הון עשיר על משנה ברכות ג:ג

1מק"ש ומן התפילין . חיוב ק"ש אם היו חייבים, היה מקדים עליהם קודם חיוב התפילין, שהרי ק"ש הראשון שמתחייבים בו הוא ק"ש של לילה, וכמ"ש בריש מכלתין בטעם למה הקדים התנא דיני ק"ש לשאר מצות הקודמים אליו בתורה, ובאותה שעה אינו זמן תפילין, משום הכי הקדים הכא הק"ש לתפילין, אע"ג דהוי זו ואצ"ל זו, שהרי אם מק"ש שיש בו עול מלכות שמים פטירי משום דהיא מ"ע שהזמן גרמא, כ"ש דפטירי מתפילין מטעם זו, שמ"מ אין במצותם עול מלכות שמים כק"ש:

2וחייבין בתפלה . כתב הרב דמדרבנן היא. ואף כי הרמב"ם ז"ל (ה' תפלה פ"א ה"א) רצה לומר דהיא דאורייתא, ולכאורה נראה שהדין עמו, מכמה ראיות שהביא לו הבעל מגדל עוז (שם) , ואף ממאי דאמרינן אמתניתי' דהכא בש"ס (דף כ:) , וחייבין בתפלה דרחמי היא, מהו דתימא הואיל וכתיב בה (תהלים נה, יח) ערב ובקר וצהרים, כמצות עשה שהזמן גרמא דמי קמ"ל, ע"כ. דמכאן מבואר דמצות עשה היא דאורייתא, אלא שזמנו אינו מפורש בתורה, אלא רמוז בכתובים, ואילו לא היה רחמי הוה סמכינן אקרא דדוד לקבוע לה זמן, ושתהיה מצוה זו כשאר מצות עשה דאורייתא שהזמן גרמא ונשים פטורות, אלא דמשום דהיא רחמי לא חשבינן הזמן המפורש בכתובים כאלו כתוב בתורה. ומה שרצו לדחות בעלי התוספות (שם ד"ה בתפלה) באמרם דאף אם הוא דרבנן שייך למימר בה מצות עשה, ולפטור האשה אם יש לה זמן קבוע, ומביאים ראיה מהלל, דתנן מי שהיה עבד או אשה או קטן מקרין אותו עונה אחריהן מה שהן אומרין, דש"מ דהם פטורים בה מטעם שהיא מצות עשה שהזמן גרמא, עכ"ל. לעד"נ דאין זו דחייה כלל, דמאן לימא לן דפטורים מהלל מטעם זה, דילמא לא חייבום משום דלאו רחמי היא כמו התפלה, ואי בעית אימא דמחייבי בהכל, ואפילו הכי אינם מוציאות את אנשים, דומיא דמגילה, אשר קריאתה היא במקום הלילא כמבואר בש"ס (מגילה יד.) , דאע"ג דמחייבי אין מוציאים לאנשים י"ח, כמ"ש התוספות בריש ערכין (ג. ד"ה לאתויי נשים) שכך פסק בעל ה"ג מכח התוספתא. מ"מ איכא למדחי ראיה זו במאי דגרסינן בשבת דף כ"ג ע"ב, אמר ריב"ל נשים חייבות בנר חנוכה, שאף הם היו באותו הנס, ע"כ. דמשמע דאי לאו הכי הוו פטורות, משום דהוי מ"ע שהזמן גרמא, אע"ג דמצוה דרבנן היא, ואינה אפילו דברי קבלה כמגילה, וממימרא כזו דאיתא בד' כוסות בפסחים דף ק"ח ע"ב, ועוד בכח סוגיא דפרקין דף כ"ב ע"א ע"ש, וגם בראיות אחרות דחה הרמב"ן ז"ל (בהשגות לסהמ"צ מ"ע ה) פסק הרמב"ם, והוכיח דמסקנא דתלמודא הוא דתפלה דרבנן, ואף כי הכ"מ טרח להליץ בעבור הרמב"ם, מ"מ כל המדקדק בדבריו יראה כי תשובות דחוקות הם נגד סוגיא מפורשת, ושהדין עם הרמב"ן דתפלה דרבנן וכמו שפסק הר"ב:

3ובמזוזה . הקדימה לברכת המזון, דהיא עיקר מכלתין, בשביל הנשים, דכל כבודה בת מלך פנימה, ולכן נוח לה שתצמצם במזונותיה ולא תתחייב בברכת המזון, עד שתתחייב במזוזה, במה שתשכור בית לישב בצלה, ומשום הכי אין להוכיח דנתחייבו נשים בבה"מ דאורייתא, מדלא שנאו התנא אחר התפלה שהיא דרבנן, אלא אחר המזוזה שהיא ודאי דאורייתא: