הגיונות אל עמי, חלק ב, וישב מו

1בקש יעקב לישב בשלוה

2״וישב יעקב - וכו׳ - אלה תלדות יעקב יוסף.

3״בקש יעקב לישב בשלוה קפץ עליו רוגזו של יוסף, צדיקים מבקשים לישב בשלוה, אמר הקב״ה, לא דיין לצדיקים מה שמתוקן להם לעוה״ב, אלא שמבקשים לישב בשלוה בעוה״ז״ (בראשית לז, א-ב וברש״י).

4א. שלוה אמיתית אין במציאות.

5״בקש יעקב לישב בשלוה״, כי באמת שלוה אמיתית, שלוה במציאות ממש אין כלל במציאות בעולם הזה ולכל היותר אפשר רק שיהיה האדם מבקש לישב בשלוה, אבל גם זאת איננה מדה טובה עבור הצדיקים.

6ב. הישיבה וההליכה ביהדות.

7״בקש יעקב לישב בשלוה קפץ עליו רוגזו של יוסף״.

8״ויעקב הלך לדרכו״ - כשיעקב הוא בבחינת הולך אז - ״ויפגעו בו מלאכי אלקים״, כי זו היא מדת צדיקים שאין להם מנוחה בעולם הזה, וכל חייהם המה בבחינת הולכים, אבל כש״בקש יעקב לישב בשלוה״, אז דוקא ״קפץ עליו רוגזו של יוסף״, ודוקא ״יוסף״, כי השם הזה בעצמו מעיד שעל האדם ומכל שכן על הצדיק להיות ״מוסיף והולך״ ולא עומד ולא יושב.

9״יפה שעה אחת בתשובה ומעשים טובים בעולם הזה מכל חיי עולם הבא, ויפה שעה אחת של קורת רוח בעולם הבא מכל חיי העולם הזה״ (אבות פ״ד).

10כי אמנם רק בעולם הבא אפשר לו לאדם שתהיה לו קורת רוח, ולהיפך בעולם הזה הנה כל היופי שבו הוא דוקא ההיפך מקורת רוח, ״יפה שעה אחת בתשובה ומעשים טובים״ והתשובה עוד קודמת למעשים טובים, וכל עיקרה של התשובה הוא חרטה על לעבר וקבלה על להבא ובמצב שכזה מובן שלא תתכן כלל קורת רוח.

11במקום הקורת רוח בא עליו הרוגז, על פי מאמר חז״ל ״לעולם ירגיז אדם יצר טוב על יצר הרע״ (ברכות ה, א), ועל פי הסבר בעל ה״תניא״ שגם את היצר טוב גופא נחוץ להרגיזו ולבלי לתת לו מנוחה, כי באופן אחר הוא גופא נהפך למין יצר הרע, ועל ידי הרוגז של יוסף החל להרגיז גם את היצר טוב שבקרבו.

12״אלה תולדות יעקב - וכו׳ - וישראל אהב את יוסף״, כי כל השם ישראל בא לו כדי להבליט את ה״כי שרית עם אלקים ועם אנשים ותוכל״, כלומר, מלחמה תמידית ובלתי פוסקת, מלחמת הרוח והנפש, המלחמה שאדם נלחם עם עצמו גופו, ואמנם בישראל רמוז ה״כי שרית״ אבל לא ה״ותוכל״ כדי להבליט שלעולם לא יסתפק ב״ותוכל״ כדי לאמר כבר ״שׁלום עלי נפשי״ אלא שגם אחרי ה״ותוכל״ עליו להתחיל מלחמה מחדש. ולכן ״וישב יעקב״ כשהיה בבחינת ״וישב״ ממילא לא היה כבר בבחינת ישראל, ורק אחר כך כשקפץ עליו רוגזו של יוסף נהפך שוב לישראל ״וישראל אהב את יוסף״.

13ג. הרוגז - מישיבת ארץ ישראל.

14וגם זאת אנו רואים מפרשה זו, כי הרוגז מתרבה בקרבנו דוקא על ידי ״וישב יעקב בארץ מגורי אביו״, ישוב ארץ ישראל שקולה ככל המצות שבתורה״, אבל היא שקולה גם בזה שאין לך אף מצוה אחת שתרבה כל כך רוגז ומדנים בקרבנו כמצוה זו, שמעוררת יותר רוגז ומחלוקת מכל המצות האחרות ביחד.

15ובזמננו אנו, הלא גם כן כל ריב המפלגות מרוכז ביחוד מסביב לישוב הארץ.

16ובמה הן מחולקות המפלגות הרבות הצצות ככמהין וכפטריות בתוכנו? שוב מעין מחלוקת על דבר ״כתנת פסים״, כי בודאי גם לשאר האחים היו כתנות, אלא שלא היה להם אותו הצבע של כתנת יוסף, ובמה נחלקו המפלגות שלנו? אם לא על פי רוב רק בשאלת הצבע, המטרה כמעט אחת היא לכולן אלא שיש הבדל בצבע הדגלים, זו מתימרת בצבע זה והאחרת מתימרת בצבע אחר.

17ואמנם חז״ל אומרים (נדרים כב, א) על הכתוב ״ונתן ה׳ לך לב רגז״ שזה בבבל כתיב, כלומר, בגלות, אבל דא עקא שאנו רואים, שדוקא ה״וישב יעקב״ מביא ל״קפץ עליו רוגזו״, וזה כבר אינו רוגז טבעי, כי, כאמור, רוגז טבעי שייך יותר בגלות, אבל הלשון ״קפץ״ מורה יותר על מה שבא שלא כדרך הטבע.