הגיונות אל עמי, חלק ב, ויגש נה

1התודעות יוסף עם אחיו

2א. הגשה לתפלה ולמלחמה.

3״ויגש אליו יהודה״.

4ובמדרש רבה: ״הגשה למלחמה - וכו׳ - הגשה לפיוס - וכו׳ - הגשה לתפלה״.

5ואמנם הא בהא תליא, כלומר, אם אין הגשה למלחמה אין גם הגשה לתפלה ולפיוס לפני בשר ודם, כי בודאי לא יהיו דבריך נשמעים.

6וטועים אלו הדיפלומטים שלנו המשתמשים בתכסיסי הדיפלומטים כדי לפעול - לפי דעתם ישועות ונחמות בעד עמנו, ושוכחים כי ההגשה של הדיפלומטים שלהם מועילה כשיש בזה גם הגשה למלחמה...

7ב. ״כמוך כפרעה״.

8״כי כמוך כפרעה״.

9ובמדרש רבה ורש״י: ״חשוב אתה בעיני כמלך, דבר אחר, מה פרעה גוזר ואינו מקיים מבטיח ואינו עושה אף אתה כן״.

10ואמנם שני הדברים הללו היינו הך, כל מלך גוזר בעד אחרים ואינו מקיים לעצמו, ו״מבטיח ואינו עושה״ הלא זהו מעשים בכל יום אצל המלכים והשרים...

11ועל הפירושים הנ״ל יש להוסיף עוד פירוש: לכאורה הלא יוסף בא בטענה של מידת הדין ״האיש אשר נמצא הגביע בידו הוא יהיה לי עבד״, וטענת יהודה הוא רק לעורר את מדת הרחמים, ״כי איך אעלה אל אבי והנער איננו אתי פן אראה ברע אשר ימצא את אבי״, ומובן שזו היא רק בקשת חנינה לבד, אבל כידוע בכל מדינה רק המלך לבדו יכול לתת חנינה אף למי שיצא כולו חייב בדין, ובשביל כך אמר יהודה ״כי כמוך כפרעה״ גם בנתינת חנינה, מכיון שאמר פרעה ליוסף ״ובלעדיך לא ירים איש את ידו ואת רגלו בכל ארץ מצרים״ וגם הזכות לנתינת חנינה ככלל.

12או על פי מאמר חז״ל ״הרשעים מתקיימים על אלהיהם, ״ופרעה חולם, והנה עומד על היאור״, והצדיקים הקב״ה מתקיים עליהם, שנאמר ״והנה ד׳ נצב עליו״ (בראשית רבה פס״ט, ג), כלומר, שאצל הרשעים המוסר והמצפון שבלב הוא אצלם כחומר ביד היוצר, בעוד שאצל הצדיקים הוא להיפך, שהמוסר שולט עליהם ולא הם על המוסר, וזהו שאמר ״כי כמוך כפרעה״ כי ״אדוני שאל את עבדיו לאמר היש לכם אב או אח״, שבזה הביע שיודע הוא מהמוסר של ״כבד את אביך ואת אמך״, ולבסוף ״ועתה כבואי אל עבדך אבי - וכו׳ - והיה כראותו כי אין הנער ומת״, ולא איכפת לך כלל על זה הלא ״כי כמוך כפרעה״ שכל המוסר הוא להם רק לכסות עינים.

13ג. ״לכל הנצבים עליו״.

14״ולא יכול יוסף להתאפק לכל הנצבים עליו״.

15כמו הלשון ״והנה ד׳ נצב עליו״, כביכול, ואמנם כך היא דרכה של הגלות המשפיעה לרעה גם על אלה מאחינו המקורבים למלכות, במקום ״והנה ד׳ נצב עליו״, נצבים עליהם בני אדם גסים, והמה המקורבים למלכות, עומדים לפניהם כעבדא קמי מריה, ״לכל הנצבים עליו״.

16ואת זה אנו רואים עוד באופן יותר בולט גם מקודם, שנאמר ״וישימו לו לבדו, ולהם לבדם, ולמצרים האוכלים אתו לבדם, כי לא יוכלון המצרים לאכול את העברים לחם כי תועבה היא למצרים״, וכפי שכבר העירותי על זה ב״דרשות אל עמי״ ח״ג (ו׳), מזה אנו רואים שגם בביתו, בית המלכות, היה הוא המשנה למלך, כמעט שבוי אצל עבדיו האוכלים אתו, כי ״כי תועבה היא ליוסף״ לא נאמר, אלא ״כי תועבה היא למצרים״, כלומר שהם החזיקו לפניהם לפחיתות הכבוד לאכול ביחד עם יוסף.

17ולהלן בפרשה זו אנו מוצאים עוד ״והקל נשמע בית פרעה לאמר באו אחי יוסף וייטב בעיני פרעה ובעיני עבדיו״, כלומר, שאף על פי שנאמר ״ובלעדיך לא ירים איש את ידו ואת רגלו בכל ארץ מצרים״, הנה כבר היה זקוק לא רק להסכמת פרעה, אך גם להסכמת ״בית פרעה״ וגם להסכמת ״עבדי פרעה״.

18ואחרי כך ״ויאמר יוסף אל אחיו ואל בית אביו, אעלה ואגידה לפרעה - וכו׳ - והיה כי יקרא לכם פרעה ואמר מה מעשיכם״, שמזה אנו רואים שכבר היה זקוק לויזה מיוחדת בשביל להביא את אחיו, ולא עוד אלא אחרי שכבר השיג זאת נחקרו שוב בשבע בדיקות וחקירות, אם לא יפלו חלילה למשא על הציבור שאז נשלחו בחזרה, ממש כפי שנהוג עכשיו בארצות הגלות, וגם ליעקב שאל באופן כל כך פשוט ״כמה ימי שני חייך״, כלומר, שבדק בהתעודת מסע שלו ״ויברך יעקב את פרעה ויצא מלפני פרעה״, כלומר, הוא ברך את פרעה אבל פרעה לא השיב לו ברכה אלא שהראה לו תיכף את הדלת.

19הה, כמה רחוק המרחק מ״והנה ד׳ נצב עליו״ הנאמר ביעקב למה שנאמר ביוסף ״ולא יכול יוסף להתאפק לכל הנצבים עליו״, וכל זה פרי השפעת הגלות.

20ד. מה שהם רואים ומה שאינם רואים בנו.

21״ויקרא הוציאו כל איש מעלי ולא עמד איש אתו בהתודע יוסף אל אחיו״.

22ודא עקא שגם עכשיו אינם רואים הגויים את ״בהתודע יוסף אל אחיו״ אלא מה המה רואים ושומעים? את השנאת חנם שלנו, את ה״שני עברים נצים״, ובכל מקום שיש ״שני עברים״ יש ״נצים״, ואת המלשינות והדלטוריא המה שומעים תמיד, רק את ״בהתודע יוסף אל אחיו״ אין מי שיראה וישמע ״ולא עמד איש אתו״.

23ה. הבושה שלפנים והבושה של היום.

24״ולא עמד איש אתו בהתודע יוסף אל אחיו״, וכדברי רש״י שזה מפני הבושה שלא יתביישו אחיו בהודעו להם, ואמנם זה נשאר גם היום, אבל מפני בושה אחרת, מתביישים המה ה״גדולים״ שלנו ה״יאהודים״ וה״איזראיליטים״ להתודע לפני הגויים עם אחיהם היהודים הפשוטים.

25וזהו ההבדל בין יוסף המשנה למלך במצרים ובין אלו המקורבים למלכות מאחינו של היום. אצל יוסף כתיב ״ויכר יוסף את אחיו והם לא הכרהו״, אבל היום יהודי שעולה לגדולה אמנם כל היהודים מקצה העולם ועד קצהו מכירים אותו ומתגאים בו, אבל הוא אינו רוצה להכיר אותם.