הגיונות אל עמי, חלק ב, וישב מה

1בארץ מגורי אביו בארץ כנען

2א. קדושת הארץ וחיבת הארץ.

3הכל יודעים מקדושת הארץ, ארץ ישראל, אבל לא הכל יודעים מחיבת הארץ בתור חשיבות מיוחדה כשהיא לעצמה.

4ודבר זה משמיע לנו אחד מן הראשונים, הריטב״א ז״ל בריש מס׳ גיטין, שהמשנה חושבת את עכו בתור חוץ לארץ. והקושיא חזקה, שהלא אנו מוצאים ש״ר׳ אבא הוה מנשק כיפי דעכו״? ובעלי התוס׳ מתרצים זאת בתירוץ דחוק למאד, שעכו הוה חציה בארץ וחציה בחו״ל, אבל הוא, הריטב״א ז״ל, מוצא על זה תירוץ מתאים מאד, כי באמת אנו מוצאים עכו בין הערים שכבשן יהושע, ואלא כל הספק הוא מחמת שמא עולי בבל לא כבשוה, וקדושה ראשונה קדשה לשעתה ולא קדשה לעתיד לבוא, אכן לדעתו - דעת הריטב״א - ״משום הא לא איריא, דאפשר דלא כבשוה ואפילו שבטלה קדושתה, חיבת הארץ לא בטלה, דאי לא תימא הכי, למאן דאמר דקדושה ראשונה ב׳ וג׳ קדשה לשעתה ולא קדשה לעתיד לבוא, עכשיו שהארץ נחרבה, מי איכא למאן דאמר, דכיון שאינה קדושה דחיבתה נמי בטלה? - וכו׳ - ואף על פי שיש לחלק ולומר, שעכשיו שהכל חרב, שאף על פי שבטלה קדושתה לא בטלה חיבתה, אבל בכבוש שני כיון דמקצת הארץ כבושה והיא קדושה, מה שלא כבשה שאינה קדושה בטלה חיבתה נמי שאינו חביב אלא הקדוש, אף על פי שיש לומר כן, אינו נראה שיהא חלוק בזה״ (חי׳ הריטב״א ריש מס׳ גיטין).

5ובכן חיבת הארץ אינה תלויה כולה בקדושת הארץ, ואף אם נתטלה הקדושה, חיבת הארץ אינה מתבטלת והיא עומדת לעולם.

6ור׳ אבא הוה מנשק כיפי דעכו, אף על פי שבזמנו של ר׳ אבא לא היתה עכו כלל בכלל קדושת הארץ, ובכל זאת מפני חיבת הארץ נשק גם את אבניה. ואולי בשביל כך נשק ר׳ אבא דוקא כיפי דעכו, כדי להבליט, שגם חיבת הארץ לבדה בלי קדושת הארץ היא כל כך חשובה וערכה גדול לאין שיעור.

7זהו ״בארץ מגורי אביו בארץ כנען״. וכפל ״הארץ״ בא כדי להבליט שיקרה היתה לו ישיבת הארץ מצד שני הדברים הללו יחד, גם מצד קדושת הארץ, וגם מצד חיבת הארץ.

8״בארץ מגורי אביו״ זהו מצד חיבת הארץ, ארץ אבות, ״בארץ כנען״, מצד קדושת הארץ. כלומר, אף אם לא היתה ארץ ישראל ארץ אבות שלנו אלא ״ארץ כנען״, גם אז גדול חשיבותה וערכה מצד עצמה, מצד הקדושה המיוחדת שיש בה שבחרה ד׳ מכל הארצות ו״עיני ד׳ אלקיך בה מראשית השנה עד אחרית השנה״.

9והקדימה התורה את חיבת הארץ לפני קדושת הארץ מפני, כאמור לשיטת הריטב״א, שמארכת חיבת הארץ עוד יותר מקדושת הארץ, שגם כשזו האחרונה מתבטלת נשארה סוף סוף הראשונה.

10וכשאנו קוראים את הארץ הזו גם בשם ארץ הקודש וגם בשם ארץ ישראל, אנו מבליטים בזה גם את קדושת הארץ וגם את חיבת הארץ.

11ב. חיבת הארץ יונקת מקדושת הארץ.

12ודא עקא, שקדושת הארץ וחיבת הארץ אינן הולכות בדורנו בד בבד, ואלה החוגים שקדושת הארץ תופסת אצלם מקום בראש אינם מעריכים כל כך כראוי את חיבת הארץ, ומאידך גיסא אלה החוגים המדגישים כל כך את חיבת הארץ, אינם יודעים כלל וכלל להעריך את קדושת הארץ.

13אינם חלים ואינם מרגישים אלו האחרונים, כי אף על פי, שכאמור, בהתבטלה קדושת הארץ לא נתבטלה חיבת הארץ, אבל מאידך גיסא הלא כל יניקתה של חיבת הארץ בעיקרה ושרשה מקדושת הארץ היא באה, באופן שחיבת הארץ היא רק תולדה מקדושת הארץ, שזו האחרונה היא בבחינת אב, אף על פי שהתולדה מארכת ימים אחרי הסתלקותו ובטולו של האב, והראיה, שסוף סוף יש חיבת הארץ רק באלה המקומות שנתקדשו על כל פנים בימי יהושע.

14ואמנם גדולי ה״חובבים״ הראשונים גם בתקופותינו אנו היו דוקא מאלה שמסרו את נפשם דוקא על קדושת הארץ כמו שמסרו את נפשם על כל קדשי ישראל.

15וברם כי בעלי ה״חיבת הארץ״ הם בבחינת כח כחו של בעלי קדושת הארץ. משל למה הדבר דומה? למכונת הקיטור של מסילת הברזל שלפני התחנה מעמידים את כח הקיטור והוא הולך רק על ידי כח כחו, אבל כמובן שההליכה באופן שכזה אינה מארכת זמן.

16ודא עקא, שיש כאלה שמוסרים את נפשם על בנין ״ארץ כנען״ או כמו שקוראים זאת עכשיו ״פלשתינה״, ואינם מרגישים כלל שבבנין ובתחית ארץ כנען, המה מחריבים מאידך גיסא את ״ארץ מגורי אביו״, את ארץ אבות ארץ ישראל, שרק אז היא ארץ ישראל כשיונקת את כל יניקתה מהקדושה העתיקת יומין שלנו.

17חבל, שהמה בונים את פלשתינה ביד אחת ומחריבים את ארץ ישראל ביד השניה.

18ג. ״מגורי״ - מלשון מגור ופחד.

19״בארץ מגורי אביו״, ״מגורי״ הוא גם מלשון מגור ופחד, ברם, שגם אברהם ויצחק לא ישבו מעולם במנוחה שלמה בארץ ישראל, ותמיד היו במנוס ופחד מפני אויביהם שמסביב.

20וכך היה גם בבית ראשון וגם בבית שני, שמנוחה שלמה ומלאה כמעט לא היתה אצלנו, ותמיד היתה לנו בכלל ״בארץ מגורי אביו״.

21וכשישוב ארץ ישראל קשור עד היום בקרבנות גדולים, קרבנות של ״דמים תרתי משמע״, עלינו להזכיר את עצמנו, כי זו היא הארץ של ארץ מגורי אביו.

22ד. ״ממגורי אביו - ממגיורי אביו״.

23״וישב יעקב בארץ מגורי אביו״.

24״אברהם גייר גיורים, הדא הוא דכתיב ויקח אברם את שרי אשתו - וכו׳ - ואת הנפש אשר עשו בחרן, אשר עשה אין כתיב כאן אלא אשר עשו? אברהם גייר את האנשים ושרה גיירה את הנשים - וכו׳ - יעקב גייר גרים, דכתיב, ויאמר יעקב אל ביתו - וכו׳ - ויצחק לא שמענו - וכו׳ - כאן כתיב וישב יעקב בארץ מגורי אביו, מאי ממגורי אביו ממגיורי אביו״ (ע״פ בראשית רבה פכ״ד, ד).

25אמנם ״לא הגלה הקב״ה את ישראל לבין האומות אלא כדי שיתוספו עליהם גרים״ (פסחים כז, ב), אבל האמת נתנה להגיד, כי הגלות לא הביאה לנו הצלחה מרובה גם בעניני גרים, ואדרבא גרי צדק באמת נתוספו לנו דוקא כשישבנו על אדמתנו בארץ ישראל. בבית ראשון באה לנו מלכות בית דוד רק על ידי גירות שרות המואביה נתגיירה, ובבית שני נתגיירו כמה מאיתני ארץ כמו מונבז המלך והילני המלכה והיו מהדרים במצות, ומהם היו אחר כך לתנאים כמו שמעיה ואבטליון וכן אונקלוס ועוד ועוד.

26וזהו ״בארץ מגורי אביו מגיורי אביו״ שגם זה תלוי דוקא בארץ.

27ומכאן תשובה להמתבוללים שבראו להם את ה״תעודה״ הידועה, תעודת הגלות, להפיץ דת ישראל בגויים, שבאמת מעיקרא דדינא פרכא, שדוקא בשביל ה״תעודה״ הזו עלינו לשבת על אדמתנו בתור אומה חיה, ודוקא אז יתקיימו הדברים ״כי מציון תצא תורה ודבר ד׳ מירושלים״ לכל העולם כולו.