבר המעמיד״.

66ידוע הוא מה שמספר הכוזרי אין נוכח מלך הכוזרי שהיה שקוע בנ׳ שערי טומאה של הבלי הגויים לקבל עליו את התורת אמת? הוא הזמין אליו ראשי שתי האמונות, הנוצרים והמחמדית, או בלשון הכוזרי, ״אחרי כך אמר בלבו אשאל פרס וישמעאל, כי אחד משני המעשים הוא הנרצה באין ספק, אבל היהודים די לי במה שהוא נראה משפלותם ומיעוטם, שהכל מואסים אותם, וקרא לחכם מחכמי פרס ושאל אותו על חכמתו ומעשהו, ואמר לו אני מאמין בחדוש הנבראות ובקדמות הבורא ית׳, ושהוא ברא העולם כולו בששת ימים ושכל המדברים מצאצאי אדם ואליו הם מתיחסים כולם וכו׳ - וכללו של דבר, אני מאמין בכל מה שבא בתורה ובספרי בני ישראל, אשר אין ספק באמתתם בעבור פרסומם והתמדתם והגלותם בהמונים גדולים״.

67״ואחרי כך קרא לכם מחכמי ישמעאל ושאל אותו על חכמתו ומעשהו ואמר לו, אנחנו מקיימים האחדות והקדמות לאלקים ית׳ והחדות לעולם - וכו׳ - כי ספר תורתינו דברי אלקים מפני שאין אדם יכול לחבר ספר אחר כמוהו״.

68וכששאל מלך הכוזרים, ״אין הדעת נוחה להודות שיש לבורא הכרה עם בשר ודם״, השיב לו החכם ״הלא ספר תורתנו מלא מדברי משה ובני ישראל ואין מדחה במה שעשה לפרעה ושבקע את הים והציל את בחירי וכו׳ - הלא כל זה דבר ידוע ומפורסם״.

69ורק אז אמר הכוזרי, ״אני רואה שצריך אני לשאול ליהודים מפני שהם שארית בני ישראל, מפני שאני רואה שהם הטענה והראיה לכל בעל דת, כי יש לבורא תורה בארץ״.

70והדברים מדברים בעדם, כי גם בשפלותנו ובעניותנו הננו סוף כל סוף בבחינת ה״דבר המעמיד״ לכל שאר האמונות שבהכרח הנן זקוקות לתורתנו, לקחת אותה בתור בסיס ויסוד לעיקרי דתותן.

71ואי אפשר לבוא ״לברית החדשה״ גם לדבריהם בלי ההנחה של ״הברית הישנה״, להבדיל. וסוף סוף אי אפשר להבין את נבואת מחמד, אף להמאמינים בזה, מבלי האמונה בהנביאים נביאי ישראל, נביאי האמת והצדק, להבדיל.

72והמפתח לההיסטוריה האנושית נשאר עד היום הזה סוף כל סוף רק ספר הספרים שלנו גם להמאמינים בו וגם להכופרים בו ר״ל.

73בקיצור, לכל הדעות הננו בבחינת ״דבר המעמיד״ וכל ״דבר המעמיד״ אפילו באלף לא בטל, ואנחנו הננו מופת חיה על זה, שאף ברבוא רבבה אין אנו בטלים.

74ט. בבחינת קבוע ולא בבחינת ניידי.

75״כל העולם כולו מעבר אחד והוא מעבר אחר״, זאת אומרת גם כן, שאנחנו הננו בבחינת קבוע ולא בבחינת ניידי.

76כי הלכה מפורשת היא ״תשע חנויות כולן מוכרות בשר שחוטה ואחת מוכרת בשר נבלה ולקח באחת מהן ואינו יודע באיזה מהן לקח ספיקו אסור ובנמצא הלך אחרי הרוב״ (כתובות טו, א). וההבדל הוא מפני שברישא הוא קבוע וכל קבוע כמחצה על מחצה דמי, ובסיפא כשניידי אמרינן כל דפריש מרובא פריש.

77ולאשרנו הסגולה של ״עם קשה עורף״ עשתה אותנו לקבוע, וגם אם כל העולם כולו מעבר אחד ואברהם יחידי מעבר אחר, בכל את הוא שקול כנגד כולם, מפני שכל קבוע כמחצה על מחצה דמי.

78וזהו מה שאמר שמאי הזקן ״עשה תורתך קבע וכו׳, והוי מקבל כל האדם בסבר פנים יפות״ (אבות א, טו), כלומר, שאף על פי שקבלו את כל אדם בסבר פנים יפות ובכלל ״כל אדם״ הוא בודאי כל הגויים וכל האומות, אבל מאידך גיסא ״עשה תורתך קבע״ שתורתך תהיה בבחינת קבוע שלא תתבטל לעולם.

79ודא עקא, שבזמן האחרון נעשינו בבחינת ניידי, לא רק במקום אך גם בדעה, ועל כן סכנה גדולה לנו ח״ו שלא נתבטל בפני הרוב הגדול הקם נגדנו, בעוד שאנחנו הננו במספר הרבה פחות ממעוטא דמעוטא.

80ומה תמוה הדבר, שדוקא אלה המתימרים בשם ״עברי״ ומתמידים את כל היהדות על עברית, דוקא אלה אינם יודעים כלל את פירוש המלה הזו. אינם יודעים כי כל מקור השם הזה בא מההדגשה, שכל העולם כולו מעבר אחד והוא מעבר אחר, ואיך המה יכולים להתלבש בעבריות, בשעה שכל כונתם ותכליתם הוא לבטל את המחיצה שבין העבר שלנו והעבר שלהם ולהכניס את אומתנו להעבר של כל הגויים.

81ואמנם אברהם העברי מטפח על פניהם של ה״עברים״ הללו.