הגיונות אל עמי, חלק ב, מקץ נד

1התחלת הירידה למצרים

2״וירא יעקב, כי יש שבר במצרים - וגו׳ - ויאמר, הנה שמעתי כי יש שבר במצרים רדו שמה״ (בראשית מב, א).

3א. גם כשיש שבר במצרים נחשבת לירידה.

4גם כשיש שבר במצרים ובארץ ישראל שולט רעב, גם אז היציאה מארץ ישראל לארץ מצרים לירידה תחשב ולא לעליה, וכפי שאמרו חז״ל ״מוטב ללין במדבריות של ארץ ישראל ולא ללין בפלטרין של חוץ לארץ״ (מדרש רבה בראשית ל״ט).

5ב. השליט והמשביר.

6״ויוסף הוא השליט על הארץ הוא המשביר לכל עם הארץ״.

7באמת היה יוסף השליט, שליט ברוח, כי אין שליט אמיתי אם לא יהיה ראשית כל שליט ברוח, אלא עמי הארץ לא ירדו לסוף דעתו וראו בו רק המשביר, ותו לא מידי.

8כמו שמספרים על זה במדרש רבה ״הלכו להם אצל פרעה, והיו צועקים ובוכים לפניו, שנאמר ותרעב כל ארץ מצרים ואמר, לכו אל יוסף, את אשר יאמר לכם תעשו, אמרו לו, הלכנו אצלו ומדבר אלינו דברים ריקים ואמר מולו את עצמכם, ואמר להם, שוטים, לא כך אמרתי לכם מתחילה, עבדוהו וקנו לעצמכם תבואה - וכו׳ - לכו אצל יוסף, אם יאמר לכם חתכו מבשרכם שומעים לו, שנאמר אשר יאמר לכם תעשו״, כלומר, שהם באו לפניו רק מתוך ההכרח הגדול וראו בו רק דיקטטור שזהו הלשון ״משביר״.

9ג. מה שהיה הוא שיהיה.

10״ויאמר אלהם מרגלים אתם לראות את ערות הארץ באתם, ויאמרו אליו, לא אדני - וכו׳ - כולנו בני איש אחד נחנו, כנים אנחנו״.

11מעשה אבות סימן לבנים, שבכל מקום בארצות הגלות יקומו עלינו ויטענו אלינו ״מרגלים אתם״ ויגזרו עלינו גזירות קשות ולנו לא תהיה עצה אחרת רק העצה של ״באו והפגינו בלילה״ ולצעוק ״אי שמים, לא אחים אנחנו ולא בני אב אחד אנחנו מה נשתנינו מכל אומה ולשון״ (ראש השנה יט, א), ואם כי שם מספרים חז״ל שהעצה היתה ממטרוניתא אחת, אבל באמת מקורה הוא כבר מעשרת השבטים שלנו שגם הם ידעו שרק בזה אפשר לפעמים לבטל את רוע הגזרות.

12ואמנם נשתנו העתים ולרעה, ואם בזמנה של המטרוניתא עוד הועילה המחאה של ״אי שמים ולא אחים אנחנו״, מפני שאז עוד היו שמים משותפים לכל בני אדם אשר על פני האדמה, אז רק שכחו שכולנו בני אב אחד אנחנו אבל כשהזכרנו להם היו מוכרחים להודות על האמת, אבל עכשיו, עכשיו יש תורת הגזע ומכחישים בגלוי ובמפומבי את המושכל הראשון הזה, עכשיו, אי אפשר לצעוק ״אי שמים״ כי לשונאי ישראל אין כלל שמים ואין רוח שבשמים.

13ג. ״מזמרת הארץ״.

14״ויאמר אלהם ישראל אביהם אם כן אפוא זאת עשו קחו מזמרת הארץ בכליכם״.

15מה נאה בכאן מליצת הצדיק הק׳ רק נחמן הברסלוי זצ״ל שקחו מ״זמרת הארץ״ הוא פשוט ניגון ארצי ישראלי.

16והוא מבאר זאת על פי דרכו בקדש, כי מה שאנו רואים שלכל ארץ וארץ יש נגונים מיוחדים, שזה בא מאקלים הארץ. כי כשם שיש אויר המחכים - ״אוירא דארעא דישראל מחכים״ - ויש אויר המטמטם את הלב - טומאת הארץ - כך יש באויר כשהוא לעצמו מעין של נגינה שהנפש תמלא מהם אף בלי הרגשה וידיעה, ובהיות שלכל ארץ וארץ יש אויר מיוחד על כן יש גם כן בכל ארץ וארץ נגונים מיוחדים, וגם על כן אנו רואים שהמנגנים הקדמונים היו רועי צאן שתמיד נמצאו תחת כפת השמים והאויר הצח בא בקרבם.

17וזהו שאמרה התורה ״ותלד עדה את יבל הוא היה אבי ישב אהל ומקנה, ושם אחיו יובל הוא היה אבי כל תפש כנור ועוגב״ (בראשית ד, כא), כלומר, שאבי ״יושב אהל ומקנה״ ואבי ״כל תפש כנור ועוגב״, לא רק אחים היו, אך גם כמעט שם אחד להם, יבל ויובל, ויבל ה״יושב אהל ומקנה״ היה הבכור כי באמת הסיבה לתופש כנור ועוגב היה ״אבי יושב אהל ומקנה״ כאמור.

18וכשהלכו בני ישראל מארץ ישראל לקחו להם לא רק את אוירא דארעא דישראל המחכים, אך גם את הנגונים שהשתלשלו מהאויר.

19וזהו שאמר ״קחו מזמרת הארץ״, קחו לכל הפחות נגונים הארצי ישראלים, כדי שלא תשכחו ותסיחו את דעתכם מהארץ, כי כשם שהאויר מוליד את הנגונים כנ״ל, כך גם להיפך מהנוגנים של כל ארץ וארץ מרגישים את ריח הארץ.

20ותמיד כשגלינו מארצנו קיימנו את הצואה של ישראל סבא, ולקחנו עמנו בתור צדה לדרך גם את אוירא דארעא דישראל המחכים וגם את הנגינה שבאויר והיו לנו בכל מקום גם חכמי ציון וגם משוררי ציון.