הגיונות אל עמי, חלק ב, נח ה

1הסוציאליזם והקומיניזם.

2א. מדת עם הארץ.

3״שלי שלך ושלך שלי - עם הארץ״ (אבות פ״ה, מ״י).

4אין לך אצל חלק גדול מצעירנו אידיאל יותר יפה ונמרץ מהסוציליזם והקומיניזם, וגם אלה שסוברים, כי קשה הדבר שיתגשמו בתור הלכה למעשה, על כל פנים בתור אידיאל גם המה מעריכים ומפארים את התנועות הנ״ל.

5כולם סוברים, כי אלו המה פרי המודה החדשה שנתחדשה בבית מדרשה של התפתחות האנושיות בשנות המאה הי״ט והכ׳, אבל מה ישתוממו אלה אם נאמר להם, שזה כבר היה לעולמים לפני כל המאות שהמה מספרים למספר הנוצרים, אלו המה לא פרי ההתפתחות, אך אדרבא כל זה מורה על נסיגה לאחור, של כמה אלפי שנה לפנים, נסיגה עד... עד דור ההפלגה.

6כי מהו ״שפה אחת ודברים אחדים״ אם לא מין ״אינטרנאציונאל״ שני או שלישי, ומה זה ״וימצאו בקעה וישבו שם וגו׳, הבה נלבנה לבנים ונשרפה לשרפה״, אם לא ״קבוצה״ גדולה ש״כיס אחד לכולם״ ומיורה אחת הם נזונים והגלימא דעל כתפיה של אחד שייך לכולם.

7ועי׳ בירושלמי מגילה (פ״א ה״ט) על הכתוב ״שפה אחת״, ״ר׳ אלעזר ור׳ יוחנן, חד אמר, שהיו מדברים בשבעים לשון, וחד אמר שהיו מדברים בלשון יחידו של עולם - בלשון הקודש״, הרי להראשון אין הפירוש של ״שפה אחת״ כפשוטן, היו מדברים אדרבא בשבעים לשון, אלא מה זה ״שפה אחת״? אינטרנציונל השני או השלישי.

8ואמנם נתקיים עכשיו גם הפירוש השני ״שהיו מדברים בלשון יחידו של עולם - בלשון הקודש״, ועלינו להוסיף על זה רק שבמקום ארץ שנער עלינו לגרוס בארץ... על ידי ה״שמאל״ שלנו...

9וזהו שאמרו חז״ל ״שלי שלך ושלך שלי״, אל תדמה, שזו היא מדה של פרוגרס, של התפתחות, של מדרניזם, אך אדרבא ״עם הארץ״ הגס הראשון של האנושיות, המדרגה הראשונה של ה״אדם עיר פרא יולד״.

10ב. האדם הקמאי.

11החקירה הסוציולוגית מראה לנו, כי דוקא האדם הקמאי היה הקומוניסט היותר קיצוני ״האדם הקמאי - אומרת הסוציולוגיה - חי את חייו בתוך החברה כאסיר כלא חברתי מוחלט, ושנפשו מלאה על כל גדותיה במחשבים מסותרים וברגשי השבט, ואותה הקבוצה המאוחדת וסגורה בחותם צר, עד שכל אחד מאנשיה הוא רק חלק ממנה בלתי עומד ברשות עצמו, כאילו הוא רק אבר פרטי מגוף אחד שלם, בעת סדור העבודה של הקרבת הקרבן או של מעשי כשפים, בעת ההכנות אל הציד, בעת המחולות בציבור, בכל חגיגות ההקדשה, אנו מוצאים - כפי שמספרים כל החרדים האמונים על התבוננות מדעית ומדויקת - שכל קבוצה מחודרת ברגש אחד משותף הממלא את נפש כל יחיד ויחיד עד אפס מקום, רק עם התבדלות חברותית והיצירה האטית של אישיות עומדת ברשות עצמן הכרוכה אחריה התחילה ההתפתחות האנושית״.

12ועלינו להוסיף על זה רק כי מה שקוראת הסוציולוגיה ״תקופת האדם הקמאי״ הנה התורה קוראת זאת דור ההפלגה.

13ג. השלש כתות שבדור המבול.

14״ויאמרו הבה נבנה לנו עיר ומגדל״ וגו׳ (בראשית יא, ד).

15אמר רב ירמיה בן אלעזר, נחלקו לשלש כתות, אחת אומרת, נעלה ונשב שם, אחת אומרת, נעלה ונעבוד עבודת כוכבים, ואחת אומרת, נעלה ונעשה מלחמה, זו שאמרה נעלה ונשב שם - הפיצם ד׳, זו שאמרה נעלה ונעשה מלחמה - נעשו קופים ורוחות ושדין ולילין, וזו שאמרה, נעלה ונעבוד עבודת כוכבים - כי שם בלל ד׳ שפת כל הארץ (סנהדרין קמ, א).

16הַשַׁתְּפַנוּת נלחמת תמיד לא רק עם הרכוש אך גם עם האלקות, כביכול, חפצה היא לעקור מן השורש לא רק את הגבירים, אך גם את המאמינים. ולכאורה, איזו שייכות וקשר יש בין שני הדברים הללו, בין המלחמה בהרכוש והמלחמה באלהות? והאם רק מקרה הוא, שהשתפנים המה רובם ככולם כופרים בעיקר והלא זהו כלל ש״המקרה לא יתמיד״?

17אכן ברם הדבר, שבאמת יש סמיכת הפרשה ביניהן, יסוד ושורש האמונה הוא ״עבדי הם ולא עבדים לעבדים״, והתורה ניתנה רק לבני חורין ולא לעבדים, וכל עיקרה של השתפנות היא עבדות היחיד להחברה, להקבוצה, שכל יחיד ויחיד נחשב בה רק כאבר פרטי בגוף אחד שלם.

18האמונה באל אחד דורשת שגם המאמין יהיה יחיד, אם לא יחיד ומיוחד כהשי״ת, אבל על כל פנים ירגיש בזכות קיומו גם בתור יחיד ולא רק בשביל שהוא כפות כאסיר עולם להחברה והקבוצה, וכדי שהאדם יתדבק עם ה״עצם״ המרום ונשגב של הבריאה כולה. דרוש שהאדם ירגיש את העצמאות שלו גופא.

19וכשהאדם כלוא כצפור במצודה במסגרתה של החברה, אי אפשר שיהיה לו יחס ישר עם צורו וקונו.

20ועוד אנו רואים, כי השתפנות היא בת זוגה של החומרנות, זאת אומרת, שבעלי שיטת השתפנות רואים את התבל ומלואה ובכלל זה כל ההיסטוריה האנושית מנקודת השקפה חומרנית כאילו אין לו להקב״ה בעולמו אלא הקב״ה והלחם לבד.

21ואת סמיכות הפרשה והקשר שביניהם אפשר גם כן לתפוס בנקל, אם נשים אל לב, כי רגש הבעלות והעצמאות זהו מותר האדם מן הבהמה, הרגש הזה בא לאדם מהצלם אלהים שבו, ועל ידי זה הוא מרגיש את עצמו למעלה מכל החומרים שבעולם, שהמה תלויים בו והוא אינו תלוי בהם, הוא בעל עליהם והמה אינם בעלים עליו, והשתפנות העוקרת את כל הרגשים הללו, משוה לאט לאט את האדם גם בעיני עצמו בחדא מתתא עם כל החומרים והגולמים הפשוטים שכולם הנם רק מכונה אחת.

22ואת השלש כתות של דור ההפלגה, אפשר לראות גם בזמננו אנו, והג׳ כתות הללו באות בתור סיבה ומסובב של דור ההפלגה.

23״אחת אומרת נעלה ונעשה מלחמה״, מלחמה לא רק ברכוש, אך גם באלקות כביכול, ורודפים עיד חרמה את כל המאמינים באלהי השמים וה״עיר ומגדל״ שלהם הוא גם כן ״ראשו בשמים״ כדי להלחם עם אלקי השמים.

24״ואחת אומרת נעלה ונעבוד עבודה זרה״, ומכאן החומרניות הגסה, שבאמת היא מחזרת לתחיה את העבודה זרה הקדמוניה, אם כי נקראת עכשיו בלשון אחר ״דת העבודה״ אבל זוהי העבודה לעץ ולאבן, לחומר וללבנים, העבודה למעשה ידיו של האדם, שהנביא אומר עליהם ״לא ידעו ולא יבינו כי טח מראות עיניהם מהשכיל לבותם - וגו׳ - לאמר, חציו שרפתי במו אש ואף אפיתי על גחליו לחם אצלה בשר ואכל, ויתרו לתועבה אעשה לבול עץ אסגוד״ (ישעיהו מד, יח-יט).

25״ואחת אומרת נעלה ונשב שם״, שחז״ל מתחילים באמת מכת זו, מפני שהיא באמת הראשונה במעלה, כלומר, שזו היתה התכלית של כל אחד ואחד מחברי דור ההפלגה, כל אחד חשב שאחרים יעבדו והוא יכול להיות יושב בטל, מאחרי שבין כך ובין כך ״כיס אחד לכולנו״.

26ואם אנו רואים, שהשתפנות שביטלה את הגן עדן בשמים והבטיחו לעומת זה את הגן עדן בארץ בעולם הבא של... ״חמש שנים״, ובאמת עשו גם את הארץ לגיהנם, אם כי כבר עברו נסיונות של ״חמש שנים״ לא פעם אחת, הנה הנמוק העיקרי בזה הוא מה ש״אחת אומרת נעלה ונשב שם״, כל אחד מסתמך על האחרים, ואם כי אינם עושים רצונו של מקום, בכל זאת חושב כל אחד בלבו ש״מלאכתו תהא נעשית על ידי אחרים״, ואם ״גדול וסמוך על שולחן אחרים זהו קטן״, הנה כל אחד מהם הוא בבחינת קטן, ומכאן כל הכשלון ואי ההצלחה בכל הנסיונות שעשו עד עכשיו.

27ומי יודע, אם מכל הנסיונות הללו לא נראה שוב את אותן התוצאות של דור ההפלגה, התוצאות של ״נעשו קופים ורוחות ושדין ולילין״...

28ד. כל האסון הוא מה שמבקשים ״חשבונות רבים״.

29״ועתה לא יבצר מהם כל אשר יזמו לעשות, אמר רבי אבא בר כהנא, מלמד, שפתח להם הקב״ה פתח של תשובה, שנאמר, ועתה, ואין ועתה אלא לשון תשובה, היך מאן דאת אמר, ועתה ישראל מה ד׳ אלהיך שואל מעמך כי אם ליראה״ (בראשית רבה פל״ח, ט).

30״ראה זה מצאתי אשר עשה אלהים עשה את האדם ישר והמה בקשו חשבנות רבים״, אמר קהלת (ז, כט), והחשבונות רבים הם בזה, שבניגוד להקב״ה המביט על הכל ״באשר הוא שם״ ואינו דן את האדם על שם סופו. הנה האדם יש שדואג דאגת מחר לא רק לעצמו אך גם בעד האנושיות כולה כאילו כולה מוטלת על שכמו לבד והוא האפטרופוס לכולה, והרבה הרבה בני אדם רוצים ״לתקן עולם״, אך מעטים המרגישים שזה אפשר רק ״במלכות שדי״ והמה מנסים באקספרמנטים שונים, שהמה בעצמם מודים, שלעת עתה מביאים רק קללה ולא ברכה, אלא שעושים ״נדחה״ שדוחים את הברכה אחרי ״חמש שנים״, ואם זה עובר בלא כלום הנה עשירים הם בזמן וזמן של עוד חמש שנים מה הוא בעיניהם ומבטיחים את הגן עדן שלהם אחרי עוד ״חמשיה״.

31ועד היכן הדברים מגיעים! ״הקב״ה שהוא אין סופי אינו מביט על כל דבר אלא ב״אשר הוא שם״, והאדם ״שבין לילה היה ובין לילה אבד״ חפץ תמיד לשנות את העולם על פי תכניתו שהוא רואה לו, שיביא ברכה אחרי זמן של עידן ועידנים.

32וזהו שאמרו ״אין ועתה אלא לשון תשובה״. לו היו מתבוננים כל אלה ה״מתקני עולם״ על ה״ועתה״, והיו מקיימים את ה״אל תדאוג דאגת מחר״, כי אז היו נוכחים, שהתיקון היותר טוב הוא שבל יעשו שנויים ומהפכות כלל, אך יניחו שיהא ״עולם כמנהגו נוהג״, כי ״אלהים עשה את האדם ישר״. ואם המה לא יבקשו חשבונות רבים, אז הנאה להם והנאה לעולם.